מה עם הסגנון המוסיקלי,ההשפעות,הנגינה - זה מוסיקה, לא ספר שירים

כתבתי את אותם דברים גם בביקורת של "וואלה". אני מת על עמיר לב, בכל המובנים, אבל הפעם לא ברורה לי ההתלהבות. באמת עושה רושם שלא רוצים לשחוט את הפרה הקדושה ששמה.

משמיעות ראשונות:
1. הטקסטים מאכזבים. כל מה שאהבתי בעמיר לב היו המטאפורות הקטנות שלו, תמונות החיים היומיומיות, ההתבוננות המיקרוסקופית שהיתה כל כך אוניברסאלית. לטעמי, הוא חרב את זה באלבום הזה והפך לקצת טרחן. בכלל, שירים של מצב תודעה קל יותר לכתוב. מחשבות קל יותר לשתף. איפה "מפולות בהרים" (אריה ורותי) ואיפה השירים האלו?
זה גם לא שהנושאים שהוא מטפל בהם לא ראוים, ושדעות שלו לא לגיטימיות. להפך! אבל משפט כמו:
"ראש הממשלה לא הלך להלוויות של הנופלים", לדעתי, הוא לא משפט מוצלח. בנאלי מידי. פשטני מידי. כל מה שעמיר לב לא היה פעם.
2. הלחנים. מפלים של גיטרות אקוסטיות. אף פעם זה לא היה הצד החזק שלו. אבל כאן הוא הפך לסוג של שלמה ארצי. איפה הסולואים הארוכים והמצמררים? הפריטה החשמלית העדינה שחודרת מתחת לעור. הלחנים והעיבודים פה פשוט השאירו אותי אדיש. אבל עם הפן הזה עוד הייתי מסתדר אם הטקסטים היו יותר טובים.

הייתי מת לפרגן לתקליט. אני כל כך אוהב את עמיר לב, גם כבנאדם וגם כיוצר. אבל האלבום הזה, משמיעות ראשונות, הוא לא הטוב ביותר שלו. אולי הוא אפילו החלש ביותר. אני אתן לו עוד צ'אנסים, אבל ההתרשמות הראשונית מאכזבת.

מתסכל.
1. שהיוצר אהוב הזה פשוט הפך פחות מעניין והיתרונות שלו נמוגו בים השעמום הזה. איפה המטאפורות היפות, הנושאים הכאילו באנליים שתמיד היו משמעותיים לכולם, פיסות החיים האלו. הכתיבה שלו באמת מאכזבת ברמות בדיסק הזה. לפעמים, אפילו מזכירה תלמיד בכתיבה יוצרת (כל הזמן" אני" ו"אני"). מצטער עמיר.
2. שכולם עומדים דום. אני לא מבין את זה. אני מודה שאולי אני צריך להעביר לדיסק עוד כמה שמיעות, אבל יכול להיות שהילולה הגדולה הזו היא מתקפת יחסי ציבור? הייפ?
אני באמת מקווה שאחרי כמה שמיעות אתבדה. בנתיים, זו אכזבה ואני מסכים עם כל מילה שלך.

שעמום טוטאלי. עמיר שכח כבר איך ללחוץ על הדיסטורשן כיוון שהוא מכוון לאקוסטיקה הנעימה לאוזן שדורשת גלג"צ.חבל,איפה הימים של עננים שחורים,חבק אותי, 6 שעות,נחמני.עצוב. פעם הוא נתן בראש.

תמיד ריגשת אותי

תמיד בכיתי עם שירך

 

כמה טוב שאתה כאן !

וואלה בן אדם שמענו אותך בלופ באמריקה ,איזה תענוג, העצב בא והולך עכשיו הוא בא, גדול, בהופעה בצוותא הסיפורים תענוג- כתוב סרט.

 

ותוציא חשבונית על הכיבשה

בעז שרעבי, שלומי שבת,אמיר בן עיון, ו... עוד, לפי הפיזמונאים שהזכרת הבנתי מי אתה.

יאאאלהה כמה שטויות אנשים כותבים

 

מוזיקה במובן העמוק של המושג אין בדיסק הזה,יש המון אוירה ,שום דבר חדש

שלא שמענו כבר שלושה ארבע עשורים לפחות ,מילים של עלק עצב מלחלח את עקצוציות החיים בין חולון לרמת השרון ,מה חדש? סוג של רומנטיקה מודעת לגלגלצ עמוסה בעשן של מילים שמאיר אריאל לדוגמה היה כותב בהשראה ומקוריות מרטיטה הרבה יותר. החויה המתקנת אחרי הגושים והקרן פלסים טרם הגיעה ,המיין סטרים כרגיל מעלה גירה את המלודיות הכל כך בנאליות למילים החסרות של שלמה ארצי.

זמר משעמם עם מוזיקה משמימה, מונוטונית, חסרת רגש, מנגינה, השראה,. הכל נשמע אותו דבר באותם שלושה אקורדים. סתם חיקוי עלוב של בוב דילן, מבחינת אופן השירה אלא שלדילן, לעומת לב יש הברקות מלודיות כמו lay lady lay  למשל. אצל לב אין שום לחן שאפשר לזמזם- כי פשוט אין מלודיה, סתם דיבור ארוך ומתמשך של כאילו שירה- עלק. אין כאן שום חידוש או מקוריות במלודיה, בהרמוניה, במקצב, בביצוע, בתיזמור- כל שיר נשמע כמו אחד שכבר שמענו מיליון פעם לפני עשרות שנים. מוזיקה מיושנת ולא רלבנטית רוב אנשי התקשורת, שהם לצערי הרב בורים וחסרי השכלה מוזיקלית, מפרגנים לתופעה הרדודה והכאילו איכותית הזאת. כל דבר מונוטוני, משעמם ובלתי קומוניקטיבי, המושר כאילו באדישות, נחשב בעינהם לאיכותי וזאת טעות אדירה. לב הוא אחד האמנים היותר מ-פורגנים במדית התרבות הישרארלית. ז\ה אינו צודק בעליל ובא על חשבונ של אומנים אחרים שעושים מוזיקה טובה והתקשורת מתעלמת מהם. חבל.

אין לו מוזיקה (מדלקם ב "סקסיות".) אז מהמבוכה המבקרים כותבים על המילים.

 

אנחנו , המאזינים, לא נולדנו אתמול.