1. על המאמר הנוכחי החד, שנוגע לשורש חוליינו והוא הפוסט יהודיות/פוסט ציונות והעדר אידיאולוגיה ואמונה בצדקת דרכנו. 2. הזדמנות לתודה נוספת על כך שלימדת לפני כמספר שבועות כמה מיושבי העם הזה כיצד יש לנהוג בעת ראיון באל ג'זירה בנושא ירושלים.

אבל אתנ תמים אם אתה חושב שזה ישפיע על אנשי התקשורת השמאלנית המאוסה

אמונה בעם היהודי, מוכנות להקרבה, נחישות, לא נשברים מהשכול. מגיע לכם השלטון במדינת ישראל.

http://uk.youtube.com/watch?v=DFfKP_upjKs

במשא ומתן, מי שמודיע מראש שיהיה מוכן לשלם כל מחיר, באמת ישלם, תחזיקו חזק כדי לא ליפול מהכיסא, כל מחיר!

למה שאנחנו לא נלחיץ אותם לנהל משא ומתן דחוף, למשל על ידי הפצצת מטרה חשובה למשטר של האוייב בכל יום?

אני אגיד לכם למה! כי הוא אומר את האמת בפרצוף, כי הוא מפריך את השקרים של התעמולה הערבית ולזה השמאל מתנגד. אדם כמו מרדכי קידר נחשב לתקיף מידי בדיפלומטיה הרכרוכית שלנו. עדיף לנו לשלוח אישה שהקימה את בצלם, שמאלנית קיצונית, מאשר אדם שעומד לצד עמו ומכיר את שכנינו הנבזיים ולא נכנע לשקרים ולא משנה עד כמה הם בקונצנזוס ולא משנה עד כמה הם השתרשו והפכו לאמת גמורה.

להלן ציטוט מספר של Jerom K. Jerom Three man on the Bummel שנכתב בסוף המאה ה-19 ויצאה לאור ב1900 ד"א ספר מלא אבחנות מעניינות על גרמנים, אך יש שם, בין השאר פסוק הבאה על התקשורת ולמה כולם רוצים חעסוק בזה גם במאט כסף: It was hard work, and the pay was poor, what sustained us was the consciousness that we were instructing and improving our fellow men and women. Of all games in the world, the one most universally and eternally popular is the game of school. You collect six children, and put them on a doorstep, while you walk up and down with the book and cane. We play it when babies, we play it when boys and girls, we play it when men and women, we play it as, lean and slippered, we totter towards the grave. It never palls upon, it never wearies us. Only one thing mars it: the tendency of one and all of the other six children to clamour for their turn with the book and the cane. The reason, I am sure, that journalism is so popular a calling, in spite of its many drawbacks, is this: each journalist feels he is the boy walking up and down with the cane. The Government, the Classes, and the Masses, Society, Art, and Literature, are the other children sitting on the doorstep. He instructs and improves them. הספר במלוא נמצא ב: http://www.gutenberg.org/files/2183/2183-h/2183-h.htm התרגום החופשי שלי הוא: העבודה הייתה קשה והשכר עלוב, אך מה שהחזיק אותנו זו התחושה שאנחנו מכוונים ומשפרים את אמיתינו גברים ונשים. משלל משחקי העולם - הכי פופולרי ואוניברסלי הוא משחק הבית-ספר. קח שישה ילדים תושיב אותם על המדרגות מתהלך עם המקל והספר. אנחנו משחקים בזה בהיותינו ילדים, נערים ומבוגרים, אנחנו משחקים את המשחק אפילו בדרכינו לקבר. זה לעולם לא משעמם ולממאיס. הדבר היחיד שדופק את המשחק הוא שכל אחד מששת הילדים דורש את תורו להיות עם הספר והמקל. הסיבה לשיגשוג של עיתונאות, תמונה, לדעתי, למרות כל החסרונות שבה, בכך, שכל כתב ועיתונאי מרגיש שהוא הילד שהולך עם הספר והמקל. וכל השאר - הממשלה, המעמדות, האנשים בכללותם, החברה, האומנות, הספרות - כולם הם עוד ילדים שיושבים על המדרגות בעוד שהוא מרביץ בהם תורה.

תאוות הבצע והממון היא זו שמשמידה את ישראל מבפנים.

כמובן התקפלות על חשבון המדינה והעם ולעולם לא על חשבונם כפי שהחקירות האחרונות מראות. מדינת ישראל נפלה קורבן לסוחרי גופות בחבירה עם סוחרי נדל"ן ומעטפות. איזו ממשלה מטומטמת וחדלונית. רק אולמרט המחדלונר, אודי מעטפי את אותי ברחי, היו יכולים לשחרר רוצח ילדים נתעב כמו קונטאר ולהוציא את מדינת ישראל כפראיירית, גם שילמה ביוקר, גם אכלה דגים באושים במלחמת לבנון 2 וגם יצאה המפסידה הגדולה ולמעשה גורשה מהעיר. אסור היה לפתוח במו"מ כל עוד לא ראו אנשי הצלב האדום את החיילים או את גופותיהם. במקביל היה צריך למנוע מהצלב האדום כל גישה לרוצחים הלבנונים שצה"ל עצר וכל מידע על ההרוגים הלבנונים כל עוד אין לצלב האדום גישה לחיילינו החטופים. זה ברור שעל אנשי המעטפות בחבירה עם הסמול בישראל אפשר לסמוך שיקלקלו כל מה שניתן לקילקול וגם את מה שלא ניתן לקילקול. היום בבוקר כשהגיעו חיילינו כגופות היה צריך להפסיק הכל להחזיר את קונטאר לכלא. ולתת רק גופות תמורת גופות. אבל לצפות שהרכיכות אולמרט וממשלתו יגלו מנהיגות ויעמדו על האינטרסים של מדינת ישראל המבטיחים את ביטחונה זה חלום באספמיה. רוח הסמול מסממת ומאבדת אותנו לדעת.

חבל שמאמר נכון וכואב גלש לדמגוגית רחוב זולה. הרי עצם פרסום מאצרו הפך את מר קידר לחלק מהתקשורת. האם לא פירסמה אותה תקשורת מאמרים וציטוטים של אנשים רבים שהתנגדו לעיסקה? אולי יהיה יותר הגון מבחינה אקדמאית אם קידר יבקר אנשי תקשורת בשמם ולא יטיל רפש דמגוגי בכל התקשורת. אני מקווה שבלימודיו הרבים הוא נתקל לפחות פעם אחת בהגדרה של דמגוגיה והטלת אשמה על ציבור שלם. איפה היושרה האישית?

אם אתה כל כך חכם תן הצעות ממש ואל תעביר ביקורת לאחר מעשה

ראיתי ,בזכות איציק מהמרכז שהביא קישור,את מרדכי קידר מול עיתונאי מאל ג'זירה.חבל שקידר התעצבן קצת אך רהיטות דבריו הם שמן מרגיע.מכל הדברים שאמר דבר אחד צריך להילמד, לשנן, בכל ה'חוגים' השמאלנים הקיצונים.מי שרוצה שיביט היטב בוידאו הזה.כשקידר מתקיף את הערבים העיתונאי עונה שאם כך הוא יביא את הקוראן.כאן מר קידר עונה 'ירושלים לא מוזכרת בקוראן'..העיתונאי מבקש לחזור לפוליטיקה. דבר כה פשוט ,עליו עמדתי לא פעם, נעלם מעיני רוב הישראלים שבראותם את הבניה הערבית בעיר משוכנעים שירושלים קדושה להם כפי שהיא ליהודים.חוץ מירושלים שבתפילות וכיסופי היהודים ,העיר הייתה כמעט שוממה מאות שנים.דווקא הנצרות ומסעי הצלב הביאו ,כתגובת נגד, את הערבים לבנות את המסגדים ולהחדירה למוטיב המוסלמי.ירושלים הייתה כה קדושה בעיני האיסלם עד שהשאירה ,מאות שנים, מלוכלכת, הרוסה, מסריחה..כך מתנהגים למקום השלישי ,כביכול, בדת? הרי גם קום שבאיראן ,נאג'ף ,קראבלה, שבעירק קדושות לאיסלם .2 האחרונות קדושות כבר בראשיתו. מרדכי קידר ,אדם מבין ערבית ,ערבים,'מוסלמית' ו..לא מסונוור מריקודי הבטן הערבים.ישר כח ,אדוני.

אי אפשר רק לכתוב תקשורת שמולאינית גם היא ימני זה לא הענין צריך להציב גבולות בלחץ הציבור את החופש של התקשורת שלא מעט פעמים גרמה לנזק עד כמה מתוכנו יקומו אכזרים על החברה הישראלית צריך לצאת לרחוב נגד התקשורת שמזיקה במיוחד במו"מ לארוך כל הדרך הגיע הזמן שנפעל מתוך אחריות ואינטרס של עם ישראל ולא מתוך רייטינג

הסמול ההזוי הקיצוני שולט , בתקשורת ובמדינת תל אביב .

כדאי לראות ביוטיוב את הראיון שלו באל ג'זירה. לכל המזדהים, כדאי לקרוא את אתר gplanet.co.il של ד"ר גיא בכר המעדכן כתבות פרשנות ברוח הדברים הנ"ל מדי יום.

לא רק שבדיוק אותו שיר מתנגן לי בראש כל בוקר, אלא גם תחושה של אבדון. אין ערכים לאומיים, אין אידאולוגיה. מדינתנו הפכה את עורה. לא עוד הפרט מקריב עבור הכלל, אלא הפרט חשוב מהכלל, החייל בקרב חשוב מהאזרח שעליו הוא מגן, הכסף והכסא חשובים מהכבוד. ד"ר קיידר, במצב זה- מה הסיכויים שלנו לשרוד כמדינה? הפרוגנוזה שלי ל10 השנים הקרובות- עגומה. האם יש לנו סיכויי?

אבל לפני החלטת הממשלה לא היה לכם אמץ להפגין בעד דעתם של ראשי המוסד והשב"כ נגד העסקה. האמת, גם לי לא היה אמץ.

מצחיק (או עצוב) שמאמר שמדבר על בטחון בצדקת הדרך, אידיאולוגיה וכו', בסך הכל מצטרף לשורה אינסופית של מאמרים שכל כולם בכיינות וקיטורים. ישראל מדינה חזקה, צומחת ומתפתחת. גם אם מישהו חושב שעסקת השבויים הייתה טעות - זה עדיין לא מצדיק את ההסיטריה הנוראית הזאת.

קודם כל - מה כל אחד קופץ עם דיעה היום? חאלס, תנו פרשנות מקצועית אחת או שתיים, ותפנו את הבמה. יש גם מחר שתיים: נו, חיכינו חיכינו, סבלנו סבלנו, ואיזה מחיר שילמנו? את אותו תג מחיר שהיה לפני חודשים. אולי ד"ר מרדכי קידר היה מעדיף להשאיר את המצב על כנו עוד כמה שנים, ולהוסיף עוד פסטיבל אבל שנתי על כל אלה שכבר יש לנו, אבל אני חושב שהיה עדיף לסגור את הסיפור הזה מהר.

איני יודע מה גורם לבעיות אותן מציג הכותב, האם זאת תכונת הגלותיות של עמנו או הרצון להידמות למערב או אולי משהו אחר שלא עולה לי עכשיו בראש. אבל מצבנו בכי רע, מזלנו היחיד הוא שהכח עדיין עמנו ויש עוד מספיק אנשים בעלי רצון להפעיל אותו (למרות שגם הם מתמעטים). חוץ מזה - מצטרף לתודות של מספר אחד. הראיון באל-ג'זירה היה אחד הרגעים של השנה במדינת ישראל.

ולכן מה צריך לעשות באופן מעשי ? צריך לאחד את העם מבחינת זכויות וחובות ושיוויון בפני החוק. זה הבסיס (שלא קיים) לעם ולמדינה, ביחוד במצב של מלחמה.

דעותיך נבונות ונכונות מאוד! אלוואי ונזכה לראות אותך עושה חיל בהנהגת המדינה!!!!!