לילדים יש זכרון שנכנס לתת מודע ותמיד יזכרו

בברית של בני שמעתי על מחקר ישראלי דוקא ,שהוכיח שבזמן ברית או פרוצדורה של דקירה לעולל קטן ,אם נותנים  גלוקוז בטיפות בזמן הברית או הדקירה הוא לא מרגיש את הכאב או לפחות דעתו מוסחת והוא פחות זוכר את הכאב אלא את ההנאה של הסוכר.עשיתי ככה לבן שלי לפני כמה חודשים בברית והוא לא בכה כמעט בכלל.תבקשו ממשהוא לידכם לטפטף מים עם סוכר לפיו

גם בבית חולים פה באוסטרליה שהיה צריך לקחת לו בדיקות דם טפטפו לו גלוקוז וזה היה פשוט מדהים .

כשהייתי בת 8 עשו לי ניקור מותני בלי הרדמה, למי שיודע זוהי פעולה כואבת ביותר. עד היום אני סוחבת צלקות מפעולה אכזרית שנעשתה ללא צורך ממשי , בי.

שביקשתי אילחוש לפני המישוש לפני הפיקשוש

האטימות כלפי כאב של ילדים ממשיכה כמובן לגבי כאב של מבוגרים. למשל, בדיקות גינקולוגיות כואבות (צילום רחם). יש אנשים שמסוגלים לסבול כאב בטיפול שיניים, אם הוא נקודתי, אבל אלה אנשים מבוגרים והרופא שואל אותם אם הם רוצים הרדמה או לא. לעשות טיפולים ובדיקות בילדים, בלי לשאול לדעתם ובעזרת קשירות כמו בימי הביניים - זה דבר שהדעת איננה סובלת. והכל כדי לחסוך זמן, כוח אדם וכסף. למה אין חקיקה גם בנושא הזה? או לפחות הנחיה של הסתדרות הרופאים?

היו לי דלקות אוזניים והיו מכניסים לי כל מיני ברזלים ארוכים לתוך האוזן, הרגשתי כאילו זה נכנס לי לתוך המוח. היו איזה 3-4 רופאים ליידי שכל אחד תפס חלק אחר כדי שלא אשתולל, כי זה היה הדבר הכי כואב שעברתי בחיים. וזה חזר על עצמו הרבה במשך תקופה ארוכה, והיום, אוי למי שיעיז להתקרב לי לאוזניים.. אז זה ממש לא נכון שהכאב לא משפיע על ילדים קטנים. הוא משפיע ועוד איך! אפילו יותר מלמבוגרים, כי ילדים קטנים לא מבינים כלום.

ברמבם ד"ר איתי שביט מנהל המיון אימץ את השיטה מקנדה בו יש התייחסות לכאב של הילד לדוג  האמלה /והLAT - משחות שנותנים לילדם לפני בדיקות דם/לאחר חתכים כך שהילד אינו סובל מכאב ... פשוט מהפכני

עם כל  הכאב על ניסויים בבעלי חיים

אין דבר בעולם שחשוב יותר מהילדים ומכאב שנגרם להם

שלא תעיזו להשוות בכלל

או לפחות מגיש תביעת פיצויים אזרחית?  אחרי כמה תלונות על רופאים ועל ה"מחזיקים" - אולי ההתעללות הזו תיפסק.

אנחנו כהורים צריכים לשמור על הילדים שלנו מפני התעללות, בין אם היא זדונית ואקראית ובין אם היא מתוכננת וממסדית.

כשהבת שלי היתה צריכה לעבור ניקור מותני הבדיקה התעכבה שלושה שבועות עד שהרופאים הבינו שאני לא אתן להם לבצע אותה ללא הרדמה. הבדיקה בוצעה בהרדמה, והדבר הכי גרוע שבתי זוכרת מהבדיקה זה הפלסטר שהיה מודבק לה על הגב.

הורים, שימרו על ילדיכם!

הגיע הזמן להשיב מלחמה****

גם בני בן ה-9 עבר התעללות בחדר מיון אורטופדיה בבי"ח דנה איכלוב

ע"י רופא אנתיפט שרצה לזרוק אותנו ההורים החוצה ! וכמובן שהתנגדנו !

לבני היה שבר על שבר קודם,והיה צורך במתיחה,,, הוא קיבל חומר אבל לא מספיק ורצו כבר לחפף אותנו אז התחילו בטיפול לפני שהחומר השפיע לגמרי,אם בכלל,

ואז התחילו העינויים---הצרחות נשמעו עד בית המשפט, פשוט מזעזע,כל המסדרון בכה יחד איתנו--- כמו מהאגדות נכנס פתאום רופא אורטופד בכיר,ולקח פיקוד על המבצע, וממש הציל את המצב,

לא נשכח - ולא נסלח !

הבטחתי לעצמי להעיף מתפקידו את הבן אלף,ואולי גם להאשימו בהתעללות,

התבקשתי ע"י הצוות הבכיר שם לחכות עד שילדי יבריא,ואכן אתמול בס"ד הורידו לו את הגבס, כעת אני מסתער על הנושא !

מי מעוניין להצטרף?

 bgnh16@walla.com

בואי נראה אותך מגיעה לטיפול בבי"ח והרופא אומר לך: אני מתנצל, אין רופא מרדים....אני לא יכול לעבוד, עלעיך להמתין עד שיגיע רופא מרדים. הבעיה אינה ברופאים, אלא במערכת הרפואית! עלק תקיפה....אולי נתלונן עליך /שאת מגיעה לטיפול?

בלי הכללות... אבל לא רופאים ש'בזכותם' הרפואה - אטומה.

בבואה לרפא מייצרת נזקים כפולים ומשולשים.

תחת מעטה יהירות, קובע רופא (לא כולם למזלנו)

דרכי טיפול שמובילות לנזקים נפשיים נזקי גוף ולעיתים גם למוות.

די לאטימות הזו שמשניאה את הרופאים וגם גרמה לאלימות של ממש .

לא רק לילדי מהגילים השונים, גם אני סוחב טראומות ילדות

מטיפולים וגישות חסרי כבוד והקשבה לקורבן, סליחה... לחולה.

לא תמיד זוכרים הרופאים שבתוך המחלה מתגורר בן אדם אמיתי,

עם רגשות וכבוד עצמי ו...אפילו כאבים ממחלה.

 

הכתבה חושפת דפוס פעולה שמאפיין פרקטיקות רבות בקרב הרפואה, כפי שתמיד היו כאלה פרקטיקות, לפיהן יש "מקובלות" לפעולות אכזריות ומזיקות כדבר שבשגרה, תחת סיסמאות, מקובעות ובורות הרווחים בקרב הרופאים. כך היה עם עקירת השקדים (שלא ממש ידעו מה תפקידם, אז "הניחו" שאין להם תפקיד), כך היה עם הקזת דם, כך היה עם איסור על הרגעת תינוקות וקשירת זרועותיהם לסד באם מבקשים להרגיע את עצמם עם היד (מהספרות הרפואית בשנות העשרים), כך עם תחום החיסונים וכך, מסתבר, בישראל בשנת 2009, עדין עם ניצול חסרי ישע שלא יכולים לומר לרופא "כואב לי". לבריאות

אני זוכרת שהייתי בת שבע שברתי את היד והורי לקחו אותי לביה"ח רמב"ם ושם הרופא החזיר לי את היד ואמר שלא הכאב לי ועד היום לא שוכחת איזה כאבים היו לי שהרופא בצע את הפעולה. הבטחתי לעצמי שאם חס וחלילה הילדים שלי היו צריכים משהו דומה לעבור אני עתקש שזה יהיה בהרדמה אניני רוצה שילדי יסבלו כמו שסבלתי והזכרו את זה כל החיים הרופאים בארץ לא בסדר ושלא נדבר על האחיות שעובדות בביה"ח כשהילד/ה משפז/ת צריך לרוץ

הנכד המקסים שלי וגם הבת שלי בגיל חודשים עברו ניקור מותני הרופאים לא ממש נותנים לך אפשרות לותר כי מפחידים שאולי לילד יש דלקת בקרום המוח,הנכד שלי בבדיקה קיבל חמצן כי כנראה התעלף בפנים.מה שתמוהה בעיני שאסור להורים להיכנס כי הבדיקה כל כך לא נעימה לדבריהם שלא נעמוד בה או הם מתרצים שזה לא סטרילי,לדעתי התינוקות מהן שפן נסיונות עבורם,הבדיקה מאד מאד כואבת עד כדי עילפון למה לא לטשטש למה להכאיב,במדינה הזו נהיה הכל חומרי וענין של כסף,ככה גם הרופאים שמתקמצנים לתת טופס 17 יהרגו את הילד בבית ולא ישלחו לביהח מגעיל כל המצב הזה

ילדי בן ה8 שבר את שתי עצמותיו בשורש כף היד ,במיון הגיע רופא קצת גדול יותר מהבן שלי,צעיר וחדש,הוא זיעזע את הילד בכדי להחזיר את העצמות למקום. הוא עבד על הילד כשעתים ,.הצילום שלאחרי ההחזרה הראה שהשבר לא במקום,הרופא העביר את הטיפול לרופא בכיר יותר אך גם צעיר הבנתי שעדין לא סיים התמחות

וגם הוא זעזע את הילד,כשניסה להחזיר את העצם למקומה בלחיצות  והפעלת כוח  עצום וכעס שהילד לא ממש משתף פעולה(לאחר ארבע שעות של סבל וילדי מאוד חזק נפשית,גם אני לא היתי משתף פעולה )ולא נתן לא שום אמצעי הרגעה אפילו לא אופטלגין,לאחר שבוע שבמהלכו הילד חיוור ועצוב מהטראומה שעבר נאלץ רופא שנחשב מומחה לפתוח בפעם השלישית את הגבס ושוב לנסות ולהחזיר את השבר למקום אלוהים איזה סבל הילד עבר...

כשהייתי בערך בת 8 עברתי הסרת יבלות בצריבה מאוד כואבת ללא כל תרופת הרגעה או אילחוש.עד היום אני זוכרת את הכאב והעלבון כש 4 רופאים אחזו בי. את אבי שלחו החוצה,ואני נשארתי לבד.