למקום הסטנדרטי של הצד השגרתי כאן כל כך.

האנשים האלה הם אנשים אומללים. וכותב הכתבה נתן לכך ביטוי ברור. האנשים האלה מאבדים את חייהם הרבה יותר מאשר אלה המכורים לסוג אחר של התמכרות שבו החומר או הצורך בא לביטוי במשהו חיצוני כמו אלכוהול, סמים, אוכל וכו'.

כאן הם אינם יכולים להסתפק בהשגת חומר שכזה ולהילחם או שלא להילחם בהתמכרות לו. כאן הם תלויים בגורם אנושי חיצוני להם, וכן - גם זונות ונערות ליווי הן עדיין גורם אנושי.

גבר שמכור למין הוא אדם שהורס כל קשר שהוא נמצא בו. היה כאן לפני שנה מכתב גלוי של מישהו כזה (לא במדור הזה), הבנאדם ממש נקרע, התחנן לריפוי. ואם זו התגובה שמקבל טור כזה, אין מה להתפלא שאותם אנשים חוששים לפנות לעזרה מקצועית, ורואים עצמם במקום הנמוך ביותר האפשרי.

כי החברה למדה כבר להתייחס לסוגי התמכרות שונים בצורה בוגרת, פחות או יותר ולהבין שמי שמכור הוא אדם חולה. אבל כשחברה עוסקת יומם וליל בכמה שסקס זה הדבר הכי טוב וחשוב בעולם, ומשווים אותו לצרכים כמו מזון מים ושאר צרכים, זה לא מפתיע.

מין אמור להיות (אוי, איזו נאיבית אני....), משהו שמחבר בין בני אדם, לא משהו שמישהו אחד צורך אותו על חשבון מישהו/י אחר/ת.

אבל דון קישוט נשבר בסופו של דבר, במלחמותיו, צריך כנראה הרבה יותר דון קישוטים על מנת להבין קצת יותר לעומק, מאשר "מה שאני רוצה כעת ואין מצב שיפריעו לי מלקבל זאת עכשיו" -זה הדבר החשוב מכל.

אז איך אנשים כאלה יכולים להבין שאנשים מסוג אלה עליהם כתובה הכתבה במצוקה אמיתית?

אני מכור לפורנו, וגם אוננות מסוג אחר, אבל מעולם לא הייתי עם בחורה וגם לא אהיה ואני בן 32.

אבל, מצאתי פתרון בדמות תרופות SSRI כגון סרוקסט, או ציפרלקס, אלה עושים עבודה לא רעה בדיכוי החשק, לך לפסיכי, תמצא את מה שמסדר אותך.

לכל מי שרוצה פרטים נוספים:  (כי משום מה עד היו מייל לא מוצג בשדה דואר אלקטרוני)

traveler_the2003@hotmail.com

יעלי עלינו עלייך!  לא באמת עלינו... גילינו כאילו... לא משנה.

כמו אוי אוי אוי.

הכרתי מישהו כזה, זה אכן חולני אבל לא נראה לי שהוא סבל במיוחד, גם לא אשתו שלא ידעה.

כל שנה הרבנות מוציאה מתוכה אלפי גרושים וגרושות.

חלק גדול מהן, צמא לבלוע את החיים בכמויות גדולות.

לא מובנת לי הנגישות של הכתבות מסוג זה.

מעט שיקול דעת לא יזיק, ילדים גם גולשים באתר

גמר חתימה טובה

וואו אני מרגיש ככה המון זמן, חוץ מלשכב עם חברה שלי אני לא רואה טעם לקשר. אני כל הזמן מרגיש אשם בגלל זה, ועוד יותר אני מפחד שכאשר היא תגיע לגיל מסוים ותהיה פחות מושכת-לא נמצא טעם לקשר.

אני כל הזמן לחוץ, עבודה לימודים, וכל הזמן בורח לאוכל ופורנו, ממש בצורה בלתי נשלטת..

מקווה להשיג שליטה בזמן הקרוב.. הכתבה הזאת בול עלינו, גברים בעידן המודרני של הכל כאן ועכשיו ומגיע לי!!!

אין כבר תקווה, אני הולך לאכול ולזיין את עצמי למוות

בכל פעם שאני קורא כתבה שהמחבר שלה הוא אדם אנונימי,יש לי ספקות האם הכתבה נכונה או מומצאת ע"י אחד הכותבים של Ynet. משום מה יש לי ספק האם מדובר במקרה אמיתי, נראה לי קצת הזוי

מת להכיר מישהיא דומה .

תשאירי פרטים

מייקל דאגלס בגד באישתו הראשונה וכשנתפס הוא טען שהוא מכור למין.

אחרי שהתגרש ונישא לקתרין זיטה ג'ונס היא הכניסה המון סעיפים בהסכם הנישואין שלהם שכוללים קנסות עתק אם הוא יבגוד בה.

קצת טריויה או גוגל או משהו שאין לכתב הזה

זה כתוב לא רע, אבל לא זו הנקודה. זו כתבה מתועבת.

הכתבה מביישת ממש ברמת האתיקה. עיתונאי שעבד על המקורות שלו, שגנב את דעתם ורימה אותם - לא טוב בעיני מכל גנב, רמאי ונוכל. בושה למקצוע. אלה מוציאים לתקשורת את שמה הרע. ממש עיתונאי קטן.

הרי אמרו לך במפורש שלא רוצים עיתונאים, נכון? אז תתייחס בכבוד ותרד מזה. זכותם של אנשים שלא להיחשף,  אנשים. בני אדם. לא הכל בחיים "סיפור" ו"חומרים". יש גם בני אדם, רגשות, ערכים, יושר פנימי, דיגניטי - שאתה (והעורכים שלך) מתקשה כנראה להבין. אולי כי אין לכם שמץ מכל הנ"ל.

אני עובדת כעורכת באחד המוספים, וכעורכת, אני מבינה את הפיתוי. אם כתב היה מציע לי כתבה כזו, הייתי מתקשה לוותר עליה. היה כואב לי הלב, כי הסיפורים שלא רוצים שנשמע הם הסיפורים הכי טובים. אין אפס. אבל בכאב לב הייתי אומרת לכתב, תרד מזה. לא שווה לבגוד באמון של אנשים, לגרום להם לחשוד במכורים הבאים שבאים אליהם, לקלק את האווירה ולגרום להם להתחרט על שהיו נדיבים וטובים. תתבייש לך.  

מיצית את עצמך פה. הטמטום שלך פשוט עולה על גדותיו, את מפגינה בורות בכל נושא ,ואת מנסה להפיץ  את דיעותייך בתגובות מאוד לא אינטיליגנטיות.

את המונית ונטולת יכולת בסיסית להתבטא. את כאילו מקניטה בצחוק, אבל זה יוצא מאוד זול ובוטה.

היו לי ימים של חרמנות בלתי פוסקת,

זאת הרגשה מבאסת של חוסר אונים,

זו לא חרמנות רגילה, זו חרמנות של כל יום כל היום,

לא היו לי נשים בצעירותי, וזה היה לפני שנים רבות.

האוננות המסיבית פשוט סירסה אותי, במשך כמה שנים, כחייל וכסטודנט צעיר,פשוט סירסתי את עצמי מרצון או מתוך הרגל.

כשהתחלתי לחיות חיי מין סדירים עם אשתי, רק אז התחלתי להרגיש בהבדל התהומי בין מין סדיר עם בת זוג אהובה ובין האוננות המסיבית של תקופת רווקותי.

זה לא היה פשוט כל כך לעבור מהאחד לשני- לאוננות המסיבית נילוו גם דיכאונות- ורק המעבר לחיי נישואין חולל בי את השינוי הלא פשוט הזה.

את זה הבנתי רק במהלך שנות נישואי ולאור שינוי דפוסי ההתנהגות שלי. במובן מסוים מאוד הייתי שם ואני היום מבין את המשמעויות של זה.

טוב שזה כבר מאחורי.