הבן שלי חוזר הביתה עם ערכים של אהבת הארץ ואהבת רעיך. שירים כמו ים השיבולים וחורשת האקליפטוס ואלו גם השירים שהם שרים בגן ובמסיבות - השירים של פעם שאנחנו ההורים גם שרנו בעבר כשהיינו בגילם. די כבר לפלצנות של גנים באלפי שקלים בחודש שלא מקנים שום ערך באמת שווה..

זו המתנה המועדפת שלי להולדת תינוק ראשון במשפחה (רק ספר, רק דיסק או שניהם - תלוי בתקציב לאותו מקרה) - אבל בשום פנים ואופן לא הוידאו/DVD - הם מופקים זוועה.

אמהות כבר לא בבית עם הילדים, אמהות הן קרייריסטיות, אמהות כבר לא שרות... אפילו אם הייתי יכולה לצקצק ולהניד ראשי על מסקנות המחקר בעניין השירים בגנים, הטלת האחריות על אמהות (איפה האבות כאן? כולנו הפכנו ליחידניות?), פשוט הוציאה אותי משיווי משקל.

כאמא לשתי בנות (2.5,4) המתחנכות בגנים פרטיים הופתעתי מאד לקרוא את הכתבה. הבנות לומדות בגן שירים רבים: הן של "פעם" והן שירים חדשים (אי אפשר ללמוד רק שירים ישנים). הן מדברות בשפה עשירה מאד (ולגן יש תרומה גדולה בכך) ושרות חלק גדול משירי הילדות שגדלתי עליהם.

כבר כמה שנים אני יושבת במסיבות חנוכה סופר "מקוריות" בגני הילדים של ילדי - ולא רק אני סובלת שם מבחילה. איזו עברית קלוקלת, חרוזים עלגים, בורות מדהימה. ההורים יושבים כחבורת תפוחי אדמה, נבכוים, לא מכירים אף מילה ואל מבינים לאן לקחו להם את חג החנוכה... לא נפסיק לשיר בבית, למרות שאני קרייריסטית.... אנחנו שרים כל הזמן, שירים טובים, ולא אתן לגננות לקלקל לי את הילדים

כל השרים שאני מלמדת את הילדים הם שירים בעלי גוון ותוכן ארצישראלי. ורוב השירים הם אותם השירים ששרנו אנחנו כילדים. כמובן שיש שירים חדשים אבל רק כאלה שראוים. תקוותי שכל הגננות והמורות עושות את אותו הדבר כי חייב חוט מקשר של תרבות ומנטליות בארצנו.

כי להיות זקנים זה חרא, ופעם היה להם יותר טוב, פשוט כי הם היו צעירים. היום לילדים יש גם את השירים של פעם וגם שירים חדשים. ויש שירים לחנוכה מאד יפים, לא פחות מ"כד קטן". הגנים הפרטיים באמת פורחים וזה בגלל שבגנים העירוניים צפוף ואין תקציבים. הלוואי שכך יהיה גם עם בתי הספר. מאסנו בחינוך הציבורי. זה שלחלק מהאנשים אין כסף לחינוך פרטי לא אומר שכולם צריכים לסבול. מזל שיש חוגים בשפע.

גםפ שירי הילדים של פעם לא משהו וגם הם ממוחזרים: נו באמת מה ההבדל במנגינה בין "אני פורים" לשפן הקטן? (חוץ מה"אפטצ'י).

איבדנו מזמן את ה"יחד" הזה שאת מחפשת.. את האחדות שעל בסיסה הוקמה המדינה בתור אימא ל 2 שלומדת את חכמת הקבלה כחצי שנה, אני רואה שאת התהליך הזה חזו המקובלים לפני אלפי שנים אני מחנכת את ילדיי על העקרונות והערכים שנותנת לי חכמת הקבלה. את השינוי בילדיי אני לא יכולה לתאר במילים ממליצה מאוד להכנס לאתר קבלה לעם, במיוחד לחלקים העוסקים בחינוך

יש ספר דיסק שכזה שמכיל את שירי הילדות של שנות ילדותינו בביצועים פשןטים ומרגשים.יש לי אותו ואני משמיעה לנכדי והשמחה רבה.

קניתי ספר ודיסק לגן של הנכד שלי, בדיסק יש שירים של פעם, הזכירו לי את הילדות, הנכד ואני שרים אותם, קוראים לספר - יש לי סבתא הכי טובה אבל הילדים גם אוהבים את שירי הפסטיגל, אי אפשר לבוא בטענות על זה.

אני לא יודע בת כמה את אבל טמטום ושחצנות משולבים ביחד כמו אצלך לא ראיתי הרבה זמן. אני בין 30 והורי בני 60+ ודוקא אני אוכל חרא עם הלימודים והעבודה והם חוגגים בטיולים בארץ ובחו"ל. לי אין לא זמן ולא כסף ולהם יש הרבה זמן ועוד יותר כסף. ולמרות שאני "צעיר" (או אולי לטעמך אני כבר "זקן") גם אני הייתי רוצה להחזיר לאחור כמה דברים שהיו בעבר ולהפסיק עם ציניות ופוסט ציוניות שמנסים לדחוף לנו לאף היום.

הוחלפו בשקית\קןפסא מסמורטטת בסופר ובתוכו חלב שהוא ממנו כל המיץ ונשארו רק מים לבנים. הגבינות הפכו למעדנים בשלל צבעי מאכל וילד כבר לא יודע שהכל מתחיל החלב לבן.פעם היו נפגשים הילדים למשחק ברחוב, היום הם מתכתבים ומשחקים דרך קופסאת המחשב המרצדת. כדי לשוחח עם חבר, היו הולכים אליו הביתה, היום לכל ילד יש נייד שאמא ואבא משלמים את החשבון. שיעורי בית היו נכתבים בעיפרון עט על גבי מחברת, היום מדפיסים או מצלמים מגוגל דרך המדפסת.פעם גזר היה בצבע כתום היום יש בכמה צבעים, כך גם שאר ירקות ופירות .ומזה יוצא שלא משנה מה אתה אוכל, לאף אחד מהם אין טעם וריח.בקרוב במקום מורה ילמדו בבית עם רובוט.עוד מעט יעלמו אלה שעדיין זוכרים ואלה שנולדו לעולם ההופך להיות כל כך טכני, קר ומנוכר, על מה יכתבו שירים?

זה הספר עם השירים של פעם...השירים ששרו לנו בילדותינו בעיבוד חדש של הסופרת שוש רותם-לידור , לספר מצורף דיסק ואין מצב שהילדים הקטנים וגם הגדולים לא יהנו ממנו . http://www.savta.co.il/ מומלץ ביותר!!

אני רואה את זה אצל נכדיי בני ה -5 . כמעט ולא יודעים שירי ילדים, הם כן יודעים לשיר שירים מודרנים שהם יפים בפני עצמם אבל את הקלסיקה שילדינו גדלו עליה - כמעט ולא. אני מנסה מפעם לפעם לשיר להם וללמד אותם . חשבתי שאני סתם מדמיינת אבל כנראה שלא. חבל. עוד סבתא

גם אני קניתי מספר עותקים של הספר עם הדיסק שירים של פעם .מעניין חמוד ממליץ

יש לי סבתא הכי טובה. מומלץ מאד מאד לילדים ולהורים

מומלץ לכל סבתא נכד/ה והורים השירים של פעם שלא נס ליחם בביצוע אדיר

אני אב לילד בן שנתיים וחצי ובני מאוד אוהב את שירי דתיה בן-דור. דתיה היא הדור הבא של משוררי העבר.

אני שמחה ומקווה שהתגובות כנות מפני שאני היוצרת של פרויקט זה. תודה וחיבוק לכל המגיבים.

יש לי הרגשה שהדיסק והספר הזה אכן הם מתנה נפלאה אבל אני ממש לא אוהבת את דרך השיווק הזו. נראה לי מכוער מאד לשווק בצורה כזו. אהבתי את הכתבה כי לדעתי היא מאד נכונה ובכלל מעורר בחילה כל מה שנעשה היום בגנים בתחום היצירה. פעם גננות היו משקיעות בחומרים, במיחזורים, בלהרגיש את החומרים בידיים. היום קונים הכל. קיטים מוכנים לכל סיבה ומסיבה. נורא בעיניי.

יש לי סבתא הכי טובה, הנכדים שלי שרים איתי את השירים של פעם ומאד נהנים. מומלץ בחם!!!!!!!!!

שאלה מצויינת, אנחנו שרים לחמוד שלנו שירי ילדים של פעם, אבל היום הטלוויזיה מורידה את הרמה.

אולי מלפני, אולי מצדדי, אולי מאחורי הגב... אם כבר DVD אז של הגדול מכולם עוזי חיטמן יש גם 100 שירים ראשונים עם ציפי שביט ונתן דטנר אין כמו נוסטלגיה - ולא כל הפלצנים כמו דנה דבורין ו"כוכבי הילדים" באשר הם

הקלטות שהחלו לצאת באמצע שנות התשעים ועד ימינו (בעקבות ההצלחה של עוזי חיטמן שרצה לשמר את שירי הילדות הישנים), מזעזעים, רדודים וטפלים יותר ויותר. שירים ולחנים מאולצים שנדחסים רק על מנת למלא קלטות ולשווק אותן. שירים בלי מסר, לחנים שחוזרים על עצמם, פרסומות סמויות, זלזול בילדים ובהורים. הכל הפך מסחרי ולצערי הורים רבים מעדיפים שקט במקום לשבת עם הילד בפעילויות שונות הם תוקעים אותו מגיל שלושה חודשים מול מסך הטלויזיה, ויאלה להריץ קלטות.

היא הדור השני (והאחרון) ליוצרי ילדים מקוריים. השירים שלה נכתבו ופורסמו לפני העידן המסחרי ומדברים מאד לילדים . כולנו מכירים את פרפר נחמד הגאוני. פרס ישראל לספרות ילדים (ובכלל הגיע הזמן שיצירה או פעולה ותרומה למען ילדים ונוער תהיה קטגוריית פרס בפני עצמה.)