מה נהיה איתכם?
תוכנית קומדיה ענקית, אתמול אני ואשתי הלכנו לישון עם כאב בטן ודמעות מרוב צחוק, תנו לאייל שני ודומיו עוד זמן טלוויזיה! זה פשוט קורע ובטח עדיף על ארץ נהדרת וכו'
אני ממליץ לתת תוכנית טלוויזיה גם להיא שמסתובבת עם הכלב המפוחלץ שלה וכל מיני כאלו זה פשוט קורע, אייל שני אומנם לא מנסה להצחיק והתוכנית היא במסווה של "איכות" אבל שבו ותיצפו זה פשוט קומדיה מעולה!!!

למעלה מן מן ההתבטאויות התמוהות של "רצח המונים" לגבי עגבניות עליהם כבר הכבירו מילים, חבל, שאתה לא מביא בחשבון 95% מהציבור (כאלה שסעודה במסעדתך היא למעלה מיכולתם הפיננסית - אף לא ביום נישואים, פעם בשנה) כאשר אתה מדבר בהערצה על אירופה, שם, מוכנים לדבריך, לשלם "30-40 יורו על קילו עגבניות" ורומז על דעתך השלילית בעניין גידול המוני של עגבניות (שמזין פיות רעבים).

התוכנית אינה מיועדת לאלפיון העליון בלבד, ואגב, יש גם משהו שקרוי "יחס ביקוש אל מול היצע", ויתכן, אבל רק יתכן, שגם זה מעלה אתת מחיר העגבניה באירופה.

 

נקודה למחשבה.

מרוב שעמום מהמלל הפלצפני שלו

והכותרת כבר אמרה הכל. (כמעט) אם הגיגיו של הזוי ומבולבל יחשבו לגאונות לאן הגענו. מזכיר לי שאבא צעיר שמע את בנו הקטן מפליץ ואמר איזה גאון. נו. שויין.

בגלל שהעגבניה נחשבה לאפרודיסיאק, ובגלל משמעות מינית זו בן יהודה העדיף "בדורה" (אגב, גם מלה זו היא שבוש ערבי של ."פוםד'אמור")

כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ.  כט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ, זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה, לְאָכְלָה.  ל וּלְכָל-חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל-עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה, אֶת-כָּל-יֶרֶק עֵשֶׂב, לְאָכְלָה; וַיְהִי-כֵן.  לא וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה-טוֹב מְאֹד; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי.

אייל שני לוקה בחוסר אינטליגנציה חמור.

העובדה שלא ניתן להבין דבר מן המילים היוצאות מפיו כנראה גרמה לכמה אולטרה-נפחנים שאינם הרבה יותר אינטליגנטים ממנו להכתיר אותו כגאון, אבל הקשבה תוך תשומת לב לדבריו מעלה כי אין בהם דבר מלבד אויר היוצא  מריאותיו דרך מיתרי קולו ללא מחשבה מוקדמת.

 

לפעמים אף ניתן לחשוב כי שני מתלוצץ, אך הבעת פניו התהומית מסגירה כי הוא מדבר ברצינות מוחלטת, עובדה נוספת הגורמת לצופה להבין עד כמה האיש לוקה במנת משכל נמוכה.

 

יחד עם זאת, עם כל נפיחותיו חסרות המשמעות של שני, ניתן בהחלט לראות כי הוא נהנה עד מאוד מהדברים אותם הוא עושה ולכן התוכנית אינה בלתי סבילה באופן מוחלט.

הגם שהחירטוטים שלו קצת מוגזמים

הבנאדם לא הזוי. הוא אומר דברים מאד מבוססים ונכונים, רק השימוש שלו במטאפורות ודימויים גורם לזה להישמע הזוי. עגבניה דוהרת בתשוקה אל מותה - מהרגע שהיא נקטפת התהליכים הכימים והביולוגיים בה מואצים. היא לא באמת שכרה סוס בנתניה, ויש לה גם חבר מלפפון אז היא מלאת תשוקה. הכתבת לא מתאימה לכתבה

או גאון גסטרונומי שיודע לבשל בצורה גאונית, או גאון שיווקי שיודע למכור ארוחות במחירים מטורפים אבל לא  זה ולא זה הופך אותו לגאון טלויזיוני

התופעה הקרויה אייל שני יכולה אולי להשפיע (או שיש לומר "לעבוד בעיניים") על כל אנשי הפריפריה הנושאים עיניים כלות לתרבות התל-אביבית.

כנראה שהפראיירים רק מתחלפים...

לבן אדם יש "מסעדה" הזויה עם מנות במחירי אונקיית זהב  (וכאמור תמיד יהיו פתיים שיגיעו)

אם הוא שף אז אני שף-על...:-)

איל שני הוא איש מיוחד, בזה אין כל ספק. השאלה אם זה מפיק כדי להחזיק תוכנית שלמה רק על מהות העגבנייה. ההתחלה הייתה מעניינת מאד, הדרך מהשתילה ועד פתיחת קופסת הפלסטיק האדומה עם הרסק ההוא. אבל אחרי 20 דקות זה התחיל כבר לשעמם לגמרי. כמה אפשר לטחון מיץ עגבנייה בתוכנית אחת. הדברים חזרו על עצמם, שוב ושוב והדבר היחיד שהתשתנה הוא התיאורים המוגזמים וההזויים של איל. אני מסכים שהיה עדיף לא לראות אותו מבשל כלל במקום לראות אותו מבשל בצורה כל כך לא מעוררת תיאבון (הקרטון המלוכלך ממנו נשפכו העגבניות החתוכות לסיר הרוטב היה שיא השיאים..)כאילו "בישול שטח בלאדי".

לסיכום ניתן לומר שדי נהנתי אבל היה ארוך ומייגע.

גרעינית השתלות לב או פיתוח טילי חץ

אריאנה, התפלספת בארכנות נגד תכנית המתפלספת בארכנות. כנראה שלך ולאיל שני יש לא מעט מן המשותף, אלא שהוא לפחות עושה זאת בתוך אהבה גדולה לעניין ואת עושה זאת כמבקרת סולדת. הלב הולך איתו, השכל הולך נגד שניכם.

מנסה להצדיק את המחיר הגבוה של תבשיליו הפלצניים.ומה יותר מצדיק מאשר מוצרי מזון עם נשמה וטבח, סליחה שף,מלא רגשות למזון,

הוצאתי מהמקרר עגבניה, התבוננתי בה ארוכות תוך שטיפתה במים צלולים המגיעים אל ברז ביתי מהמוביל הארצי וחשבתי בליבי: 'אני כעת הולך לרצוח את העבניה'.  חיברתי את העגבנייה למעט מלח, רצחתי בצל וחתכתי אותו לרצועות ונגשתי לטפל בגבינת החלומי שיצאה מותכת מהמחבת וכמו בן בליעל הזלפתי גם מעט שמן זית. העגבניה צרחה מכאב. כשנעצתי בה את שיני הרגשתי איך היא נושמת את נשימותיה האחרונות.

 

היה כל כך טעים שהבוקר רצחתי עגבניה נוספת.

 

בתיאבון.

וככזה יש לו זכות מלאה לפנות לקהל שאותו הוא מאתגר ומעניין, אותו קהל שאולי לא צריך מתכונים אלא רעיונות, ניחוחות ופילוסופיה.

 

אישית, אני לא אוהבת את העגבנוסופיה של אייל שני, אני אוהבת לאכול אוכל טוב והוא עושה את זה מצויין בין אם שמעתי או לא שמעתי את הגיגיו לפני הביס.

 

ההחלטה לעקוב אחרי הז'אנר חזרה לטבע אעלק, לאכול בידיים, לבצוע לחם ולא לפרוס, היא כבר רומנטיצזיה של המשתמש ועל אחריותו בלבד, דבר שלא גורע מעומק החוויה שאייל שני יכול להעביר גם בבישוליו וגם בהגיגיו.

 

 

 

 

הרבה זמן?