או..אולי של ''השופט הארנק והחרב'.. מי ישפוט אולי ''השופט בדמוקרטיה' או 'שודד ים משפטי'. המכון , למשחקי מילים' הישראלי..של שודד הדמוקרטיה ש'תפש את השלטון בכוח'..והניח את כובע האפיפיור על ראשו. עד שמצא מותו על אי בודד, חשוף לאור המחטא של השמש.. כיוון שאיבד את הכובע ש'הגן לו על הראש. מוסר השכל.

בארה"ב לא קיים שום גוף המזכיר במה שהוא את מוסד היועץ המשפטי בישראל. ה"מוסד" של חוקר מיוחד היה דבר זמני בלבד וכיום הוא לא קיים יותר. חוקר מיוחד לא מונה אף פעם ע"י הקונגרס, אלא תמיד ע"י הנשיא או שר המשפטים (התובע הכללי), אם כי בדרך כלל זה היה בעקבות דרישה של הקונגרס. בפרסומים בשפה האנגלית מקובל להתייחס ליועץ המשפטי כאל ה Attorney General., אבל זה לא מדוייק. מבחינה לשונית זה אולי נכון, אבל בארה"ב ה Attorney General. הוא שר המשפטים.

ישראל נשלטת על ידי חונטת רחביה. וחמולת מזוז, עם הרועץ הנועץ בראשה, היא הזרוע הצבאית של החונטה. מזוז צד את שר המשפטים בציד מעורר פלצות והדבר בחקירה ולא תוכל להתעלם מכך. עוד לא חקרו את הציד של הנשיא אבל ברור שביום שיחליטו לחקור את פרשת קצב מזוז ישים מכתב התפטרות ויברח. ועוד לא אמרנו מילה על הציד של ראש הממשלה. לא, הציידים לא חסרים דבר. הציידים לא מפחדים מאיש. מי שהחושש זו הדמוקרטיה. הניצודים. נבחרי העם שהפכו טרף לחונטה ולחמולה.

1. לא כתבתי כי בארה"ב המצב דומה, הפוך מכך. 2. כיוון שאין בארה"ב פיצול, כפי שכתבתי, יש את מוסד התובע המיוחד. 3. המוסד הזה הוא סטטוטורי בארה"ב, מחייב החלטת קונגרס, והיה פעיל מאוד לאחרונה בפרשיות ביל קלינטון. 4. אני מציע כי תקרא במונוגרפיה שכתבתנו בהוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, למידע נוסף. בברכה, פרופסור גד ברזילי.

כתבת, "3. המוסד הזה הוא סטטוטורי בארה"ב, מחייב החלטת קונגרס, והיה פעיל מאוד לאחרונה בפרשיות ביל קלינטון. " ממש היפר אקטיבי המוסד הזה. מתי זה היה בכלל?

ראשית, לא אמרתי 'היפר-אקטיבי' אך קנת סטאר התובע המיוחד בפרשיות קלינטון הביא כמעט להדחתו, אירוע נדיר מאוד במשטר הפוליטי בארה"ב. שנית, לא כתבתי כי המצב בארה"ב טוב. ההיפך, כתבתי כי גם שם יש בעיות שחיתות קשות, בין השאר כי אין פיצול אמיתי. לכן, אני מציע כי בישראל כמו בחלק ממדינות אירופה יהיה פיצול בין היועץ/ת לתובע/ת. בברכה, פרופסור גד ברזילי.

"והיה פעיל מאוד לאחרונה בפרשיות ביל קלינטון. " אני מבין את זה כ "שהיה היפר אקטיבי לא מזמן". דרך אגב, לא קנת סטארק כמעט גרם את הדחת קלינטון, אלא השמלה הזרועה של לוינסקי ידה במעל. כפרופסור, מן הראוי שהיית מצטט לפחות חלק מאלה שהציעו להפריד בין התפקידים ולא היית נראה כאחד שמתפרץ לדלת פתוחה.

אני מציע כי תקרא את מחקרנו המקיף על היועמ"ש בו יש את כל ההפניות והפרשנויות. המחקר נזכר בתחתית המאמר. בברכה, גד ברזילי

לא מובן מתגובתך האם המחקר הוא על היועץ הנוכחי, או שמא הוא על המשרה עצמה של היועמ"ש לממשלת ישראל על כל היבטיה. מעניין אם גם המחקר מנוסח ברמה הניסוח של תגובותיך. בהזדמנות אקרא אותו

תגובות אינן מאמר. ההבדל עצום.

מי שלא מסוגל לנסח תגובה אינו מסוגל לנסח מאמר בעיתון וגם לא מחקר מדעי. לשקר אין רגלים. אז במקום להתנצח קבל ותקן. מן הראוי שגם אתה תלמד את, "מכל מלמדי השכלתי". לא ייגרע מאומה מכבודך, להיפך.

מר גד ברזילי. אני מבין את חששותיך מן המצב הנוכחי הפרדוכסלי, בו אדם אחד משמש כסניגורה של הממשלה, ובמקרים מסויימים, בו נתבעים אנשי ציבור, גם כראש התביעה. אני חושב שדווקא בגלל היותו במקום מיוחד זה, יש לו היכולת לעמוד בפרץ של סערות ציבוריות ולמנוע את שיתוק המדינה. שמעתי פעם איש חכם אחד אומר, שבמדינת ישראל ישנם רק שני מנהיגים עם אג'נדה ברורה - כבוד הרב עובדיה יוסף וכבוד השופט אהרן ברק. רק לשני אלה, בעצם, יש תמונה ברורה של איך היו רוצים שהמדינה תיראה בעוד 30 שנה. וכל שאר הפוליטיקאים, בין בימין בין בשמאל, עסוקים בעיקר בכיבוי שריפות ובהתנצחויות חסרות-תכלית האחד עם השני. אני חייב לומר, שאני מסכים עם הקביעה הזו, ובאותה הנשימה אני חייב לומר שדעתי אינה נוטה לגמרי לאף אחד מן השניים הנ"ל וממה שהם מתכננים לעתידם של ילדיי. אצל כל אחד מהם אני מוצא עקרונות שאני מסכים איתם כמו גם כאלה שאני דוחה מעליי. אני מרגיש, שמערכת המשפט ואכיפת החוק נפלה קורבן לאג'נדות נסתרות של פוליטיקאים. בהרבה מקרים של גילויי שחיתות בקרב אנשי הנהגה, מעלים מן הגנזך משהו שאחד מהם עשה לפני שנים, שכאילו פתאום יצא לאור. אצלי נותרת התחושה שהדברים היו ידועים תמיד, אך יצאו לאור רק כאשר העיתוי התאים לאחד מיריביו הפוליטיים של אותו האיש. התוצאה היא, שכל פעם שמנהיג ניצב בפני הכרעות היסטוריות, הוא בו בזמן נאלץ להתמודד מול חשדות בפלילים, אשר צצות ועולות, כדרך אקראי, בדיוק באותו הזמן. מתקבלת התחושה, שהנהגת המדינה משותקת ע"י מערכת אכיפת החוק, בדיוק ברגעי הכרעה. יותר ויותר, בשנים האחרונות, אנו עדים למלחמת מעמדות ויוקרה בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. אני חרד לאפשרות שהדבר יביא לשיתוק או אפילו קריסה של השלטון בישראל. בעצם, האדם היחיד, על אף כל הבעייתיות שבדבר, אשר יכול להרגיע את הרוחות ולעזור לצדדים להגיע לעמק-השווה, הוא היועץ המשפטי לממשלה - רק הוא! כאשר בוחרים ביועמ"ש חדש, יש לקחת את זה בחשבון ולמצוא את האדם אשר, מעבר למצויינותו המשפטית, אישיותו היא כזו המסוגלת לפשר בין צדדים ניצים תוך ראיית התמונה הגדולה. בתמונה הגדולה, מדינה זו, על הטוב ועל הרע שבה, היא כל מה שיש לנו, והעגלה הזו צריכה להמשיך לנסוע בכל מחיר, אחרת ייבלעו אותנו כאן. כאשר כל ראש ממשלה ב-15 השנה האחרונות מבלה את כל שנות כהונתו תחת חקירות, עלינו כאומה להתחיל לשאול את עצמינו שאלות נוקבות, על טיבם של המנהיגים שאנו מעמידים על עצמינו במו-ידינו (שהם בסה"כ ראי שלנו עצמנו), אך באותה המידה על המערכת השלטונית שבה אנו חיים, ושאולי הגיע הזמן להיות אמיצים ויצירתיים מספיק בשביל לחקור ולדרוש באלטרנטיבות שיש בהן פחות אפשרות להרס-עצמי. הדחף שלנו לתקן את המעוות, צריך להיות מרוסן ומתועל לכיוון שלא ייסכן את כל מה שבנינו כאן. רציתי לסיים ולומר, שבשלב זה בחיי, מאסתי באנשים המדברים בססמאות. מאסתי בצבועים אשר דברי צדקנות בפיהם ושבע תועבות בליבם. בישראל אין מלחמה בין ימין ושמאל, אין מלחמה בין דתיים לחילוניים, אין מלחמה בין ספרדים לאשכנזים. אני היום רואה בבירור שזו אשליה שחייתי בה במשך שנים. אך, יש גם יש מלחמה בין אנשים המבינים, שבשביל עתיד טוב יותר עלינו לתקן את עצמינו ואת המידות הרעות הטבועות בנו, לבין אלה האוחזים בצדקתם וללא הרף מחפשים אשמים כמושא לשנאתם.

אותם ואת חסידיהם השוטים, לא את שאר העם.