תרבות ובידור  ספרים  ספרייה  פרק ראשון
פנטסיה 2008
שמעון אדף
פורסם: 14.10.08, 07:09
תגובה לכתבה תגובה לכתבה
הדפיסו את התגובות הדפיסו את התגובות
חזרה לכתבה
לכתבה זו התפרסמו 13 תגובות ב-13 דיונים
1. טוב, זה לא מדע בדיוני. אולי פנטסיה. זה לא אותו דבר.
נחמד   (14.10.08)
כמעט ואין מד"ב קלאסי בארץ.
2. חשבתי שזה אסי אבוטבול...
(14.10.08)
איך שמעון אדף, במיוחד בתמונה שבעמוד הראשי של YNET דומה לאסי אבוטבול...
3. סיפור מעולה!
ל.ל. ,   קר ג'יי   (14.10.08)
שמעון אדף, אתה המלך! וראיתי אותך מסתובב עם דפני ליסבונה.
4. שיעמום
דני   (14.10.08)
יש משהו כל-כך אנמי בכתיבה של אדף שהדימויים לא מצליחים להסתיר
5. עיניין של סיווג,אולי
מאור ,   מרכז   (14.10.08)
פייר,אני מאוכזב, בידיוני?! ,בטח שלא,אפילו לא קרוב פנטזיה?! אולי, אם אני על מספיק סמים, מה שכן,מאוד רדוד מוזר לי שפרסמו משהו כל כך לא לפה ולא לשם...
6. נחמד.
za   (14.10.08)
סיפור נחמד ביותר, מזכיר לי את הסגנון של ניל גיימן. אני מוכרח להודות שאחרי שסיימתי לקרוא את הקטע הראשון כמעט ולא המשכתי, תנן תחושה די מבלבלת ולא ברור מה אתה רוצה, אבל אני שמח שהמשכתי, סיום טוב.
7. הפרוזה שלך נפלאה, אבל
גלית   (14.10.08)
מחכה לשירה:)
8. כמה שהוא נראה מלא חשיבות ומסתורין-עלאק
(14.10.08)
9. חברה ,לפרגן - מכירים את המילה!!!!!
דנה ,   שדרות   (15.10.08)
10. אולי בגלל שבאתי עם הרבה ציפיות, בגלל האיצטלה הגדולה, אבל....
אותו אחד שקרא פנטסיה ,   2000 בימים ההם   (15.10.08)
התאכזבתי עד עמקי נשמתי. מלבד נושא העברית שציינתי, הסיפור בינוני ומטה. כמו ה"סיפורים" שהייתי כותב בשעות המשועממות בתיכון, אי שם בשנות השמונים המוקדמות. מתחיל עם נושא אחד, ממשיך לנושא אחר ונעצר אחרי הנושא השלישי, בלי כיוון ובלי מעוף. לא קולח, לא מרתק, לא משאיר טעם של עוד. חבל.
11. גדלתי על פנטסיה 2000 (ביד אליהו)
מירית ,   תל אביב   (15.10.08)
המניות של חנוניות ביד אליהו לא היו משהו בשנות השבעים המאוחרות. בחורשה שעל יד בית הספר שלי לא היו חברים דמיוניים מעופפים שהחטיפו מכות לילדים הגדולים. מזל שבספריית בית בארבור היו יצירות של אסימוב, זילאזני, פול אנדרסון ואחרים - שהראו לי כבר אז שיש יקום אחר. פנטסיה 2000 היתה שביל הבריחה גם בשבילי. אהבתי!
12. אבל מה יקרה עכשיו?
עינה   (15.10.08)
13. פנטזיה 2008
שרון ,   לה לה לנד   (28.10.08)
תודה על סיפור מלא דימיון, מרובד ומעורר מחשבה. נגע ללבי.
חזרה לכתבה