כן, גם אני חוויתי עם בני מספר חוויות לא נעימות בבתי החולים, רק שהיום אני יודעת שהייתי עומדת על כך שיתנו הרדמה ולא הייתי מרימה צעקות ומשיגה זאת בכח (לצערי כך זה עובד)

תפרו רבע שעה על בשר חי בגיל 3 חתך עמוק מאד במצח - הילד צרח מכאבים, אני התעלפתי ואותו הרופאים החזיקו בכח במיטה

החזירו בגיל 5 שבר ביד ללא כל הרדמה גם דקות ארוכות של כאב וצרחות, שוב התעלפתי למראות הקשים

בין לבין הייתה גם תאונת דרכים, נו טוב...שלא יחזור לעולם!

הורים-עמדו על שלכם, הרופאים רק ממלאים את חובתם הם לא אלוהים שצריך לפחד או לסגוד לו! הילד הרבה הרבה יותר חשוב!

אמנם לא מדובר בילדה, אלא באישה מבוגרת, אבל זה מרתיח ומקומם לא פחות:

אמי ז"ל היתה זקוקה לבדיקה באיכילוב שנקראת TRUS - ראשי תיבות של:

TRUE RECTUM ULTRA-SOUND - שזו בדיקה מכאיבה ביותר, ממש כמו קולונוסקופיה ללא טשטוש.

כל הפצרותינו ברופאה שתיתן טשטוש כלשהו היו לשווא - החיסכון בחומר היה חשוב לה יותר מהעובדה שמדובר באישה מבוגרת, חולת לב וסרטן.

היום, כמעט ארבע-עשרה שנה לאחר המקרה, עדיין מהדהדות באזניי זעקותיה של אמי, שלדבריה אפילו בלידה שלי לא צעקה כך.

בסופו של דבר, פשוט ציוויתי על החיה הזאת בצורת רופאה להפסיק מיד את ההתעללות הזאת והוצאתי את אמי מחדר העינויים הזה.

נשבעתי ל"רופאה" הזאת שהיא תשלם על כך.

בינתיים, זמן קצר אחרי כן אמי נפטרה, ועובדה זו הסיחה את דעתי מסגירת החשבון עם השפלה הזאת.

ואני לא בטוחה אם אותו עינוי לא החיש את מותה של אמי!

על כל פנים, אני תקווה שאם אכן יש אלהים, הוא כבר ישלם לחלאה הזו כגמולה והיא תחוש על בשרה את מה שהיא מעוללת לאחרים!

בתחילת השבוע  בתי בת השנתיים נפצעה קשה בלחי, הגעתי למרפאה והפנו

אותנו מיד לבית החולים עם המלצה שרק פלסטיקאי מומחה יטפל בה,

הגענו ל'תל השומר' ונאמר לנו שלא יהיה פלסטיקאי מומחה רק מתמחה (בטענה

ש"כך זה במיון"), יצאנו משם בדרכנו לבית חולים 'דנה' גם שם הודיעו לנו שלא יהיה פלסטיקאי מומחה רק אם יהיה צורך, (נו, יותר טוב מכלום...ומה נעבור לעוד בית חולים?) ואז התברר שהולכים לתת לילדה זריקות לתוך הפצע הפתוח בלי שום אילחוש (לא ספריי ולא משחה כלום!!!), הייתי המומה (רופא השיניים שלי לפני שהוא מזריק לי בפה מאלחש בעזרת משחה),  לילדה בת שנתיים מתכוונים לתת  זריקות להרדמה כואבות  (כך נאמר לנו מפורשות) מבלי לאלחש? ועוד בפנים? בפצע פתוח? הייתי מזועזעת והתכוונתי לעזוב וללכת לבית חולים שלישי ל'שניידר' (כי גילו לי ששם כן מאלחשים) כנראה שבית החולים חשש להפסיד פצינטית והפנו אותנו אחרי כשעתיים של תיאומים ובירוקרטיה ל"חדר חלומות"  שבו מתבצעת הרדמה עם צוות מקסים, ההרדמה דרך הוריד, שהיא משהו בין טישטוש להרדמה כללית והילדה נרדמה לכ- 30 דק', ולא הרגישה גם את זריקות ההרדמה שנתנו לה בתוך הפצע וגם התאפשר לתפור לה בנחת את הלחי 9 תפרים !!!(לא רוצה לחשוב איך הייתה מתבצעת התפירה ללא ההרדמה הזאת!!!)  הילדה התעוררה מיד כשהיא יצאה מ"חדר החלומות". למרות שהפרוצדורה להגיע לזה לקחה המון זמן ולמרות שהייתה אחות שאמרה: "כבר יכולתם ללכת הביתה מזמן..." כדאי לספר על כך לכל מי שיש לו ילדים הורים תעמדו על זכויות הילדים שלכם!!! כי אפילו בבתי חולים לילדים לא תמיד עושים זאת!!!

תודה לכתבת עשית להורים שירות חשוב ביותר וחסכת לי עבודה למצוא מי יסכים לחקור את הנושא ולספר את הסיפור

לא אשכח קיבוע בסד שעשו לבני לאחר ניתוח באצבע בבי"ח כרמל:

האורטופד המנתח התנהג כמו מלאך עדין.

הפיזיוטרפיסטית לעומת זאת היתה שטן: גרמה לבני בן ה-15 כאבי תופת בנסיונותיה לקבע את ידו בסד למחרת!!!!! ניתוח מכאיב והגדילה את הסבל של בני  עוד יותר: מאחר וסבלה מיוהרה מוגזמת אפילו לא טרחה לקרוא את הוראות האורטופד וקיבעה לא נכון, היתה צריכה לפרק ולקבע שוב.

אמנם עברו שנתיים מאז אבל לדברי בני - זה כאב פי כמה מהשבר ומהניתוח גם יחד.

בטיפולי שיניים, היו לוקחים אותנו לסטודנטים בבניין האוניברסיטה בתל אביב ושם היו מבצעים טיפולי שיניים ללא הרדמה.

מאז אני סובלת מדנטלפוביה אני לא הולכת לרופאי שיניים ומגיע לשם רק כאשר המצב מאוד מאוד חמור וכואב..

מכירה עוד רבים כמוני.

אני רק לא מבינה איך ההורים שלי נתנו לגיטימציה לטיפול שכזה???

לילדה שלי אני לא אסכים שיטפלו בלי אילחוש או הרדמה במידת הצורך!!!!

כבר לפני 18 שנה, בני טופל בבית חולים רמב"ם ורופא שהיה צריך להחזיר את מפרק המרפק שלו שיצא ממקומו, ללא הרדמה או הלחשה.

למרות שביקשתי ממנו להרדים את הילד, למרות שצעקתי עד השמיים, למרות שמחיתי וממש השתוללתי שם, הם הוציאו אותי בכוח מחדר הטיפולים בחדר מיון, ואני, מבחוץ, שמעתי את הבן שלי צורח לשמיים.

אחר כך התברר שתוך כדי כך, שבר הרופא לילד את היד.

כמובן אף אחד לא בא להתנצל, אף אחד לא חשב להגיד לנו שהם טעות ויפצו אותנו, לקח לנו הרבה זמן להבין שיכולנו לתבוע את אמאאמא שלהם, אבל לא עשינו זאת.

לימים, כאשר ראיתי את אותו רופא בחדר מיון, ביקשתי ממנו שלא יעיז להתקרב אלינו, ברגע שראה אותי, מיד זכר את המקרה ובאמת, בשקט נעלם לו מחדר המיון.

הגעתי לבית החולים ביום שישי אחה"צ עם תינוקת בת חודשיים שהתעוררה מתנומת הצהריים עם חום גבוה רצתי למיון כי סיכונים אני לא לוקחת הם מיד השכיבו אותה על מיטה וקראו לרופא שיקח דם בכדי לבדוק מה הענין .

עד כאן בסדר , אני מאוד רגישה וכמעט התעלפתי לכן הוציאו אותי מהחדר והבטיחו לי שזה לוקח 20 שניות בארבע הדקות הבאות אני שומעת את הקטנה שלי צורחת ורואה את הרופא גוחן מעליה ובא לקחת דם מאזור הצוואר מסתבר שהאידיוט היה חדש ולא ממש הצליח בכל חלק בגוף ואותי חוסמת אחות בפתח בלי לחשוב בכלל דחפתי אותה ורצתי לרופא והספקתי שניה לפני שהוא מחדיר את המחט להדוף אותה (די חזק) אל הקיר הרמתי את הקטנה שלי והבטחתי לו שאם הוא מתקרב צעד אחד נוסף אליה הוא יאושפז היום, בכדי להרגיע אותי קראו לאחות ילדים שלמרבית הפלא בשיא העדינות הצליחה להוציא דם בשניה וחצי , והסבירה לי שהוא חסר נסיון מה שהרגיז אותי יותר.

הסיפור נגמר בכך שלילדה היה פשוט וירוס ויראלי של 24 שעות ולכם ההורים המסר הוא שרופא הוא לא אלוהים אלא במקרה הטוב שליח וגם שליח לעיתים צריך הכוונה אז תמיד תהיו עם היד על הדופק ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו כי רופא אמר.

בריאות

רופא = טכנאי גוף. לפעמים מוכשר לפעמים סנדלר. לעיתים נדירות ביותר רואה  בן אדם מולו ולא אוסף של אברים.

אם לא תפקחו את העניים, לא תקחו כלוווווום כמובן מאיליו, תבינו שזה הגןף שלכם או של יקיריכם ורק אתם, אתם בלבד מחליטים עליו ושום רופא שבעולם לא משנה כמה חשוך ואידיוט או גאון הדור, לא יכול להחליט על גופכם או זה של יקיריכם לא תכנס בהם שום צניעות. והקצביה תמשיך לחגוג.

אצלי, לאחר לידה, הרופאה הייתה צריכה לתפור עקב חתך, והיא שמלכתחילה הייתה אנטיפתית אמרה שהיא לא צריכה להרדים כי יש אפידורל, אמרתי לה שלפי דעתי השפעת האפידורל כבר פגה אבל היא אמרה שיקח שניה כי זה רק תפר אחד וחבל לחכות להשפעת ההרדמה, בסוף ספרתי שמונה, כן שמונה תפרים ואני הרגשתי כל תפירה ותפירה, צרחתי כל פעם שנכנסה המחט שתתן הרדמה

והאנטיפתית אמרה אבל זו התפירה האחרונה, את הכוכבים שראיתי לא אשכח,

הרופאה שהגיעה אח"כ אמרה לי שיש לי חתך רציני ולא הבינה למה ההיא לא הרדימה.  

בגלל ש"זה לוקח כמה שניות וחבל להרדים בשביל זה" בפועל מדובר על סבל של 5 דקות סבל שלא ניתן לתאר. הילדה צרחה מכאב כאשר 2 אחיות החזיקו אותה שלא תזוז והרופא ביצע את הפעולה האיומה שהיה אמור לבצע. ההתנהגות הייתה ממש סדיסטית. היא בטח לא תשכח לעולם את ההתעללות הזו. רופאים גם לילדים יש תחושה פיזית. אני מאמינה שאתה הרופא לא היית עושה את זה לילדה שלך. אבל אנחנו כבולים ותלויים בכם ולכם אין טיפה של רגש, אנחנו סתם עוד אחד שצריך לסיים את הטיפול ולהעיף מהעיניים. כל תחנוני לאלחש לה את המקום לא עזרו. סליחה ילדה שלי על מה שעברת אבל את עדה שהתחננתי וכעסתי אבל לא היה עם מי לדבר היה להם ממש לב של אבן.

יש הנחיות ברורות של משרד הבריאות לגבי השימוש בסדציה בילידים עד גיל 16. הפעולה דורשת מרדים או רופא מומחה בילדים  ואחות אחר קורס החייאה בילדים, צמוד לילד משך הפעולה ועד להתעוררות. דרוש ניתור מתמיד עם ציוד החייאה בחדר. אם כל הרצון הטוב, לכמה בתי חולים יש את הכוח אדם לאפשר סדציה לכל ילד לפני כל פעולה כואבת. במקרים בודדים מסכימים לאשפז את הילד ולבצעה את הפעולה כאשר מתפנה מקום בחדר ניתוח.

זה לא שהצוות לא מודע לכאב של הילד. המערכת לא יכולה לעמוד בדרישות הבטיחות שנדרשים מהם.

בן אחד בהיותו בן שנתיים וחצי בלבד עבר חוקן בריום לאחר השתפלות מעי ללא הרדמה! הטיפול מקובל במדינות רבות בעולם אך ניתן בפירוש תוך הרדמה!!! הרופא שהציל את חיי בני מחד, התעלל בו והדבר גרם בפירוש לטראומה אצל הפעוט ולאחר מספר שנים זה התפרץ באופן התנהגותי. פסיכולוגית ונוירולוגית שבדקו את הילד אישרו שאכן היה קשר בין המקרה להתפרצות.

המקרה השני היה אצל הבן הבכור שעבר דיקור באוזן אשר כרוך בסבל רב תוך שהרופאים והאחיות בחדר כרכו סביבו סדין כדי שלא יפריע לטיפול. הילד צרח מכאב ולי נותר רק להסתכל לו בעיניים בחוסר אונים ולהתחנן שזה ייגמר מהר.

למבוגרים לא היו מעיזים לבצע את זה בצורה הזו!!!!

אנו ההורים צריכים ללמוד להיות יותר אסרטיביים בבתי החולים למול הרופאים ולשאול את השאלות הנוקבות לפני מתן הטיפול לפעוטות גם אם מדובר בהצלת חיים.

בתי עברה ניקור מותני בגיל  3 ללא הרדמה או טשטוש . כשביקשתי הרופאה אמרה שההרדמה עלולה להשפיע על התוצאות. הבדיקה הייתה איומה ,רופא מתלמד אשר הוציא את המחט בטעות ולאחר מכן נאלץ לדקור שוב, כל זאת כשהילדה בוכה מכאבים.כשהתקבלה התוצאה הרופאה אמרה כי" היא לא ברורה משום שהילדה זזה."(מעניין למה).וזהו בית חולים המיועד לילדים.הזהרו !!!!

במידת הצורך ממליצה בחום על בית חולים וולפסון  .זהו חדר מיון המתחשב בילדים בכל דרך אפשרית החל ממריחת אמלה לפני עירוי וכלה בסדציה לביצוע פעולות חודרניות. בתי החולים הגדולים מוזמנים ללמוד מהם.

רופאים הם מזמן לא "דברי אלוהים חיים" - ההורים צריכים לעמוד בחירוף נפש להגן על ילדם, ו/או על הוריהם כשמתבגרים ונהפכים להיות חסרי ישע ומאד תלותים.

כל טיפול כואב כזה או אחר אתם ההורים מחוייבים לדרוש אילחוש מקומי או הרדמה ולברר את כל האופציות.

ואם צריך לצרוח ולצעוק אל תתביישו !!!!!!!

תאיימו בתביעות משפטיות , תאיימו בלהביא צוות צילום של טלויזיה.

אין שום סיבה בעולם שיענו לנו את הילדים, ורופאים ואחיות אני מוצאת שלפעמים הם סדיסטים.

עברתי 4 ניקורים מותניים בתוך חודשיים,[בערך אחד לשבועיים]

ולכל אחד הרדימו אותי.תופעות הלוואי היו קשות יותר מהרדמה להרדמה!!