יש עצות לגבי גמילת תאומים בנים בני שנתיים וחודשיים????????

יש לי תאומות בדיוק באותו גיל ושתיהן כבר בתחתונים.... עם בנים הגמילה הרבה יותר איטית משום מה אבל אין מה למהר. מנסיוני הן לא נגמלו בו זמנית. אחת היתה מוכנה הרבה יותר מוקדם ורק כמה שבועות אח"כ השניה נגמלה. בקיצור - אחד אחד... ותחזיקי מעמד...

תשדלו מאוד לדלג על שלב הסיר !!! מכוון שאז יש צורך בגמילה נוספת, במעבר בין הסיר לשירותים. שלא נדבר על ההצגה עם הסיר... והנקיון שלו... (כבר עדיף חיתולים). נכון, שלעיתים יש בעיות, פחד אסלה וכאלו ואם ממש אין ברירה אז אין ברירה... אבל אפילו במחיר של דחית הגמילה - שווה לדלג על שלב זה!

לא מוכן לשבת על ישבנון דורש חיתול בלבד.. מה עושים?!

בני בן שנתיים ו4 חודשים מבין הכל מדבר שר ורוקד אבל....מהטיטול עדיין לא מוכן להפרד..האמת שאני לא ממש בלחץ ונותן לזמן לעשות את שלו.יש לו סיר וסיפורים על גמילה אבל זה לא ממש מעניין אותו. בכל מקרה אני לא ממש מכיר ילד שהלך עם טיטול לכיתה א.

אז מה אם הוא כבר בן 3? מי קבע באיזה גיל צריך לגמול? אם הבכור שלי,סבלתי מההורים שלי ושל בעלי ומהסבתות שלחצו עלי לגמול אותו כבר בגיל 2 וחצי והרגשתי שהוא עדיין לא מוכן ופחדתי שאני אמא גרועה ,היום שבוע אחרי שהורדתי לבן השלישי את הטיטול אני יכולה להגיד לך-אל תקשיבי לאפאחד רק לילד ולעצמך וכשהילד מוכן התהליך מהיר וטבעי,בהצלחה!!!

כל כך הרבה סיפרו לי על "בעיית הבנים", כמה לאט וקשה לוקח לגמול אותם. די להשמצות. כאם לשלושה בנים אני חייבת להבהיר ששלושתם נגמלו בגיל שנתיים עד שנתיים וארבעה, יום ולילה. בואו לא נשכח שאותנו (דור ההורים) גמלו בסביבות גיל שנה, ולא, לא נשארו שום טראומות לאף אחד!!! הדבר היחיד בגמילת ילד בסביבות גיל שנתיים הוא שהאמא תהיה מוכנה. מוכנה לעובדה שמפספסים, שמחליפים הרבה בגדים ומצעים ומנקים רצפות. זהו, ברגע שהאמא מוכנה והילד קולט הוא מבין (לאט או מהר) מה עושים איפה. אין להם שום טראומה (כדברי הגננות) אם החלטת חודשיים לפני שהוא הביע רצון, או שהודעת לו שמורידים חיתול. אני תמיד שוחחתי עם בניי כשבועיים לפני שהתחלנו וסימנו יום מסוים, טיול או מסיבה כיום שבו מורידים חיתול והם ממש חיכו . שני הגדולים לא הביעו כל רצון משלהם ונגמלו כשהחלטתי, הקטן ראה את אחיו וכבר משנה ועשרה חודשים ניסה והלך מדי פעם לשירותים אבל אני החלטתי שייגמל בשנתיים (כשנוח לי!!!) וכך היה. לתשומת לב המיואשות-פשוט תחליטו.

האם יש למישהו טיפים אמיתיים איך אפשר להקל גם על הילדים וגם על ההורים?

כאשר קראתי את הכתבה, התכוונתי לרדת לתחתית הדף ולכתוב לכולם שלא ינסו לגמול ילד לפני גיל שלוש, אם זה לא בא ממנו בעצמו קודם לכן. והנה אני רואה את השאלה של סנונית. ובכן, לפי דעתי, אין להתחיל לגמול ילד, באופן יזום על-ידי ההורים, לפני גיל שלוש. נכון, מחיר החיתולים מכביד, אבל המחיר הנפשי על ניסיון-בטרם-עת יהיה גבוה הרבה יותר! ואני מתכוונת למחיר הנפשי שהילד ישלם, לא על העצבים של ההורים על כישלונם לגבור על הטבע.

סיימתי לגמול לפני שבועיים תאומים בנים, בני שנתיים ושבע. חכי שיהיו ממש בשלים דברי איתם על זה הרבה (ממש הרבה) ותני להם לנסות כשאת מחזירה בכל פעם את הטיטול אחרי שהם עושים. והכי חשוב קחי מלא סבלנות וכשתחליטי שזה הזמן לכי על זה עד הסוף.

חברות הטיטולים מפרסמות שזה אוורירי או "כמו ללכת בלי חיתול", אבל ללבוש תחתונים מפלסטיק, לעשות בהם את הצרכים ולהשאר עם זה כמה שעות (גם פיפי) זו פשוט התעללות בילד! אני לא מבינה איך הורים שאוהבים את הילדים שלהם ורוצים רק טוב בשבילם יכולים להעביר אותם את הסבל הזה במשך שנתיים או יותר - הילד יושב בתוך הצרכים של עצמו, עיקצוצים, העור שורף ויש פריחות ומה לא.. (אני לא יודעת כמה אכפת לרוב האנשים מזה, אבל לי זה גם לא נראה הגיוני שתינוק קטן ייצר כ"כ הרבה אשפה לא מתכלה ויתרום לזיהום העולם שבו הוא אמור לחיות במאה הקרובה). ילדים שגדלים עם ההורים שלהם (אלו שלא נשלחים בגיל כמה חודשים לטיפול אצל זרים, בעוד שההורים הולכים לעבוד כדי לרכוש עבורם טיטולים, עגלות יוקרה ובגדי מעצבים), ילדים שמגיל אפס היו בטיטול רב פעמי, נעים ונושם, שעשוי מכותנה, ילדים שההורה היה קשור אליהם ולימד אותם שכמו שישנים במיטה ואוכלים ליד השולחן - את הצרכים עושים בשירותים ולא על עצמם, מגיעים לגיל שנה כאשר הם מזהים מתי הם צריכים לשירותים ויודעים לאותת להורים לקחת אותם לשם. ילדים כאלו הם בריאים ומאושרים יותר! למה ילד בן שנתיים הולך, מדבר, משחק ו....עדין משתין על עצמו????

תסלחי לי אבל את ממש מפגרת. מה שמתאים לך מתאים לך ולא חייב להתאים לכולם. אני מציעה שתריצי את הילד של ברשימה לכנסת אם הוא כזה גאון בגיל שנה. פלצנית!

לקחת את העיניין רחוק מידי....לא יודעת אך גידלת את ילדיך...עם טיטול בלי...ועיניין הכסף? סליחה תינוק זה לא רק עיניין של טיטול יקר תינוק זה עיניין יקר מאוד בימינו.כאמא לשלושה בנים שהקטן בן שנתיים ו4 חודשים ועדיין עם טיטול אני ממש לא בלחץ למרות שהאחים הגדולים היו ללא טיטול כבר בגיל שנתיים.אין גיל ואין שום חוק שאומר מתי הילד צריך לסיים את עיניין הטיטול. וכן גם עיניין המחיר לא ממש מעניין.

לילד יש כל כך הרבה התמודדויות ודברים ללמוד ולחקור, שאם הוא לא מוכן אין צורך להעמיס עליו....משתין על עצמו???הוא עושה צרכיו בחיתול טבעי/לא?? על זה ניתן עוד להתוווכח. בכל מקרה נסחפת.

לשים טבסקו בחיתול. לא ירצו לראות יותר חיתול *בחיים*! ניתן לעשות אותו דבר עם הסיר וקופסת נפצים. :)

את תמיד צודקת, תמיד עושה הכל נכון, אף פעם אין לך שום סימני שאלה... הילדים המושלמים שלך ודאי גדלים בחינוך ביתי עד גיל ביה"ס, ניזונים מהנקה עד גיל 5 ומדגנים מלאים בלבד (ביום ההולדת אולי תכיני עוגת חרובים). טלויזיה אין אצלכם בבית, לרחצת הישבן של ילדייך תשתמשי רק בסבון יקר "מחומרים טבעיים בלבד" שקונים בחנויות מיוחדות (מגבונים הס מלהזכיר... זה רעל כמובן). כולנו מצדיעים לך. רק צאי לנו בבקשה מהווריד.... תודה!

כשאנחנו הינו קטנים/ות זה מה שהיו עושים, בימינו האימהות "עצלניות" הטיטול יותר נוח אז לא מתרגשים מגיל הגמילה. ילד יכול להיות גמול רק בגיל 4-5 אבל זה לא נראה לי נורמלי. אני אישית מתחילה לגמול את הילדים שלי משהם מתחילים בכלל לדבר כך אני יודעת מה הילד צריך.

אני ממש ממש שמחה שיש לך כסף לא ללכת לעבודה ולהישאר עם הילד עד גיל שנה בבית,דרך אגב גם על זה חלוקות הדעות שזה לא ממש ממש בריא לילד שאמא עליו כל הזמן,מגשימה את עצמה דרכו.וילד בן-8 חודשים מוכן כבר לחברה של תינוקות אחרים.ואני לא מתכוונת ללהיות בחברת ילדים אחרים בלשבת בקפה שילב או במשחקיות פלצניות אחרות בת"א.דרך אגב גם לחשוף את הפעוט לזיהום האויר של העיר ת"א אינו מומלץ,ועוד מלא דברים לא מומלצים,תחיי עם מי שאת ואל תנסי לעשות מה שאת לא ,כי עכשיו זה "in"אז אולי לא תצטרכי להטיף לאמהות אחרות.דרך אגב גם לא מומלץ לחיות עם אמהות לא מאושרות כמוך,זה הכי מזיק יותר מאשר החיתול. מאמא ל-2

אפשר לעשות סיפור בשלוש מערכות מאיפה הילד חירבן והשתין ולמה וכמה. רוב האנשים מעדיפים לא להשתגע מזה ולא להפוך דווקא את הנושא הזה למרכז הקיום שלהם או של הילד שלהם. אם את רוצה לשבת בבית כל היום, להביט על הילד שלך ולחכות בכיליון עיניים לרגע שבו הוא יאותת לך שהוא רוצה לחרבן-סבבה, אני לא אגיד לך איך לבלות את הזמן שלך. אם את בוחרת להפוך את הנושא הזה לקריטי בגידול הילדים שלך זו זכותך המלאה. יש אנשים שבשבילם לא יקום ויפול דבר על חיתול רטוב. כאלה שהמוח שלהם לא התכווץ מספיק בכדי לחשוב ולהתרכז רק בנושא הזה, כאלה שלא ממצים את הקיום שלהם ואת גידול הילדים שלהם בלחכות לפיפי שיבוא.

תחזרי לתקופת האבן שבה גדלת. תגדלי ירקות בבית. שבעלך יצא לצוד. את פלצנית שחיה במציאות שונה מאיתנו. את הזמן שאת משקיעה בלכבס את הקקי והפיפי מחיתולי הבד הנושמים אני משקיעה בזמן איכות עם הילדים שלי. במשחקים ובגילוי העולם החדש שאליו הם נולדו.

אני מבטיח לך שהוא לא ילך לצבא עם טיטול!

מילת המפתח היא סבלנות ואח"כ אם מתחילים זה ללכת עד הסוף. מנסיון של תאומות בנות שנתיים.

יש אופציה שפויה של פיתוח מודעות של התינוק לצרכים שלו. אפשר לעשות את זה "במשרה מלאה", ואפשר באופן חלקי. אפשר לפשפש תינוק קטן תוך כדי שימוש בחיתול חד פעמי, או רב פעמי, או בלי חיתולים בכלל (משהו שלא מוצא חן בעיני, אישית). אפשר ללמוד לזהות את סימני האי-נוחות שלו ולקחת אותו לפשפש כשהוא מבקש, תוך כדי עשיית דברים אחרים, בלי שזה יהפוך למרכז החיים, ולוותר על זה כשעסוקים מדי, או בזמן נסיעה. אפשר לקחת את התינוק לשירותים רק פעם אחת ביום, למשל לפיפי של הבוקר. שאר הזמן הוא בחיתול. הוא עדיין מרוויח מזה הרבה למידה ומודעות, ההורים מרוויחים מזה, וזה לא כזה "מהפך" באורח החיים. גידול ילדים "בלי חיתולים" (תמיד יש שימוש בחיתולים, אבל הוא קצת שונה מהרגיל) הוא גישה, רעיון כללי מאוד, וכל אמא יכולה לקחת את הרעיון וליישם אותו בצורה שתתאים לה ולתינוק ולכל המשפחה. היא קובעת כמה, למה, מתי ואיך, בהתאם לצרכים וליכולות שלה. ובעיקר, עדי מס' 11, אפשר לפשפש תינוקות מגיל אפס, גם בלי להעליב הורים שמחתלים את הילדים שלהם. אפשר לדבר על הנושא הזה מתוך יחס של כבוד להורים. לחלוק ידע במקום לקטול ולהשמיץ. לשתף בחווייה במקום להתנשא, ליצור הבנה במקום אנטגוניזם. כי ההודעה שלך, עדי, היתה די גועלית. וחבל.

בעצב חשוף עד מאוד. כן, נשים יקרות, לשבת בחיתול עם פיפי-קקי זה לא נעים. כן, חיתולים ח"פ אינם מתכלים מאות שנים וגורמים לנזק סביבתי. למה לתקוף את אישיותה? כנראה משום שאין לכן משהו רציני ונבון לומר על טענותיה התקפות

מדוע לא לענות בשם עצמך,מדוע לכתוב תגובה שמגנה על תגובתך הקודמת ולהשתמש בכינוי אחר?את פחדנית.

אני השתמשתי ברב פעמי כמה שיכולתי, נכון זה מעצבן, אבל אני לא מוכנה שהילד שלי יהיה עטוף בגועל הזה רק כדי שלי יהיה נוח יותר. כשהילד ישב, קניתי סיר לנסות, ואחרי פעמיים, הוא כבר ידע שכשמושיבים על סיר, עושים פיפי. זה אומר שהוא מודע לעשיית הצרכים. זה ממש לא קשה לשים אותו על סיר פעם בשעה- ובשאר הזמן לשים לו חיתול רב פעמי עם כיסוי מיוחד שניתן להשיג בחנויות התינוקות. אני לא צפונבונית, אני סטודנטית שלומדת כל היום כל יום- אבל כשאני איתו, אני מקפידה שהטוסיק של הילד שלי ינשום- אני מקבלת הרבה פנים מעוקמות בתמורה, אבל לא מזיז לי- הילד שלי לא יילך עד גיל שנתיים בטיטול- כמו שהדור שלי לא הלך.