הרגע הגעתי הביתה וגיליתי שגור הכלבים בן 4 החודשים שאימצנו לפני שבוע ימים השתין בפינה אחת בבית ועשה קקי בפינה אחרת.

הכלבלב נשאר כ-5 שעות לבד, יותר זמן ממה שצריך, וגם איכשהו הצליח להגיע לשולחן בפינת האוכל ולנגוס בכמה פתקיות ולפזר אותן ברחבי הבית.

אשמח לטיפים כלשהם בנוגע להעסקת הכלבלב כשאני לא בבית, ומשחקים לא חסרים לו... גם לא אוכל ומים.

אני לא בטוח שהחיות מתוסבכות כמו בני האדם

משמח מאוד שיש צורך להכיר בעובדה שלכלבים, חתולים ובע"ח, יש אישיות, מח, מערכת עצבים, רמות של אינטלגנציה שכלית ורגשית.

המאמר של דוקטור נועה הראל מדבר בעד עצמו וחשוב שהבעלים יהיו ערים למצוקות של בני ביתם. בכלל אנשים בעלי יכולת לאהוב ולטפל ללא תנאי בבעלי החיים שלהם בוודאי ישמחו לשמוע שיש פתרונות.

וואלה יופי - לא מספיק שחצי מדינה על ריטלין והחצי השני על נוגדי דיכאון עכשיו גם החיות יהיו מסוממות ?

 

 

כלב צריך הרבה התיחסות ואהבה.

מי שחושב לגדל חיה בשביל לחזור אליה בשמונה בערב אחרי שהיא התחרפנה בבית יום שלם הוא לא אחראי ורשלן.

 

שלא יאמץ כלב אם הוא לא יכול לדאוג לכל צרכיו - גם הנפשיים !

או שמתייחסים לחיות כאל חפצים, רכוש, "חיות מחמד" שכל תפקידן לשעשע את "בעליהן", או שמתייחסים אליהם כאל בן/ת זוג ודוחפים להם פרוזאק או ליתיום.

אמא'לה, לאן התדרדרנו?

חבל לטפל בסימפטומים במקום לגשת לשורש הבעיה.
אומנם יש מקרים מסוימים של כלב או חתול שהם באמת בעייתיים ולהם מיועדת הכתבה, אבל לרוב
כלב זה יצור מאוד גמיש ומסתגל ומאוד בריא נפשית כי הוא מנטלית פשוט יחסית ולא מורכב כאדם. רוב הכלבים שסובלים מחרדה יש להם בעלים שזקוקים לאילוף בעצמם. והרבה פעמים גם טיפול תרופתי לא יזיק להם.

אנשים חרדתיים, שלא מציבים גבולות ברורים, שמתיחסים לחיה כאילו היא ילד (והיא לא) שההתנהגות שלהם לא קונסיסטנטית אז החיה מאוד מבולבלת, שהם רכים מדי וכלב חייב בעלים מנהיג ולא רכיכה.
זה מקומם שמסממים כלב בתרופות במקום לבוא לבעלים שלו ולומר אתה זה שחייב להשתנות כי אתה גורם לכלבך לחיות בחרדה תמידית עם כל הפינוקים וההתנהגות הלא צפויה שלך.
ועוד משהו שכלב צריך זה שיגרה קבועה ופעילות גופנית. מה הפלא שהכלב עצבני שמוציאים אותו לחמש דקות טיול.
אחד הטיולים חייב להיות בן חצי שעה לפחות וצריך להריץ בו את הכלב. והשיגרה היא חיונית כי אחרת הכלב שהיא חיה של הירארכיה והרגלים יצא מדעתו. ומשמעת. כלב זה יצור שחי בלהקה הוא חייב לדעת שיש מי שדואג לענינים ודואג לו, כי אחרת הוא חייב לעשות את זה בעצמו ואז הוא תופס מקום כמנהיג שהוא יודע שהוא לא יכול לתפוס ואז הוא משתגע.

אני רואה את זה כל הזמן בפארק ליד מגוריי.ויש לי חברה שהיא בדיוק הטיפוס שתיארתי. גרועה בכל המובנים והכלבה שלה חרדתית ותוקפנית כלפיה, כמה שניסיתי להסביר לה שהיא מענה את הכלבה והיא מבינה מה שאני אומרת, זה לא עוזר. קשה לאלף בני אדם. הם ממש טיפשים יחסית לכלב.

וגם אני לא בעלים מושלמת. החיה דומה לבעליה. כמה שהכלבה שלי ממושמעת ומאולפת וחביבה כלפי בני אדם וילדים בעיקר, לא אוכלת מהריצפה, לא קופצת על אנשים, לא רודפת אחרי חתולים ואפילו יודעת לחצות כבישים. לא הצלחתי לגמול אותה מהתחביב מספר אחד שלה, ללכת מכות עם כל כלב שמתגרה בה. לקח לי המון זמן להבין שזה לא הטבע שלה. זה הטבע שלי. אני שמאפשרת לה את זה כי גם לי יש התנהגות דומה עם אנשים שמעצבנים אותי.

תיתנו להם ריטלין

או שאני.. אני... גרררררר... מכסח לכרית של הסלון את הצורה!!!!

 

מערכת הבריאות לא מטפלת טוב בבני אדם

פחחחח

יאלה מדהים נקוה שזה באמת יעזור

יש לתת טיפול תרופתי לחיות -

אך ורק לאחר טיפול התנהגותי ממושך שלא הצליח! והחייה ממשיכה לסבול.

99% מהבעיות שמהם חיות הבית שלנו סובלות אפשר לפתור ע"י שינויי ההתנהגות של הבעלים שלהם! כלומר שלנו! ולפעמים שינויים קלים בסביבה שכמובן גם תלוים בנו!

לגבי ד'ר הראל יש לי רק להגיד שהיא וטרינרית בינונית למדי,

הגעתי אליה עם החתולה שלי לבדיקה שגרתית לאחר שחזרתי משהות ארוכה בחו"ל ולא היה לי וטרינר קבוע בארץ.

היא לא הצליחה לבדוק לה את הפה בטענה: "היא לא נותנת לי להסתכל"

שזאת טענה מאוד מאוד מטופשת, החתולה היא חתולת בית רגועה.

כמובן שאצל וטרינר קצת יותר מקצועי לא היתה שום בעיה.

 

לאחר התמצאות של כמה שנים בשוק הזה, אני גם אציין שהמרפאה שלה מאוד מאוד מיושנת בלי ציוד חדיש בכלל, מה שמתבקש בימינו.

 

מטפלת התנהגות לחתולים הכי מקצועית בארץ וברמה בנלאומית הינה ריבי מאיר.

החתול שלי יורד למטה לגינה והיה משתין (לא סתם שפריץ של סימון) בדלתות השכנים באופן קבוע. כל מה שעשינו לא עזר...יותר תשומת לב, יותר שהייה איתו, ליווי בגינה והגברת ביטחונו מול החתולים, סימון דלתות השכנים בחומרים שונים ומשונים..כלום !כלום!כלום! הזמינו לנו משטרות ואיימו ברצח החתול שלנו ובכלל ברצח חתולי הרחוב..היה זוועה- לא היו לנו ולחתול חיים נורמליים עד שהוינטינרית אסנת, ויטרינרית מדהימה החליטה שננסה לתת לו רבע כדור כל יום- חייו השתנו, היו כמה השפרצות פה ושם אבל יש תקופות שאין ממש כלום כלום כלום. החתול מתנהג כרגיל, מלך השכונה רק בלי הסימונים.

בקיצור- לא צריך לשלול ישר אלא לנסות!

כלומר מחיר של תרופות לחצי שנה לכל היותר

היתה לי כלבה, מדהימה וחכמה (יותר מהרבה אנשים..)

עם חרדות נטישה, גם כשלא עבדתי ונשארתי איתה בבית (לפני הילדים)- אם יצאתי מהבית בלעדיה היא הייתה נכנסת לפחדים ומנסה לברוח מהבית, בכל מזג אויר, בכל הזדמנות ובכל בית שגרנו (פרטי, בבנין דירות וכד')!

לא עודדנו את ההתנהגות הזו, אנחנו לא חרדתיים וגם הילדים שלנו לא חרדתיים!

לקראת הסוף היא כבר קיבלה תרופות (שלא עזרו כנראה)

ויום אחד מצאנו אותה בלי הכרה באחד מנסיונות הבריחה שלה מהבית תלויה על החלון.

כיוון שנגרם לה נזק בלתי הפיך, נאלצנו להרדים אותה.

אם התרופות עוזרות לחיה ומקלות על כולם אז זה מצוין, אבל קחו את התרופות בערבון מוגבל!!

מטעה ומחרידה גם יחד.

במקום לפתור את הבעיות בעזרת יעוץ התנהגותי המלצה לדחוף כדורים?!

ובכלל, ממתי רופא הוא גם יועץ התנהגותי??

זה נשמע כמו שרופא המשפחה של כל אחד מאיתנו יהיה גם הפסיכולוג וגם הפסיכיאטר.

יש מקצוע מכובד ורציני שנקרא יעוץ להתנהגות בע"ח. לא כל דבר תרופה צריכה לפתור ולא כל דבר לוטרינר יש פתרון.

אנו מגדלים בעלי חיים בקרבנו אנו צרכים לדאוג להם גם לבריאותם הנפשית ולא רק לאוכל ומים.

 

מזעזע שוטרינרית שאמורה לאהוב חיות מוציאה תחת ידה כתבה כה מחרידה. אבל בהתחשב שקראתי הרצאה שלה מבית ספר לוטרינריה ועל עצות מזעזעות כמו עקירת ציפורניים, שיניים לחיות עם בעיות התנהגות, אני לא באמת מופתעת.

אין בפסיכיארטיה שום ריפוי. הם עצמם מודים בזה

הם מתחבאים כשהם רואים אותי.

לא יאומן ממה אנשים עושים כסף היום.

ד"ר הראל היא רופאה מצויינת! היא איבחנה את הבעיה של הכלבה שלי, נתנה טיפול וזה עובד כבר 9 שנים!