הנתק בין האמנים הישראלים לציבור הישראלי רק הולך וגדל. מדינת תל אביב הופכת לבלתי רלבנטית לציבור. ואחר כך שואלים מדוע הנוער אינו צורך אמנות.

חשוב שיידעו בעולם הערבי שקיימים כאן גם קולות אחרים, של אלו שמתנגדים לנסיון לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני באמצעים אלימים, כוחניים ובלתי יעילים.

שירה מבשלים קצת יותר לאט. הערך הפואטי של הקובץ שווה ל`חפוזון`.

האמנים האלו פשוט דורשים את זה. הם פשוט צועקים: "תנו לי צפירה עולה ויורדת, אחרת אני משתגע"

מה כל כך יופי ? מה נפלא כל כך ? שהם משתמשים בכוח שלנו נגדנו ? יש ערבי אחד שיצא נגד החמאס יורה טילים על אזרחים בישראל ? אחד שכתב שיר? פואמה? מקמה? פרוזה? ציור? צילום? סטיקר? משהו !?! נגד הפרובוקציה חסרת הרסן של הרוצחים האלה שעולה לנו בדם. או אפילו שרק קורא לשלום שאומר בואו נפסיק עם האלימות ובואו נחייה עם "הייהוד" אפילו שאנחנו לא אוהבים אותם אחד !!

"עוכרי ישראל", "לכו תגורו בלבנון אם לא טוב לכם פה" , "תנסו לגור בשדרות ונראה אם תחשבו כך" וכו' וכו'.

בתור תושבת אשקלון שחוותה על בשרה את המלחמה, אני גאה במדינה שיש בה גם קול אחר - קול שונה, שוחר שלום, שמעז להטיל ספק בנחיצותה ואופייה של הלחימה.

אנחנו כל כך אוהבים לחשוב שאנחנו טובים מהם - לא מבחינה צבאית - אלא מוסרית, אבל זה פשוט לא כך. הפכנו לחברה שמעדיפה לא להתמודד עם הנושאים המדיניים בתבונה אלא לספק איזשהו יצר מלחמתי שמקונן ברבים מדי מאיתנו- והתמיכה הגורפת בליברמן ונתניהו הוכיחה זאת. טוב לדעת שיש אנשים שהולכים עם האמת שלהם ולא מתביישים בה.

אלו החברים שלכם? מהם אתם צריכים אהדה? מה עם לתמוך בתושבי הדרום המופגזים - מתי כתבתם בשבילם שירים? צבועים ועלובים

אין לי בעיה עם מחאה ישראלית, למרות שתמכתי במלחמה, אבל מה שמדהים אותי בכל פעם מחדש הוא לגלות את אותם פורומים בהם יהודים וערבים מתכנסים יחד ומשמיצים את ישראל. ואף מילה על שלטונות טוטאליטאריים ומושחתים בארצות ערב.\אף מילה על חמאס שמשתמש בילדים כמגן אנושי ועל חמאס שגונב מזון מאונר"א.

וספרות, ניתן להגיע למכנה משותף שדרכו אולי גם יהיה ניתן להגיע לשלום.