the British left peacefully,
so this was not an independent or liberation war from an occupying force.
This was a war for survival of a newly created sovereign country against the Arabs who didn't accept the two state solution.
This war has been going on ever since in different forms and intensity.
The main obstacle to peace is still the Arabs belief that they can eventually eliminate Israel or cause it to destruct in some form or another.
After 60 years of failure, someone should rethink this so-called solution and be creative, learn from the past so not to repeat it.

כי כשליהודים נתנו מדינונת שהיא רבע של רבע ממה שהובטח להם, הם יצאו לרחובות לרקוד.
ואילו הערבים הפלסטינאים שהיו צריכים לקבל אצ כל היתר, פתחו במלחמה.
זו גם הסיבה שכשברק ואולמרט הציעו 97% מהשטח + ירושלים, הם אמרו לא.

אלו אשר שוללים התיישבות במקום אחד משום דתם של המתיישבים,

ומצד שני קוראים לתתא לבני דת אחרת להתיישב ככל שיחפצו.

 

 

הגיע הזמן לאמת

הגיע הזמן לראות דברים נכוחה.

אלו צבועים ואלו צבועים-

הפתרון היחיד כרגע הוא הקמת 2 מדינות ל-2 עמים, אולם להבהיר שכאשר 2 המדינות יהיו קיימות הרי שזכויות לאומיות של עם אחד יהיו רק במדינתו הלאומית, ואילו הזכויות הלאומיות של העם השני יהיו רק במדינתו הלאומית.

 

מי שמתנגד לכך למעשה חושף את פניו הצבועות...

השירים אפילו גרועים יותר

עם הרבה אחווה ועם נהדר.

הכל הלך פייפן.

דור של ענקים.
אם הייתי יכול לחזור בזמן - כל זמן - הייתי בוחר מייד לחזור לתקופה הזו, להקים את המדינה ולהיות חבר בפלמ"ח.

באיזשהו אופן גם אנחנו, הדור הצעיר יותר, ממשיכים להקים את המדינה אבל זה שונה היום.

תודה על הסרטון.

שיא האושר...

היה אז כל כך הרבה תקווה לעתיד טוב יותר כולם היו צעירים ויפים ( כיום רובם מתקרבים ל-80+ ) . הערבים התכוננו למלחמה ואנחנו רקדנו מחולות ! אמרתי הזוי ? 

מסיבת טבע סטייל 1947

אם זה היההיום היו מגיעים בעיקר אשכנטוזים חרמנים בני 40+ לתפוס איזו פרגית מהצד או רוקים מזדקנים ובסה"כ היו מגיעים איזה 250 איש.. היו ימים... עשינו יותר מידי טעויות מאז

הייתי בכנוס אבל בשנת 68 חלקתי מיץ תפוזים ואשכוליות הארוע היה מאוד מרגש יפה מקסים

הפלמ"ח רוקד ושמח בזמן שהאצ"ל נלחם בבריטים ולוחמיו מועלים לגרדום בכלא עכו.

מזל שנגד צבאות ערב הם הסיכומו להלחם.

אז רקדו הורה והקריבו את חייהם כדי לבנות מדינה.

 

היום יש לנו מצעד גאווה, אנשים חלולים שעסוקים בעצמם בלבד נראים זוועה ומבקשים עוד ועוד הכרה.

 

מעניין מי מהצועדים במצעד הגאווה יקבל צו 8 למלחמה הבאה.

 

עצוב

איזה אנשים איכותיים, בעלי חזון וטובים - הקימו את המדינה שלי

איך זה יכול להיות?

 

מה חגיגות המדינה שוות, אם אין איזו נינט שאפשר יהיה לעקוב אחרי התיסרוקות שלה ולשעבד מדינה שלמה לזמרת בינונית שמחקה שירים של אחרים

הרבה

-:)

היום לא מגיעים לכרמיאל כל כך הרבה. צריך לזכור שהמחולות בדליה היו חודש לאחר הכרזת העצמאות (מאי 47).

בהחלט סרטון מרגש וכל הכבוד לאבישי כפיר ולכם!