אלוקים נותן נשמה, ההורים נותנים את הגוף. מי אנחנו שנחליט מי יחיה ומי ימות?? לפי דעתי שאלה שצריכה להישאל רק מגדולי התורה. שלא נדע. בעיתו ובזמנו לכל נשות ישראל. אמן

אתם מתכוונים להחיות או להרוג? להחיות או לרצוח??

אלא לתת לטבע לעשות את שלו. זה מרחק גדול מאוד מלהרוג.

ילדתי היקרה הילדה היפה ,הילדה החכמה הכל כך אהובה ילדתי הנכה שעוברת בגילה הקט מסע הילחמות על איכות חייה ילדתי הקטנה שבגילה אינה הולכת ככל הילדים אינה מתפקדת ככל הילדים כי היא איננה ככל הילדים ילדתי זו שניתנה לנו במתנה אחרי מלחמה כה קשה בפגיה אני לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה לבחור בשבילה אבל אני רק יודעת כמה אני אוהבת ונלחמת בשבילה ואנחנו רק בתחילת המלחמה. אוהבת אותך מכל אמא

נולדתי בשבוע 28 . אף אחד לא האמין שבכלל אשרוד . היום אני בת 32 אמא לילדים, שמחה מאושרת וברוך השם בריאה לחלוטין. אל תאבדו תקווה

בגלל שכל המקרים שהסתיימו אחרת - לא ישלחו תמונות כאלו (גם אני רציתי להכין, ויתרתי, כי את הסיפור שלנו הורים לא רוצים לקרוא...) שלנו נולדו בפגיה באיכילוב, הבן עבר זיהום קשה בגיל שבועיים וחצי. לקח לנו עוד שנה וחצי להבין מה המחיר... אז נכון, בסה"כ יצאנו מזה ממש "בזול", הוא ילד מקסים מקסים מקסים. "כמעט רגיל", אבל ילד רגיל הוא לא יהיה לעולם... ואנחנו תפילה שיהיה עצמאי כשיהיה גדול. רק השנים יגידו... הבן שלנו אוטיסט, כתוצאה מאותו זיהום... בפירוש ראינו ילד אחר לפני, כמה שזה יהיה מטורף להגיד. ודווקא בגלל שאנחנו מודעים לכך שיצאנו מזה, בסה"כ, ממש טוב. אם חס ושלום היינו עומדים היום שוב בפני ההחלטה (עם ילד אחר כמובן) - לא היינו עושים הכל כדי להציל, העומס הנפשי הוא אדיר, וזה יכול להיגמר הרבה פחות טוב מהמקרה שלנו. שלא לדבר, כי זה לא יפה... על המחיר הכלכלי הכבד, להחזיק כבר שבע שנים תוכנית טיפולית פרטית מאד אינטנסיבית, וזאת רק ההתחלה. אנחנו, דווקא בגלל הנסיון, לא היינו מצילים בכל מחיר. כי יש מחיר, בהרבה מאד היבטים...

לא להמית אותם בבקשה תנו לפגים לשרוד קבלו אותם כמו שהם ותיווכחו שזה כדאי בהמשך , למרות כל הקושי שבדבר זה אכן שווה עולם.

לא הייתי מבקשת להחיות אותה, אם היא שורדת, אם יש לה את היכולת והכוחות - מעולה, אם לאו - לא אתן ידי לחיי סבל ואומללות.

בישראל יודעים בוודאות את גיל ההריון בגלל בדיקות האולטרא-סאונד התכופות; בחו"ל זה לא תמיד המקרה ולכן ייתכנו מצבים בהם יתקבלו החלטות שגויות. ההנחה של הרופאים היא שמחזור האישה הוא *תמיד* 28 יום, ויולדת שמגיעה בצירים אין לה כוח להסביר שהמחזור שלה הוא 35 או 21 יום, ואם אין לה תעודה המורה על גיל ההריון אז לא ניתן לדעת מה הוא. וההבדל יכול להיות של שבוע הריון וסיכויי שרידה איכותית...

דש ממורטן פול ומאגנס

לפני שאתם עוברים הלאה. שאמנם אתם חפים מכגון גא? באמת? כאן, בארץ האפרטהייד??

ז"א לא להחיות. אם אלוהים רוצה הפג יחיה, ואם לא - ימות. כנ"ל לגבי מבוגרים עם התקף לב, דלקת ריאות או כל מחלה אחרת?

הסטטיסטיקות מראות חד-משמעית כי ככל שהפג נולד מוקדם יותר, סיכוייו לשרוד נמוכים יותר, ואם ישרוד - הסיכון שיסבול מפגיעה קשה גבוהים יותר. רק שלסטטיסטיקה יש בעיה אחת: היא רלוונטית למדענים ולרופאים, אבל היא לעולם לא תצליח לנבא את גורלו של הילד הפרטי שלך. וכך אנו עדים לפגים שנולדו בשבוע מאוחר מאוד יחסית שאינו נחשב בעייתי (למשל 32) שחוטפים זיהום בפגיה ונותרים נכים קשה לכל חייהם, ומן הצד השני פגים שנולדו בשבועות 24-25, כמו ילדי, שגדלים להיות ילדים בריאים, חכמים ומוצלחים. אין ספק שהיה קל יותר לקבל החלטות גורליות בזמן אמת לו כל פג היה נולד עם פרוגנוזה מדוייקת לגבי עתידו, רק שלמרבה הצער זה לא קורה. עוד תופעה מעניינית היא שהורים מגיעים לפגיה מכל שכבות האוכלוסיה, כל הורה והמטען התרבותי והערכי שלו - יש כאלו שגדלו על ערך קדושת החיים, ואחרים שגדלו על ערך איכות החיים, והצלתם לא בכל מחיר. רק שמשהו מוזר קורה להם בטיפול נמרץ פגים, ובזמן שהילד שלהם נאבק על חייו - כל האמונות הקודמות שלהם עפות דרך החלון, ומה שנשאר זו רק הסיטואציה הפרטית והתחושה האישית שיש להורה כלפי ילדו. אני למשל באתי מאסכולת ה"לא ההציל בכל מחיר", אבל בזמן אמת רציתי רק שיילחמו על חייהם של ילדיי - האמנתי בהם ולא יכולתי להעלות על דעתי שום אופציה אחרת מלבד שיעשו הכל למען הצלתם. לאושרנו ולמזלנו יש לסיפור שלנו סוף טוב. בתור חברת עמותת לה"ב - למען הפגים בישראל, אני מודעת היטב גם לסיפורים שנגמרו אחרת. אז מה השורה התחתונה? שאין תשובה פשוטה, וצריך להזהר מאוד לפני ששופטים כאן בנחרצות כפי שאני קוראת בחלק מהתגובות. אב מה שהרבה יותר חשוב - לדעת שבישראל של היום, בניגוד למדינות אחרות בעולם המערבי, פגים גדולים יותר מהמקרים הקיצוניים שהוזכרו בכתבה נפגעים ומתים מדי יום בכל הארץ רק בגלל מצוקת כוח אדם בפגיות, וכאן השאלה היא כבר לא פילוסופית וגם בכלל לא מורכבת, ודורשת פתרון מיידי.

ויש לי תואר ראשון במדעי המחשב בלי שום נכות....

לכל הורים שנכנסים למצב זה, יש לומר דברים אמיתיים מחד אבל מעודדים מאידך. עליכם לדעת כי רק קבלה מוחלטת של הילוד מצדכם תשפיע על כל סביבתכם. כאמא לשני בנים מדהימים ב``ה שעברו את תקופת חיהם הראשונה בפגיה אומר שלולא אהבה,אמונה ותפילה לא הינו מגיעים עד כאן. אני מאחלת לכם ולילדכם חיים מלאי בריאות , שמחה ואושר אמיתי כי זה מה שהכי חשוב.תהיו אופטימיים ואל תייאשו . בניי היו חודש ו 3 חודשים בפגייה. כךשיש עוד תקווה.

ישתבח שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה נולדה לנו בת ביום ראש חודש סיון תש"ע. אשתי היתה ב22 שבועות ו6 ימים. הילדה שלנו נולדה במעייני הישועה והרופאה שלה היתה ד"ר טבורי שתחי' ואומר לכם שהיא חיה! ב"ה! תבואו ותווכחו! ותצילו עוד ילדים. שקילה ביום אחרי הלידה היה 452 גרם ומליל טבילה ועד הלידה היה בדיוק 20 שבועות ליל שבת היתה טבילה בעוד 20 שבועות יום ראשון היה לידה, וזה נקרא ברפואה שמודדים מוסת אחרון 22 שבועות וששה ימים כי מחכים בין וסת ועד לטבילה 11 יום 5 ימים ואחר כך 7 נקיים. אין טעות כי הכל היה רשום מהתחלה בלוח! אז אל תלמדו את בורא עולם את מי להחיות כי הוא הכל יכול ואם יש אמונה הוא יראה לנו את עזרתו אמן!

"אומרים שאי אפשר לשחק את התפקיד של אלוהים, אבל מרגע שיש מכשיר הנשמה מתחילים לשחק את התפקיד הזה. הרי לולא ההחייאה האדם היה מת"- אם זו צורת החשיבה שלך - אז גם כאשר אדם צריך ניתוח השתלת לב כיליה ריאה או כל איבר חיוני אחר- אל תעשו זאת זה התפקי של הבורא שיצר את האדם..!

אה- ולכל החולים שמשתמשים בדיאליזה- זו מכונה שמחליפה את התפקוד הלו מוצלח של המכונה המקולקלת הטבעית מהגוף שלכם- אל תעשו את זה אם אלוהים היה רוצה הוא היה מחיה אותכם אל תשתמשו במכונות ש"מחליפות" אותו.. תמותו בשקט.

כמו ש"אדם גדול" ומטפלים בו ומנסים להחיות אותו כך גם ל"אדם קטן" יש זכות לכך  - זכות טבעית!! כי עדיין אינו עצמאי ואין לו זכות הדיבור והבחירה.

האינסטינקט הטבעי של כל יצור הוא לחיות. אז אם אתה לא יודע אם האדם רוצה לחיות או למות מוטב תחייה אותו מאשר תניח לו למות .. כי משם אין דרך חזרה.