כתלמיד של הרב שפירא, ברור לי שהיתה פה גניבת דעת. הוא לא היה חושב לומר את הדברים בפורום כלל-ארצי. לא בגלל צביעות, אלא מהסיבה שלא כל ביקורת היא נושא לדיון בפורום לאומי. יש תהליכים שצריכים להתחולל בתוכנו, בשקט ובדיפלומטיות.
אבל איבדנו את העדינות. להקליט רב שמדבר בפורום סגור, ולהעביר את דבריו בלי ידיעתו זו ממש לא דרך ראויה. לא ל'חרד"ל' ולא לדתי- לייט או whatever.
ודווקא מתוך כך, אני חושב שיש מקום לומר, שאופן התגובה של מתנגדי הרב שפירא מעיד על אופי הקשר שלהם לתלמידי חכמים. כדאי לשים לב שהתגובות המתלהמות, הפוסלות והחריפות- פורסמו ברובן מצד המתנגדים, ביודעין ובכוונה תחילה. אפילו עצם דבריו של הרב שפירא נאמרו בתקיפות אמנם- אך לא בתוקפנות, ולא בחירופים וגידופים. זו הייתה ביקורת קשה- אבל עניינית.
כולנו גדלנו על "שבעים פנים לתורה". אבל הרב שפירא התייחס לאופן של הפסיקה ההלכתית. הרי ברור שישנו גבול כלשהו להלכה, ולדעתו יש כאלה שעברו אותו. הדבר התברר, למרבה הצער, בדבריו של הרב יהודה גלעד, כי יש צרוך בשינוי ההלכה במקרים בהם היא כבר "לא רלוונטית".
לא נראה לי שיש פוסק שדיבר בשפה כזאת. לכן יש פה שבירה של חוקי המשחק, שהיא בעלת השלכות רחבות היקף באדם ובזמן.
ומה פירוש התיוג הזה "חרד"לניק"? האם מי שמקפיד על ההלכה על כל פרטיה לא יכול להגדיר עצמו סתם "דתי"? הוא צריך להיקרא, רחמנא לצלן- "חרדי"? או שאולי יש רווח מסויים לשייך אותו לאותה חברה לא-כל-כך-אהובה בדעת הקהל הישראלי?
אז מי המפלג בעצם?
מגזין 
