אתם יודעים למה? אני אסביר:
שבב RFID פסיבי עובד בצורה כזו - אין לו סוללה, אבל יש לו אנטנה קטנה.
מכשיר שיודע "לקרוא" את השבב משדר קרינה אלקטרומגנטית הנקלטת ע"י השבב והופכת את הקרינה הזו לזרם חשמלי המפעיל את השבב. זרם זה מאפשר לשבב לשלוח חזרה קרינה אלקטרומגנטית הנושאת עמה את המידע האגור על השבב. הקורא קולט את השידור ומפענח אותו ואת המידע שנשלח אליו מהשבב.
יש גם שבבי RFID אקטיביים שבהם נמצאת סוללה קטנה המאפשרת שידור אפילו למרחק של 100 מטר. עד כאן, טכנולוגיית RFID.
בהמשך - בהחלט ניתן מבחינה טכנולוגית לחבר "קורא" RFID למכשיר טלפון נייד ולגרום לו לשלוח SMS עפ"י פקודה מקורא ה-RFID המחובר אליו.
יכול להיות שההמצאה של האנשים האלה מחייבת שנושא המדבקה יהיה קרוב למכשיר הטלפון הנייד שלו (המחובר לקורא RFID) עד למרחק מסויים.
בשורה התחתונה שימו לב - מכשיר הטלפון הנייד הוא הנושא את הסוללה הגדולה, ומזין את קורא ה-RFID המחובר אליו. קורא ה-RFID משדר קרינה אלקטרומגנטית המגיעה אל שבב ה-RFID, מערערת אותו וגורמת לו ליצור זרם שמייצר שידור של המידע חזרה אל קורא ה-RFID. המידע מתפענח ובמידה והתגלה שהוא חריג - מופעל הטלפון הסלולרי ושולח הודעת SMS לעצמו. הטלפון של המשתמש פתאום מצלצל, והוא רואה "קיבלת הודעה חדשה", הוא פותח אותה וכתוב בה "לצערינו התגלה כי אתה עומד למות בקרוב. הזמן הנותר לך הוא: 30 דקות. נא לא להיכנס לפאניקה".
טוב, למרות האמור לעיל, עדיין יש לי שאלה פתוחה שאין לי עליה תשובה:
מי כותב את המידע לשבב ה-RFID? יש כל מיני סוגי שבבים, חלקם מאפשרים קריאה וכתיבה מרובות, אבל עדיין, צריך רכיב שיודע לנטר את נתוני הגוף בעזרת חיישנים ולעדכן את המידע על גבי השבב אחרת לכמה שניות או דקות.
התעלומה הגדולה אינה לגבי שבב RFID אלא דווקא מע' הניטור הכותבת מידע לשבב זה. וזו התעלומה הגדולה - האם אכן יש דבר כזה או לא. תחושת הבטן שלי אומרת שלא - יש מצב שזה בעצם התיחמון הגדול (בטח לא שבב ה-RFID).
אבל אם אכן קיימת מע' ניטור זערורית שכזו, גם אני אוכל את הכובע,
לפעמים יש הפתעות בחיים.
כלכלה בארץ
