גם לי יש קצת בעיה עם איל שני והגיגיו הבלתי נלאים אבל התוכנית אתמול היתה פשוט מרתקת. סוף סוף מישהו מראה ומסביר את ההיסטוריה של העגבניה, דרכי הגידול והחקלאות המודרנית, כוחות השוק שקובעים בעצם  איזה עגבניה מגיעה לנו לצלחת ולמה לא נשאר לה טעם. זו תוכנית על התרבות וההיסטוריה של האוכל ולא צריך בה מתכונים בכלל, תודה לאל שזה לא עוד תוכנית בישול!

לי מספיקה תכנית אחת כדי להחליט שאני לא רואה את הסדרה כולה.

ערבוב ידני כלומר בידיים של גבינה, מציצת גסה של אצבעות בזו אחר זו, הפיכתה של יד אחת כמזלג ויד שניה כצלחת, חיתוך עגבניות לתוך קרטון הובלת עגבניות - בעעעעעה מספיק לי.

פלצנים היו בעבר וכנראה יהיו בעתיד

ים אייל שני.

 

לא שף  ולא יוצר גסטרונומי. טבח במקרה הטוב.

אני חושב שהייתה סדרה מעולה . אוהבים או לא אוהבים את אייל שני - אף אחד לא בדק נושא כל כך יומיומי בצורה כל כך מרתקת ומעמיקה. זה תענוג לראות בנאדם שלא כמו שאר השפים האהרוניים למיניהם פשוט חי ונושם את מה שהוא עושה. מצלם טועם בודק חוקר כל רכיב ורכיב. כמה אנשים סביבנו אנחנו מכירים שממש מאוהבים במה שהם עושים? זה גם יכול להיות נושא לתכנית אחרת , לאיפה נעלמו האנשים האלו? אולי אריאנה מלמד עשתה להם משהו...

אני ממש נהניתי מהתוכנית, זו בהחלט גישה שונה ומרעננת להגיש תוכנית תעודית על אוכל (אהבתי הגדולה), אייל שני בדרך היחודית שלו מצליח לבטא את עצמו ואת האהבה שלו לאוכל, נכון שזה לא נוח לראות אותו אוכל מהידיים, אבל זה כל היופי

תנוח קצת

אין באייל שני כל נגיעה לנושא  ההיסטורי המדוייק של העגבניה

מדובר באדם שמחובר לחיים יותר מכל אחד אחר.

מעולם לא נתקלתי באדם שיודע לבטא ולחוש תעצומות רגשיות כה חזקות מטעם, צבע וחוויה. יש שיקראו לו חרטטן בלתי נלאה, אך כמי שמבין את החומר המחורטט שהוא חלק בלתי נפרד מהוויתו, אני יכול לומר בחרטוט שלם : גאון.

 

 

בס"כ היה מעניין ומחכים אבל ההגיגים של איל שני פלצניים ולטעמי מיותרים. מקלקלים יותר מאשר מועילים...

רק אלוהים (ואולי גם הוא לא) מבין מתי ולמה פרץ לחיינו הייצור ההזוי ושמו אייל שני. ולמה ומדוע מתעקשים להסביר לנו כמה הוא גאון ואנחנו הדפוקים,  כמה הוא האמת לאמיתה ואנחנו הסתומים  שלא מבינים את גודל השעה והחזון הניגלים מולנו.

 

מה זה השטויות האלה??

גודל הטמטום של התוכנית הזו היא הגודל הטמטום של מי שהולך למסעדה שלו לאכול כרובית תינוקת וחרטוטי עגבניות ברוטב פלצנות ועוד משלם לא מעט תבין ותיקלין על החוויה החד פעמית על הקרבה לגאונות.

 

די נו באמת.

כמה קשקשת אפשר להאכיל אותנו ועוד לבקש שנבלע יפה?

כמה נמאס.

http://www.youtube.com/watch?v=sjPDHr3kQ9o

סוף סוף ביקורת ראויה על הפוזה ה"אייל שניית"
הבנאדם שף מוכשר ואמן מילים שחידש את כל שפת כתיבת התפריטים בארץ אבל עם השנים קצת איבד את הפרופורציות .
אייל-שמור על מינון ברמת החירטוט

"הגיגיו" של שני מצלצלים כמו פילוסופיה של בולע פרוזאק.

מצטערת מאד: ירק זה ירק ואין צורך ל"האניש" אותו כדי להפוך את ענין האוכל למשהו נשגב.

ביננו, תוך חצי שעה מרגע האכילה הוא נמצא באסלה.

אז יאללה!

לא קונה את קשקושי ההתפייטות שלו

סרט מרתק ומקסים, קורותיה של העגבניה ובכלל אופן ההתייחסות של אייל שני
לחומר הגלם, דהיינו הבנדורה. מאוד נהנתי

לא מבינה למה צריך לפרסם דברי הבל ורעות רוח של מישהו שאולי השתבש לו בורג?

 

די כבר עם השטויות. אריאנה מלמד - כל הכבוד לך.

פלצן ,קצת דומה לגאון אבל זה לא זה .