שוב מנסים ללכת וללכלך על הממסד,

כמובן שאם לא האמא הן לא היו שומעות.

אבל מי שתל את מכשירי השמיעה.

כנראה שהן התאימו להשתלת המכשיר,

ואחרים לא, למרות שאני רופא איני מבין בתחום,

אבל אני כן מבין ששוב מנסים להראות את המערכת שכן מנסה לעזור באופן שלילי.

 

אילו בנות איכותיות. זה לא מובן מאליו בכלל.

שתצליחו בכל, ואין לי ספק שאכן תצליחו.

אתן עשויות מחומר מיוחד :)

 

לא ברור לי, מדוע ההורים העדיפו להתעלם מהבעיה, עד שלתאומות מלאו שנתיים. הרי היה להם קנה מידה להשוואה, על סמך שתי הבנות הראשונות שהם גידלו.

בנוסף- איך רופא ילדים או אחות בטיפת חלב לא חשדו?!

לא ברור לי גם מה הבעיה להשיג קלינאית תקשורת.

באמת כל הכבוד לבנות המקסימות האלו!

אבל... ואולי זה רק אני ..קצת פסחו שם בכתבה על כל נושא השיקום שלהם, ניתוח השתלים, וכדומה.

 הזכירו פגישה ראשונה עם אסנת ופשוט קפצו מהסיפור שגילו שהן חרשות ל"ואחרי שהיו בגן רגיל עלו לכיתה רגילה".. איך הם הגיעו לגן רגיל?  איך התהליך היה ?

רק בסוף הכתבה מבינים שיש להן שתלים.. ממש מוזר...

 

וכמו שאומרים אין דבר העומד בפני הרצון !!!כל הכבוד להורים שלא ויתרו והשקיעו

ורואים את התוצאות.

ומתי עשו להם שתל?
ומה זה אומר שתל?
הסיפור מעורפל.
התאומות מקסימות ושיהיה להן בהצלחה.

אני אמא לשני ילדים עם לקות שמיעה קשה מאוד. הכתבה מאוד מחזקת אותנו.
אם אפשר הייתי רוצה לתקשר עם בנות בכל דרך אפשרית.

אך היא באמת לוקה בחסר, כתוב בכותרת על שיטה מסוימת שעבדו איתם אך לא מפורטת השיטה

בהצלחה רבה בכל והרבה כח

אתן יפות

הכתבה מבולבלת וחסרת פרטים

אף פעם לא ראיתי בחרשות נכות בני גדל וגמר בית ספר במגמת אדריכלות בהצטיינות הוא עובד נישא ויש לו 2  ילדים מקסימים שומעים.

כתבה יפה ל משפחה יפה וילדות נהדרות- כל הכבוד

טיפולנכון וחברה שמסייעת מביאים את האדם למקומות רחוקים

סתם ביזבוז זמן, היו הולכות ולומדות באוניברסיטה במקום להשחית זמן לשווא.

"כוח הרצון האנושי... הסמוי מן העין,

נפש בת אלמוות היא אימו הורתו.

אל כל יעד יפלס דרכו גם אם חומות יחסמוהו ואין מוצא.

בל תאבד אמונתך אם חל עיכוב ואין לצאת אלא המתן בתבונה

וכשהרוח ניעורה ולהנהיג נכונה.. או אז האלים מוכנים לציית"

מרגש עד דמעות. מאחל לכן בנות, כל הטוב שבעולם.

ולהבדיל אלף הבדלות - 3 חארות בריאים בגופם, סרבני גיוס, מסתובבים בעולם

ומוציאים דיבתנו רעה.

 

 

ולא יעשה להם נזק לשמיעה.

יש לנו שפת סימנים שהיא שפה נהדרת וכייפית. למה לא תלמדו גם אותה?

בנוסף, רוב החירשים גם יכולים לתקשר גם בשפה המילולית, כך שהם "נהנים" משני העולמות.

רובנו בעלי משרות מכובדות ומרוויחים טוב והקמנו משפחות לתפארת.

אתן לא שונות מאיתנו- כמונו גם אתן צריכות להמשיך ולהתמודד עם אנשים שומעים ועם הממסד.

בהצלחה לכן בהמשך הדרך! ואחת כמוני, בעלת ניסיון, יודעת שתידרש לכן הרבה נחישות ואומץ.

 

mishpachat tale-el!!!!!!
i am writing to you from new jersey where my eyes are still filled with tears from this exciting article, way to go for agreeing to be interviewed!!! i hope dana and tamar's sherut will be as challenging and meaningful as eli had dreamed it would be, and even more so i hope you just have FUN!!!!!!
big kiss...

raya

שיהיה בהצלחה, וכל הכבוד להורים שלכן.

יש פה את כל מה שפסול. שלילת שפת הסימנים היא אחת מהגישות האכזריות והמדכאות שהחברה המציאה.
הן בחרו לעבור ניתוח שתל. סבבה. בחרו להשקיע בדיבור. סבבה. אבל נקודת המבט שלהן מתנשא מעלינו.
אני שייך לקהילת החירשים שמדברת בשפת סימנים. זו קהילה נהדרת שבו אני מרגיש שווה ולא נחות. בו אני יכול להביע את עצמי ולהבין הכל.

אני יכול להבטיח במיליון אחוז שהתאומות לא אנשים שומעים. לעולם לא יהיו. מקסימום שומעות יותר טוב. המבחן האולטימיטיבי זה לשים אותן בהרצאה באוניברסיטה או בכיתה בבית ספר, הן יחמיצו המון דברים. זה החיים שלהן. החמצה. החמצה. וההורים שלהם אשמים בזה.

חבל שלא למדו שפת סימנים. הן היו יותר מאושרות.

קראתי את הכתבה עוד בעיתון היומי וממש עושה טוב בלב לראות שתי בנות מוצלחות כל כך שהצליחו להתגבר על מגבלתן, ועוד מעוניינות לשרת בצבא ולתרום את חלקן. שיהיה אך ורק טוב גם לבנות המקסימות וגם לאמא ולאבא ה"בולדוזרים" שלא וויתרו עד שמצאו את הפתרון.

אני רוצה להגיד שנפעמתי מהכתבה ומהאומץ של הבנות הנפלאות הללו להתגבר על המכשולים שניכרו בדרכן וההתמודדות שלהן עמן וכן על ההחלטה הנכונה לשרת בצה"ל. כאחד שיצא לו לשרת בצה"ל ביחד עם חייל מתנדב, אני יכול לומר שיש מה ללמוד מבחורות כמוכן על התמודדות עם הקשיים וכיצד ניתן להפוך כל חסרון ליתרון, חזקו ואימצו ישר כוח!!!

 

 

 

בשפת הסימנים?

ניתוחים, למרות הפחד והחשש, הם הפתרון לחיים. הורים שמונעים אותם מילדיהם לא מבינים שהם בעצם גוזרים על הילדים שלהם לחיות בעולם השקט שלהם לעולם.

איך בדיוק הם ידברו עם העולם? עם שפת הסימנים? הם יתקשרו בשקט, רק אתכם ורק עם האנשים במוסדות שאליהם תשלחו אותם.

קחו אחריות. תמלאו את התפקיד שלכם

אני חייבת להגיב לכתבה הזו שהתפרסמה לפני יותר משבוע בעיתון.

ואני מקווה שבעיקר הורים לילדים לקויי שמיעה שרק גילו את הבשורה יקראו את תגובתי. כשהבת שלי נולדה גילו בגיל יומיים שהיא לקויית שמיעה ואין שום סיבה שיכולה להסביר זאת. כשקיבלנו את הבשורה האבל והכאב המלווה הוא עצום וכל מה שאת/ה מקווה זה לשמוע שזו ה"בעיה" היחידה. לאחר הבירורים של כל הבדיקות גם אנחנו הופננו למיח"א שזה לדעתי ארגון מדהים שלא רבים יודעים את תרומתו. העזרה , הנכונותוהתמיכה שלהם היא ללא גבולות בכל ההיבטים. הכתבה הזו גורמת למיח"א להיראות כארגון ישן שלא מתקדם עם הטכנולוגיה והורים שכרגע רק מתמודדים עם הידיעה או שזה עוד לפניהם עלולים לקבל את הרושם המוטעה. אני מודה לאלוהים על העובדה שיש את מיח"א שמנחים, מלווים, בוכים ושמחים בכל תהליך שעוברים.

הלוואי והבת שלי גם תתגייס, תדבר ותשמע כמו כולם.

 אני מאוד שמחה בשמחתם של הבנות התאומות והיה מרגש לקרוא שעברו כזו דרך. רק צרם לי לקרוא את מה שנאמר על מיח"א.