|
1. נותנים ריכוזית...לנו במשפחה זה עוזר
|
|
|
2. התחתנתי עם מרוקאית ויצאו לי ילדים שתלטנים וצרחנים,מה עושים ?
| כן והם עצבנים פחד |
|
|
(27.01.10) |
|
|
|
3. הכי פשוט - מענישים את שניהם
זה נפסק, וגם לא שומעים "אתה אוהב אותו יותר"
|
|
|
4. לכותבת: לא הבנת את השאלה השניה
| זו הסבתא שואלת , |
לגבי ביתה ונכדיה |
|
(27.01.10) |
הסבתא שואלת לגבי הנכדים בני שנתיים ושבע וביתה של הסבתא, אימם של הנכדים, שולחת את הנכד לעונש
|
|
|
הדור הקודם גדל בחוץ, כשרבנו לא היו הורים שיפרידו - ולמרות זאת רבנו, השלמנו, הלכנו מכות וניסינו גם לערב את ההורים שהיו מספיק חכמים (או מספיק עסוקים) בכדי להתערב במריבות שלנו.
היום כשהילדים רוב הזמן בבית במקרה של ויכוח אני מבקשת לדבר בשקט או להתרחק ממני, אם הילדים רבים אני מבקשת לריב בחדר אחר או פשוט מתרחקת מזוג הניצים. פעם כשהייתי חסרת נסיון ולא הפנמתי את העובדה כי אני לא שופט ולא שוטר כי אם אמא הילדים היו רבים הרבה יותר, היום כשהפסקתי לחלוטין להתערב כמעט ואין מריבות כשאני עם הילדים לבד בבית (אבל כשבעלי בבית והוא עדיין כן מתערב בין הילדים המריבות משום מה מתרבות) |
|
|
"משהו לא ברור לי – בתך בת השבע מענישה אותו ושולחת אותו לפינה? מי נתן לה את הסמכות להעניש?"
לא. כותבת השאלה היא הסבתא. היא התכוונה שביתה הבוגרת, האמא של הילדים, היא זו שמענישה. |
|
|
7. שאלה: מה עושים כשהם הולכים מכות?
לא להתערב?
הכל טוב ויפה
באמת שזה לא בית משפט פה, וגם בבתי משפט לא מחפשים צדק
אז חבל על המירמור של כל הנוגעים בדבר
אבל - עד שזה מוביל לאלימות
אלימות לא מקובלת עלי בשום צורה שהיא, ובטח שלא בין ילדים בגילאים שונים
זה משהו שצריך להבהיר לילדים שזה חוק שבלתי יעבור
אמנם הילדים שלי קטנים אבל כבר מעכשיו אני מבהירה להם שבשום פנים ואופן אני לא מוכנה לראות מכות בבית שלי.
Just say no |
|
|
8. לקחת את העצה
| ממליצה מאוד שלא |
|
|
(27.01.10) |
על הריבים בין אחים. בתור אחות צעירה סבלתי מאוד מאחי הגדול שהיכה אותי, הורי לרוב לא התערבו ואני ספגתי הכל. לקח לי המון שנים והמון עבודה לסלוח לאימי על כך שלא הגנה עלי ולאחי עד היום לא סלחתי לגמרי. אמנם יצאתי בנאדם חזק ומתמודד אבל באיזה מחיר? אם אתם רוצים שהאח הצעיר ינטור לכם כל החיים שיהיה בהצלחה..
|
|
|
9. לא הבנת נכון את השאלה עם בן השנתיים
לא הבנת נכון את השאלה עם בן השנתיים שמבל התקפי זעם כשדברים בסביבתו הקרובה לא נעשים כרצונו - השואלת היא ללא ספק הסבתא. היא מתייחסת בפירוש לאימו של הילד ולאחותו.
מי שמעניש את הילד - זו האם.
לכן לא ענית נכון על השאלה, ההורים מציבים גבולות - הילד מקבל התקף זעם. מה עושים? אני חושב שצריך להתעלם ולתת לו לצרוח עד השמיים.
|
|
|
10. לאימא בת 40 עם בת ותאומים
תקראי את הטור של ד"ר גיל ונטורה. הוא מסביר שם למה לילדים לא צריך לטרוח להסביר כל דבר - הם קטנים מכדי להבין וקטנים מכדי ליישם.
בגילאים כל כך פעוטים הם לא מצליחים להבין למה אסור ללכת מכות, ולמה צריך לפעמים לוותר ולהתחלק, בנוסף, הם לא מצליחים לשלוט ברגשות שלהם - אם אחד מהם כועס הוא ירביץ ולא יצליח לכבוש את יצרו כי 'זה אסור'.
מאותה סיבה עונשים לא עוזרים.
הדבר הראשון שאת צריכה לעשות הוא להתעלם - למען עצמך, כי להלחם איתם כל היום זה מתיש, אמצי לעצמך את שלווה פנימית שאינה מתרגשת מדבר.
שנית - צריך לתת לילדים הרבה תשומת לב דווקא כשהם שקטים ומשחקים יפה והתעלמות מוחלטת כשהם רבים ונלחמים, זה משרת בנייה של דחף פנימי של הילד להתנהג יפה על מנת לקבל תשומת לב ולהימנע מלחימה כי זה יגרום להתעלמות ממנו. ודחפים פנימיים פה זה שם כל המשחק - הילד לא מצליח להגיב לסמכות 'מבחוץ', הוא פשוט קטן מדי מכדי להכיל את כל הרגשות הללו.
|
|
|
11. ממליצים על סדנת צחוק ואהבה במשפחה.
הסדנה הזאת תרמה לכל המשפחה . כולם התקרבו מאד אחד לשני. היחסים בין הילדים השתפרו מאד. היה יופי של מצב רוח לכולם. מאד נהננו. כנסו לאתר:
www.niliegozy.com
|
|
|
12. "תנו להם להסתדר לבד" - רעיון רע מאוד!
כשהייתי ילדה, אחי הגדול (שנתיים וחצי מעליי) היה מציק לי כל הזמן. התגובה של ההורים היתה, לרו,ב "תסתדרו בעצמכם". כך, למד אחי שהוא יכול להציק לי כמה שבא לו, כי ההורים לא באמת יענישו אותו על התנהגותו.
ילדים מכים ומציקיםמרבה סיבות. לרוב הם לא רוצים לזכות בתשומת הלב של ההורים, אלא להיפך - הרבה פעמים הילדים לא רוצים שההורים ידחפו את האף שלהם בענייני הילדים.
נראה שהכותבת שכחה מזמן איך זה להיות ילדה.
|
|
|
13. אני בעד להפסיק מריבות על ההתחלה ולא לתת להסתדר לבד.
| בטח שלא להעניש שווה , |
אם לא בטוחים מי אשם |
|
(27.01.10) |
|
|
|
|
ציפי שלום, לדעתי הכותב בשאלה מספר 2 הוא סב שבתו מענישה את בנם ולא הילדה בת השבע
|
|
|
15. הצעת פתרון.
| אמא לחמישה , |
קטנטנים |
|
(27.01.10) |
מלבד מקרים בהם יש חשש לסכנה, למשל - בני הרביעי (שנתיים וחצי) מנסה לקחת את הקטנצ'יק (שנה ורבע) בידיים אך הוא עושה זאת דרך הגרון...
או שאחד הגדולים יותר בועט בשני אז אנחנו מתערבים, אם לא אנחנו מסבירים להם שהם אחים ואין יותר חשוב בעום ממשפחה, ולכן הם צריכים לפייס אחד את השני באמירת סליחה חיבוק ונשיקה. אם לא רוצים אני פיזית מחברת ביניהם לחיבוק, תמיד אחד מתרצה והשני בעקבות החיבוק גם.
ולאורך כל הדרך לזכור שאהבה מניעה הכל - ולכן יש להשתמש בה גם בעת מריבות.
עובד מצויין |
|
|
16. הספר "אחים ללא יריבות", מומלץ בחום
אותן מחברות כמו "איך לדבר כך הילדים יקשיבו ולהקשיב כדי שהילדים ידברו", (לא זוכרת את שמן, אבל מתורגם מאנגלית). יישמתי באופן כללי את הכתוב בספר וממש שיפור ניכר, אני גם מרגישה שאני מבינה את הילדים שלי יותר טוב והם מסתדרים יותר טוב אחד עם השני וגם איתנו ההורים...
|
|
|
17. בגדול, לא להתערב אלא אם כן:
1. כמו במשפט הבינלאומי, יש "דיני מלחמה". כללים שאסור לחצות אותם גם כשרבים וכועסים מאוד. אין מכות, אין הריסת ציוד אחד של השני, אין השלכת חפצים זה על זה וכו', אין קללות בוטות. אין צרחות. לגבי כל השאר - תריבו חופשי אם אתם נהנים מזה, כמובן שאם המציאות מורה שמריבות תכופות מידי, לא בא לנו לטוס לחו"ל השנה איתכם כי אתם ממילא תריבו כל הזמן וכו'. הם מבינים מהר ומריבות "בשביל הכייף" פוסקות.
2. הסתייגות שניה - אף אחד פה לא יתפוס מעמד של הורה ויתיימר לחנך את אחיו. לגדולים יש סמכות להתערב במצבי חירום ולמנוע סכנות לאח קטן או הרס של חפצים וכד' - אך סמכותם צריכה להתממש בלהזעיק את ההורים, הם יכולים להגיב עצמאית רק כשאין ברירה לצורך מניעת סכנה וכו'.
3. הסתייגות שלישית - לא נסכים שאף אחד יגדול במצב של השפלה בבית. כך למשל לגבי הילד השני (קטן בשנה וחצי מאחיו הבכור) - היינו צריכים להתערב הרבה יותר, וכן, לטובתו, עד גיל 8 בערך. מאז הוא תפס בטחון להעמיד את אחיו הגדול במקומו, בכוחות עצמו, והיחסים מאוזנים.
כנ"ל עכשיו לגבי הבת (כל השאר בנים) - נוצרה קואליציה שיורדת עליה, לא ניתן לזה להימשך ואתם תענשו.
אבל באופן כללי אני מסכימה עם הגישה - שורשי המריבות עתיקי יומין, לעולם לא ניתן לדעת מה קדם לעימות הנוכחי - בהסתייגות שציינתי. |
|
|
18. למה לחנך כשאפשר לדחוף כדור
| אבנר , |
תל אביב -יפו |
|
(27.01.10) |
בואו נהפוך את הילדים לזומבים על תרופות מווסתות
ניקח מהם את האחריות להתנהגותם
נמנע מהם ללמוד משהו על עצמם
ונחנך אותם שלכל דבר יש פתרון בבית מרקחת
בהצלחה עם הפרוזאק בגיל 28
|
|
|
|
טוב, אולי לא באמת נזעם כי יתכן שהצעת הנייטרליות עובדת בד"כ.
אבל...במקרה שלי הנייטרליות של ההורים, שידעו מניסיון מי תמיד מתחיל, הביאה להגברת האלימות של האח - כלפיי.
התוצאה היתה חיים שלי באלימות ופחד עד גיל 14, הופעת גימגום קשה ובעיות בביטחון העצמי.
העצה שלי היא בכ"ז לשים לב לתבניות האלימות - מי התחיל ולמה, ומה קורה כשלא מגיבים ורק אז להחליט אם וכיצד מגיבים.
|
|
|
וואו, זה נראה כאילו בכלל לא קראת חלק מהשאלות לפני שענית!
השאלה הראשונה היתה: "כשהילדים מרביצים לילד הקטן זה הופך מסוכן עבורו. איך גורמים להם להפסיק להרביץ?"
התשובה שלך היתה: "לא להתערב". וזהו! במילים אחרות: אמא, תני לילדים שלך להפוף את התינוק לשק אגרוף.
השאלה השניה זה כבר בכלל בדיחה. הכותבת מספרת שהיא לא האמא של הילד (היא מציינת בפירוש שהוא לא מקשיב ל"אמו" - שזו לא היא), ושהבת שלה מטפלת בילד. מה מבינה מזה הכותבת הגאונה? שהכותבת היא האמא, ומי שמטפלת בילד זו האחות בת השבע.
אני מבין שהבנת-הנקרא לא מלמדים במכון אדלר... |
|
|
|
|
|
את עדיין מצטטת את דרייקורס כאילו לא למדנו שום דבר מאז!!!
מאז כבר הפנימו הפסיכולוגים המודרניים שאין לאפשר לאחים לריב ללא פיקוח הדוק, כי ייתכן מאוד שאחד האחים יסבול התעללות ממושכת ובכלל לא תדעו על זה. ולילדים שלנו יש זכות שיהיו להם הורים שיגנו עליהם מהתעללות אפילו אם זה "רק" האחים שלהם. ואם תנקטו בגישה של אי התערבות גורפת, ללא תשומת לב, אז יהיו ילדים במשפחה שיסבלו מזה מאוד מאוד.
כדאי לנסות לגשר, ללמד אותם איך לפתור בעיות בדיבורים אך עם ליווי צמוד של ההורים. להשתדל שעם הזמן הפתרונות יבואו מהם אך כשהם קטנים להציע דרכי פתרון.
ברור שיהיו גם מקרים שבהם נכון לא להתערב, אך בגדול: להפריד ביניהם, וללמד למצוא פתרונות. |
|
|
24. כל מילה בסלע
| אמא לבני 20 פלוס |
|
|
(27.01.10) |
יש לי שני בנים שההפרש בינהם שנתיים.
באחת הפעמים שרבו...ואני הייתי כבר במריטת עצבים מהריבים האלה, אמרתי "שלום, אחזור כשתסיימו" ועזבתי הבית. הבן הגדול שלי (אז בן עשר) רץ אחרי החוצה ואמר "מה את הולכת, את לא יודעת שאני יכול להרוג אותו ממכות?" לא עניתי והמשכתי ללכת. שניה אחר כך הצצתי מהחלון וראיתי את שניהם מול הטלוויזיה בסלון...כאילו כלום לא קרה. |
|
|
25. יש חלק מאוד מעניין בכתבה
וזה השאלות. מצד שני יש חלק בעייתי בכתבה, וזה התשובות.
לא נתעצל, נעבור אחד אחד:
1) "איזו חלופה לעונש יש לילד המכה?"
תשובה: "כאשר אחים רבים, ברוב הפעמים המריבות הן כדי להפעיל את ההורים".
- לא אמרנו את זה כבר? תשובה צריכה להיות מעשית, ההסברים ניתנו כבר בהקדמה.
המשך: "חשוב לידע את הילדים שמהיום והלאה סומכים עליהם... החכמה היא העקביות וזה סוד ההצלחה".
- הכותבת מתמוגגת מסודות ההצלחה, רק שכחה לתת פתרון כדי שהיא תגיע. הרי השואלת כתבה בפירוש שהריב הופך להיות מסוכן עבור הקטן, והמומחית כתבה שבמקרים של סכנה חייבים להתערב. אז איך יתכן שהיא מתמוגגת מתשובה האומרת שפשוט לא להתערב?
2. מה עושים כשבן השנתיים רוצה לשלוט?
תשובה: משהו לא ברור לה... הוא בודק גבולות, הוא צריך ללמוד מה מותר ומה אסור, כדאי שיתנסה בדרכים חיוביות.
- יופי, ומה שכחנו? את התשובה. מה עושים כשהוא רוצה לשלוט? הוא התנסה בדרכים חיוביות, המעטנו באיסורים אבל הוא ממשיך לצרוח ולהרביץ. מה עושים? מרוב התלהבות מהתיאוריה שכחנו שצריך גם פתרונות.
3. מה עושים כשבני דודים לא מסתדרים?
תשובה: "השתמשו בתוצאה הגיונית. תגידו שלא נעים כש... אפשר כן להביע אמפטיה".
- אבל מה עם הטרור? הם כל הזמן רבים, צועקים ומרביצים. איך להגיד שלא נעים ולהביע אמפתיה מתמודד בדיוק עם המכות?
4. איך "מענישים" ילדה שטעתה?
תשובה: "נראה לי שהכי טוב לשוחח איתה... כדאי שהיא תציע עונש לעצמה".
- יופי, נשוחח עד מחר בבוקר והיא תציע לעצמה עונשים קלים. איך בדיוק זה יעודד אותה להפסיק עם זה?
5. איך מפרידים כוחות?
תשובה: "אכן חיים קשים... לכי תקבלי הדרכה".
- טוב, סליחה שהפרעתי.
6. מציק לו מהרגע שנולד
תשובה: "עושה רושם שהבן האמצעי מבקש תשומת לב. חבל רק שהוא עושה זאת דרך התנהגות לא רצויה. כדאי לאפשר לו להיות שותף ולפרגן לו... וכך אני מקווה שלאט לאט ישנה את התנהגותו כי יבוא על סיפוקו בדרכים חיוביות".
- כן בהחלט חבל... היא מקווה, ותקווה זה דבר חשוב. רק שכחנו דבר אחד קטן: מה נעשה אם התקוות יוכזבו?...
בקיצור, בהחלט כתבה משעשעת.
נותרה רק בעיה אחת קטנה: כאן זה לא מדור ההומור...
|
|
|
26. לא להעניש
| גאני , |
תל אביב |
|
(27.01.10) |
עונש זה מתאים למזרח אירופה
מאיפה הורים צברים לקחו את הרעיון המטומטם הזה
להעניש לך לחדר תעמוד בפינה
מגעיל |
|
|
27. התגובות יותר ענייניות מהכתבה.. שאין בה תשובות בכלל.
|
|
|
28. חבל שאין התייחסות לאחים בגילאים 10-11
שם מכות זה מכות - מריבות זה מריבות
|
|
|
29. אהבת אחים לא באה לבד מהטבע
| צריך לחנך לזה , |
ממש ללמד לאהוב |
|
(27.01.10) |
מגיל צעיר צריך ללמד אותם שכיף להם ביחד ושהם אוהבים אחד את השני. כשהם קצת יותר גדולים צריך להזכיר להם שאנחנו לא תמיד נהיה שם - לעומת זה הם יכולים להעזר אחד בשני במקום לריב. כשהם יהיו באמת בצרה - רק האחים עוזרים - אי אפשר לבנות על חברים - בימינו אין חברים - יש אינטרסנטים.
גאוות חיי היא האהבה בין הבנות שלי. לא זוכרת את עצמי מתחבקת ומתנשקת עם אחי או אחותי. הבנות שלי כל כך אוהבות אחת את השניה.. זה לא אומר שהן לא רבות, אבל בשורה התחתונה אין שינאה, אין קינאה, אין פחד - יש פירגון ואהבה. |
|
|
30. כשאחים רבים, כן גם אצלי זה קורה
לדעתי צריך ללמד את הילדים כישורים חברתיים.
לדבר אחד עם השני
להקשיב
לבקש
לחכות בסבלנות לתור שלך
להגיד תודה, סליחה, בבקשה
לוקח זמן כמה שלוקח אבל בשביל זה אנחנו כאן ההורים שלהם כדי שבגיל 18 כשיצאו מהבית לצבא, לעבודה, ללימודים, לטיול בחו"ל יאמרו עליהם "בני מלכים".
והאמת היא לא רק בשביל שיגידו עליהם כמו שהם ירגישו על בשרם את אהבת האדם ולא את תחושת המלחמה המתמדת עם העולם.
אני עוד מנסה
| |
חינוך ילדים
