אני בחרתי לקחת על עצמי את התפקיד המסורתי של להיות בבית יותר (עובדת משרה מלאה, אבל בשעות נוחות), כי ראיתי את אמא שלי מפספסת לגמרי את כל הילדות שלנו כשהיא הייתה עסוקה בקריירה.

הילדים שלי יותר "מתלהבים" מאבא שלהם, יותר בוכים כשהוא הולך לעבודה, מחכים לו עד שיחזור, מתייחסים אליו יותר כשהוא נמצא, דווקא כי הוא נמצא מעט.

אז לפעמים - אני מתאכזבת שאני לא מקבלת יחס מיוחד, אבל אז אני נזכרת שהסיבה שהם לא "מתלהבים" ממני, הוא כי הם בטוחים ב100% שאני שם בשבילם, מתי שהם רק יצטרכו, וזאת המתנה הכי גדולה שיכולה להיות. עצם זה שאני "מובנת מאליו" גורם לי לסיפוק עצום...

סתם נקודה למחשבה...

מסכימה עם כל מילה. גם אני רוצה.

לקחו מהאמהות על חשבון הפוליטיקלי קורקט.

אמאות תמיד יהיו אבל משפחות - נו שויין - משפחה חד הורית מה זה החארטה הזה .

אבות לנו יש חודש שלם חודש אב , להחזיר לאמאות את יום האם .

אני מסכימה עם מה שנכתב. יש חשיבות רבה לשמור על יום ייחודי שבו מעלים על נס את העבודה הסיזיפית והמאתגרת של האשה במשך כל השנה.

צריך גם להתייחס לאבות, אני לא מבטלת את זכותם להכרה בעשייה ההורית שלהם, אבל כדאי היה לייחד לכך יום אחר, ולא על חשבון יום האם

כי אולי זה נחמד לקבל מתנות יום אחד בשנה, אבל המחיר של זה הוא אי שוויון, ו"משרה שניה" במשך שאר 364 הימים בשנה.

אז מה שווה יום אחד שבו מקבלים פרח ו"שירי הלל לאמא" אם בשאר השנה אותה האישה היא זו שמעסיקים לא רוצים לקבל כי הם יודעים שהיא "תרוץ לילדים כל רגע"  ואם היא כבר מוצאת עבודה, זה בשכר נמוך כי היא לא יכולה להשאר שעות נוספות, לנסוע לחו"ל בעניני עבודה או להבטיח שהיא לא רצה כל רגע הביתה בגלל מחלת ילד?

מה שווה יום אחד שבו מחמיאים לה, אם בשאר השנה היא שפחה חרופה שמשועבדת למכונת הכביסה, לחיתולים ולסירים המלוכלכים?

אישה שעוצרת רגע וחושבת, ולא מוקסמת מפרחים שנובלים למחרת, תבין שעדיף לוותר על הזכות המפוקפקת ל"יום האם" שמחירה יקר מאד, וכולל פטור כללי לצד הגברי של המשוואה מכל מטלה ומכל עבודה.

אבל כל שנה ימשיכו להתפרסם המאמרים הללו, וכל הגברים יקפצו עליהם כמוצאי שלל רב ויאמרו "אתם רואים - נשים רוצות לחזור למטבח ולחיתולים!".

יום המשפחה מיועד לתא משפחתי מאוד ספציפי ומשאיר בחוץ את כל האחרים.

ועם כל הכבוד אין שוויון מלא בין אמהות לאבות - אנחנו האמהות עדיין נושאות ברוב הנטל, אז לפחות שיכירו בזה.

אני לא הולכת להפגנות בדרך כלל, אבל להפגנה הזו אני אבוא..

לא בסדר שלקחו לנו את יום האם.

אגב, אני ממשיכה לקרוא לו כך,

שאחרים יקראו לו יום המשפחה כמה שהם רוצים, אצלי זה עדיין יום האם !!!

הבעיה עם הדור הזה היא שלא מעריכים

 גם אם מקבלים יותר ממה שקיבלנו...ולכן

כאקט חינוכי יש להחזיר את "יום האם "ובשמו המקורי

זוהי גם חווית ילדות להתגייס ולתת לאמא מתנה מהמשפחה

לא אשכח לעולם!

מה יהיה הסוף ??

היום רוב הגברים הרבה יותר עוזרים ורוצים לקחת חלק וגם להם מגיע !

איפה הפרגון שלנו, הנשים ??

מי אם לא אנחנו!!! פעם בשנה מגיע לנו הערכה באופן רישמי

לא שאנחנו מקופחות אבל חשוב שיצויין יום רישמי על כל עמל כפנו ועל כל המאמצים הרצון ההקרבה לילדינו הדאגה הבלתי פוסקת ההתרוצצות סביב השעון ...

נכון שיש משפחה אבל אין כמו אמא!!!!!

אמא יש רק אחת!!!!!!!!

ילדתי את בתי בגיל מבוגר.

כל כך הרבה זמן חיכיתי למחרוזת המגושמת שאמא שלי היתה עונדת כדי לא להעליב אותי, לציור הילדותי עם הכותרת "לאמא היקרה"...

וכאשר בתי גדלה קצת, ביטלו את יום האם...

מה זה יום המשפחה?  למי יכינו מתנה? למי ישירו שיר?

לקחו מהיום את הנשמה.

כשיש בעיה בכיתה ולילד מסוים אין אמא, יש לפתור זאת באופן פרטני אבל לא לבטל את יום האם.

דרך אגב, יש מדינות שיש גם יום אם וגם יום אב (בתאריכים שונים כמובן), אולי זה מתאים יותר לתקופתנו.

" ההזנה, ההקשבה, הציפייה, הדאגה והאחריות"? מי קבע שאלה תכונות שבאות יחד עם להיות אישה? האם פרסי הוא בהכרח קמצן? רומני בהכרח גנב? אישה בהכרח מקשיבה ודואגת?

"הציפייה החברתית מהאם לוותר, לשאת בעול, לשלם את מחיר ההורות, הופכת את הנתינה האמהית לבלתי נראית ומובנת מאליה"? אז יש ציפיה חברתית, זה אומר שזה בסדר? שלא צריך לשנות את זה? בהודו יש ציפיות חברתיות מאישה שבעלה מת, שתקפוץ על מדורת השריפה ותתאבד כדי שתמות יחד איתו. אז? אז לקבל את זה ועוד לשיר שירי הלל? או כמו שכותבת הכותבת "לחגוג"? לחגוג מה? את הלחץ החברתי שדוחף נשים לתפקיד מאד מסוים שלא בהכרח היא מעוניינת בו או נמשכת אליו, וכל זאת בגלל שהיא נולדה עם אברי מין נשיים שלא רלוונטיים לתפקיד? (כי החלפת חיתולים למשל מתבצעת בידיים ואת זה יש גם לגברים..)

זה שרוב החגים לטענתך הם שובינסיסטיים לא אומר שדווקא את הקטע הסטראוטיפי צריך לזרוק על נשים. לא עדיף במקום זה לדרוש שהחגים ה"רגילים" יופנו גם לנשים?

כל שנה אותם המאמרים,כדי להעורר את הגברים לאנטיגוניזם.

די עם זה. את רוצה מתנה ?שבי בבית כל הזמן,בלי לקטר שמשעמם לך עם החיתולים, והבישולים .

את רוצה שוויון? תילחמי על משכורת שוויונית.

מימלא,מה שיעשו הפמניסטיות לא יעזור בעולם של גברים.

קבלי הכל בלי להתבכיין כל פעם מחדש,כי המשכורת תמיד תהיה שניה ונמוכה

יום האם, יום המשפחה? מה זה משנה איך יקראו לזה?

כל אחת מרגישה אחרת ,

לעולם לא יהיה שוויון גמור-כי אין חיה כזאת

כמו שלעולם גבר לא יוכל ללדת,

זה שזוגות מדברים היום ב"אנחנו" בהריון, "ילדנו" זה לא אומר כלום, לא אדוני אתה לא בהריון ואתה לא ילדת ,אשתך יולדת,גם אם אתה נמצא לידה בעת הלידה, אז אל תיקח את קרדיט הלידה עליך, לעולם לא תחווה זאת כמו שאנו לעולם נקבל משכורת נמוכה באותו תפקיד שלך

שיוסיפו גם את יום האב כמו שעושים בחו"ל.

גם לאבא מגיע שיעניקו לו יום מיוחד.

כמה שאני בעד שיוויוניות בין בני זוג ובעד משפחתיות וכו וכו ... עדיין, רגש, חיבוק של אמא הוא יחיד ומיוחד במינו.

גם לאמא מותר פעם לקבל יחס רק בשבילה אחרי שהיא במרוצה כל חייה לרצות אחרים: הורים, ילדים, בעל, משפחה, קריירה, עבודה בבית ובחוץ, קולגות, חברות, שכנים וכל העולם.

מגיע יום אחד שהוא רק לכבודה... אפשר לחשוב שהיא בחופש או משהו - סתם קצת תשומת לב.

ונכון גם לאבא מגיע.... !!! זו לא סיבה לא לקיים את יום האם !!! 

אני מכירה שתי ילדות, שאמא שלהן נפטרה לפני 6 שנים וכל שנה הן שואלות אותי למה אין יום האם שבו הן כאילו עושות דברים שאמא אהבה הכי הרבה כך שגם משפחות מיוחדות (חד-הוריות וכו) צריכות יום האם.

מבחינת נשים, גברים זה מין יצורים מוזרים שאין להם צורך בכלום, לא בילדים, לא באהבה, כלום.

לאשה יש רגשות אשם (כלומר, לגבר אין. בעצם אין לו רגשות בכלל).

רגשות האשם הם כלפי הילדים. לא חלילה כלפי הבעל, שאולי בכלל לא רוצה את הגירושין האלה. הקורא מונחה להבין שאם לא טוב לאשה, סימן שהגבר לא עושה מספיק. במקרה הטוב, יקבעו שהגבר "לא אשם". דיון בשאלה אם האשה עשתה מספיק בשביל הגבר שלה הוא מוקצה מחמת מיאוס (או שזה ברור שהיא עשתה לו רק טוב, או שזה לא חשוב אם היא עשתה). על לשאול את הגבר מה דעתו, אין כמובן מה לדבר.

תאמינו לי. הייתי שם.

אם אכפת לאשה מהבעל שלה, זה לא משתקף, לא כאן, ולא באין ספור כתבות באותו נושא. במרכז הדיון תמיד האשה, והשאלה האם טוב לה, או לא.

על השאלה אם לבעל טוב (הן בחיים הזוגיים והן בהליך הגירושין עם הילדים),

או האם האשה יכולה היתה לעשות משהו בקשר לכך ולא עשתה, אף אחת לא מתעכבת. זה פשוט לא "אישו". לא מעניין.

במילים אתן חזקות.  במעשים, הרבה פחות.

"ההריון, הלידה, ההזנה, ההקשבה, הציפייה, הדאגה והאחריות, הם עדיין בהרבה מאוד מקרים מנת חלקן של האמהות"

תראו לי בבקשה את מעט המקרים שבהם ההריון והלידה הם מנת חלקו של האב ואז יהיה טעם להתייחס לשאר הכתבה. ואני לא מתכוונת לזוגות ש"הם בהריון"- פיזיולוגית האשה היא זאת שנמצאת בהריון והאשה היא זאת שיולדת ואין אחרת. לפחות בינתיים.

אז לא ברוב, אלא בכל המקרים, יש לאשה תפקיד מיוחד. יש לנו זכות גדולה. האם שם החג מוריד או מעלה במשהו מן הזכות הגדולה שלנו, הנשים, להיות אמהות? לא נראה לי.

"אשת חיל מי ימצא" כל ליל שבת. ומדוע מתפללים בקידוש ליל שבת פסוקים אלה שכתב שלמה המלך בחכמתו מיד לאחר ששרים שלום עליכם למלאכי השרת מתחילים לשבח את האשה: כיון שהאשה עומלת וטורחת כל השבוע וכל ערב שבת בכדי לשמח את בני ביתה בטיפולים, נקיונות, בישולים, פרנסה וכיוצ"ב אז נכתבו כ"ב פסוקים בכדי להללה. אז ליהודים יש כל שבוע יום האם ולא פעם בשנה. קיראו מתוך הסידור והשכילו.