אין ספק שכתבה כזאת לעיני כה רבים מעידה כי אכן בורא עולם החליט לגאול אותנו סוף סוף.ועל כך צל"ש לכם חברי המערכת על פרסומה.המשיכו במלאכה אני נהנית מכל מילה."שאפו".

לאותו גביר היה קבר קדוש בחצר ביתו והמוני בית ישראל נהרו להשתטח על מתחם הקבר הקדוש - ושמעו כה יצא בניסים ובנפלאות שמחוללת ההשתטחות על זה הקבר שאפילו גויים מוחלטים, רחמנא לצלן, היו משתטחים. וכולם היו משאירין ח"י מעות בקופה. ובכן, אותו תלמיד חכם התאהב נואשות בבת הגביר. לא נותר לו אלא לפנות אל אביה, שהרי כך מקובל ולא יתכן שבלי לסדר "שידוך" כדת העניין יסגר וצריך גם לתת משהו לשדכנית וכיו"ב מצוות וחסדים. אומר לו הגביר: יוסל, כידוע במקומותינו אתה תלמיד חכם ובתי מעוניינת בך אף היא. אין בעיה שנקרא לשדכנית ונסגור את זה בינינו.. אבל אין לך, כמו שנאמר במקומותינו, גרוש על התחת. והרי איך אוכל לתת את בתי לחיי עוני? קח איתך את החמור וצא אל הדרך. אסוף 1000 רובלי זהב וחזור אלי - ואז אתן לך את בתי לאישה. אוסר יוסל את החמור, לוקח את מעט הצידה שיש ברשותו ויוצא. עובר ימים ונהרות, הרים וגבעות ונוסע למקום רחוק מאוד - ארץ אחרת, חמה מאוד, שם נושבת רוח חמה גם בלילות ואפילו מים רחמנא לצלן - אינם בנמצא. לאחר מספר ימים בלב המדבר, נופח החמור את נשמתו. שוכב יוסל לצד החמור ומבקש את נפשו למות. פתאום, מבליחה במוחו ההכרה שחמור זה נשא אותו כל הדרך - ומחוייב הוא, לכל הפחות, לבצע בו חסד של אמת. לוקח יוסל את האת וקובר את החמור. שוכב יוסל ליד קבר החמור, צמא כשם שהיה. פתע עוברת אורחת גמלים לידו. וקול נשמע: מה לך יהודי, יושב באמצע המדבר, ליד קבר מוזר זה? עונה לו יוסל מהר, בלי לחשוב: "לא סתם קבר זה הוא. כאן קבור צדיק גדול, עוד מימי הצלוב!". מיד נותנים לו אנשי השיירה מעט מים, אוכל, מעות מספר, וממשיכים בדרכם. כעבור שנים מספר, כבר עומד מבנה נאה מעל קבר החמור. אלפי צליינים מגיעים למקום. משתטחים, אומרים תפילה ומשאירים מספר מעות. יוסל כבר אינו איש עני וכמות המצלצלין שבכיסו הולכת ותופחת. לאחר תקופה מסוימת, מלא כיסו של יוסל ב-1000 רובלי הזהב, שאותם התבקש לאסוף. אוסר יוסל את סוסו האציל ופנה בחזרה אל הדרך, לשוב אל בית אהובתו, שם בפולין הרחוקה. אחרי מספר חודשים, הגיע יוסל חזרה אל בית הגביר בעיירה הנידחת בפולין. עדיין, הקבר במקומו. אנשים מכל העולם מגיעים כדי להשתטח עליו. בת הגביר רצה לקראתו ומברכת אותו לשלום. נכנס יוסל אל הגביר ומושיט לו את השק ובו אלף רובלי הזהב. שואל אותו הגביר, היאך השיג את הכסף. סיפר לו יוסל את כל הסיפור. "יוסל, קח את בתי לאישה ושמור את השק כנדוניה.. אבל רק רציתי שתדע: הצדיק שלך, הוא בנו של הצדיק שלי".

איפושהו ליד בית שמש שוכן לו קבר דן. נסעתי באיזור כמה פעמים וראיתי שלטים שמציינים את המקום- ופעם אחת החלטתי לעצור ליד ולראות מה יש שם. ומה מצאתי? כמה מבני פח עלובים ואשפה. ושתבינו- זה אמור להיות הקבר של המייסד של אחד מ-12 השבטים. לא איזה "צדיק" לכאורה שמעשיו הם יותר בגדר שמועה. בכל מקרה, מנהג העלייה לקברי צדיקים מזכיר לי יותר מדי את הקדושים מהנצרות. לדעתי פשוט היו צריכים להקים איזה מרכז לטובת הציבור- שימשיך את מה שהאנשים האלה התחילו. לא צריך לסגוד להם. אין בתנ"ך מצווה שאומרת "תעלה לקברי צדיקים". לעומת זאת, לא חסרות מצוות שאומרות לדאוג לעניים.

הבעיה מתחילה בכך שהחויה של הדור הזה, הופכת לאמת בדור הבא , שבו אף אחד לא זוכר, וסיפור נחמד הופך לאמת בעזרת הרבה מאמינים שוטים , בעיקר מהמגזר הדתי.

לא נימאס לכם להתעסק בהבלים הללו? לא עדיף להתבגר קצת?...דבילים.

כך סיפרה לי סבתי שתחיה שהיותה נערה נהגו היא ומשפחתה לעלות לקבר מרדכי ואסתר בפורים הקבר בפרס ולא במקום אחר ודאי שלא בגליל

ודתיים שמתעניינים בזה ומי שלא שיעבור הלאה ולא יטרח לכתוב תגובה רברבנית

תעשיית הקברים או הנקרופילייה משגשגת ראו מה קורה בציוני הקברים של עובדי האלילים המשתטחים עליהם ברחבי הארץ . שם המשחק הוא כסף ,ובגדול . למי שאינו יודע אז כדאי שידע : רבי מאיר בעל הנס מופיע בארבעה מקומות בארץ , האחד והידוע ואליו מגיעים מאות אלפים הוא בטבריה . אבל מצביעים על עוד שלושה מקומות , בסחנין , בנבוריה ובכפר גוש חלב / ג'יש . לכל המגיע לגוש חלב , יכנס פנימה ברחוב הראשי יעבור את בניין המועצה המקומית כ-100 מטרים ויבחין בקבר הנמצא בסמוך לרחוב ועליו רשום אפשר לראות זאת רבי מאיר בעל הנס . מעניין מתי עשו עלייה אסתר ומרדכי מפרס לגליל לא רחוק מעתיקות בית הכנסת העתיק של ברעם . האם הם קיבלו מענק עלייה ? יש היום מן תחושה שכל קבר הנמצא בשטח הוא של קדוש יהודי . אולם הוא קבר של מוסלמי לדוגמא קבר רבן בן גמליאל ביבנה , הוא קבר ממלוכי פאר אקסלנס לכו וראו .

כאשר מוצאים קבר שייך או השד יודע מי ומדביקים לו קדושה ושם של צדיק יהודי, אני מרגיש את הארץ רועדת מתחת לרגלי, זה מנהג אפל, שהגיע כפי הנראה מצפון אפריקה והשתרש לגודל הסלידה בארץ, זה לא יהודי ועל כמה וכמה לא ישראלי.

התורה הטובה באה ללמד אותנו שאין הופכים קברו של אדם למקום עליה לרגל וכך נאמר על קברו של היהודי היקר מכולם הלא הוא משה רבינו שאין איש יודע מקום קבורתו. נמאס מכל עבודת האלילים הזאת ההופכת אותנו לעובדי אלילים ומרחיקה אותנו מעבודת האל האמיתית. ואהבת לרעך כמוך

האמת,גם די מעליבה.אני אמנם לא דתי,וגם לא שומר מסורת,אבל מוסר ההשכל של הסיפור המשעשע שלך (שכתוב אגב בשפה נהדרת) מלמד שבעצם,בקברי הצדיקים בארץ ישראל לא קבורים אלא חמורים. בקיצור,הגזמת קצת.

זה נוגד את היהדות האמיתית!!! בכל מקרה, רוב "קברי הצדיקים" הם כברים ערביים ישנים שנוחסו ע"י משרד הדתות בשנות ה-50 וה-60 כדי ליצור זיקה של העם לארץ...

בילדותנו נהגנו לשחק,במבנה נטוש ,שהיה בחלקה של בית קברות מוסלמי ,עזוב. {וודאי שכל תושבי שכונת אחווה הוותיקים זוכרים}שנמצא בואכה המחצבה הישנה. למקום קראו סית סוקיינה,עש" אישה מוסלמית חשובה. והיום..היום המקום הפך לאתר קדוש ליהודים . בשביל לעשות כסף.

הסיפור על החמור של יוסל מפולין היה במקור סיפור על קבר שייך. ואנחנו מצאנו כבר את קבר משה הוא נבי מוסא.

רק חמורים?