בכסף שהשקיעו בבניית מרכז פרס לשלום, ממש על קו המים של יפו, שחוסם את הנוף להרבה בניינים אחרים ושקרוב לודאי לא היה זוכה לאישור במידה והיה אמור להיבנות שם מזהו אחר (כי יותר קרוב מזה לים - אי אפשר), בכסף הזה אפשר היה להשקיע ם בחינוך וגם בתשתיות.
הבניין קובע סטנדרטים חדשים לטעם רע של ביזבוז וזילזול באוכלוסיה המקומית וגורם למחשבות על המהות האמיתית שלו.