אני גרושה בת 38 עם ילדים. לא הייתה לי מערכת יחסים רצינית כבר הרבה שנים. אני מרגישה שמה שכתוב פה לגבי רווקות נכון גם להרבה גרושות.

המאמר מצוין.

המאמר נכון לשני המינים ולכל סטטוס של אדם במידה שווה.

הבעיה שהמאמר דן בה הוא לא בעיה רק של רווקות אלא היא בעיה של אנשים חסרי ביטחון עצמי וכך הוא אמור להיות מוגדר.

לא מאמר חובה לרווקות, אלא מאמר חובה לאנשים בעלי ביטחון עצמי נמוך.

שלום לך שרון,

 

   ראשית אני חש צורך (שלא לומר חובה) להעיר כי נקודות כאובות רבות אותן את מאירה במאמרך נוגעות לא רק לרווקות, אלא גם לבני המין החלש (הרווקים). זה רק למקרה בו את מניחה שהמין הגברי טובל בתוך מי וורדים מבושמים.

 

   את קובעת כי המונח "רווקה" הפך לדימוי עצמי משפיל. אני מטיל ספק בנכונות ההנחה הזו הן מההיבט התפיסתי, מאחר ולא נראה לי כי מי שהיא עודנה בגדר פנוייה תופסת עצמה כמושפלת, והן מההיבט העובדתי, שכן מי שמצוייה ברווקותה אינה נופלת במעלותיה במאום מחברותיה הנשואות (וגם הגרושות והאלמנות). וכל מה שכתבתי כאן לא נועד כדי להביאך למסקנה (השגוייה) שאני רווק מאושר, צוהל, רוקד, ומפזז בכיכר העיר. כלומר, אני כן, אבל רק רווק, שעה שהאושר ממני והלאה. ואני גם מושפל (ושפל - אבל זו כבר סוגייה למסגרת דיון אחרת), אלא שההשפלה הזו אין מקורה בסטטוס המשפחתי שלי, אלא בכך שאת ובנות מינך דואגות להתעמר בי חדשות לבקרים. כל אדם והתחביב שלו.

 

   את מלינה, שרון, על כך שהרווקה שיפוטית מאוד כלפי עצמה, וסובבת בתחושה כי היא אינה טובה במידה מספקת.  וכי למה את מצפה? היא תרה כל חייה אחר "האביר על הסוס הלבן" (מי המציא את הפנטזיה הפסיכית הזו?), והיא נותרת ברווקותה, שעה שכל זבת חוטם באה בברית הנישואין עם עלם חן, אמיד,בעל חוש הומור, ועבר פלילי עשיר. מה אני אמור לחשוב? שאני באמת נמנה על הסוג המשובח? אה, כן. נותרתי גלמוד מאחר וכל עלמות החן "לא גילו את הרוך הטמון בי". כן, שמענו...לא. אני לא טוב, ולא "כמעט טוב". אני נורא, גרוע, ומצחין. זו האמת (ועוד תפסת אותי ביום טוב, אנחנו בערב חג).

 

   את גורסת, הגברת שחף, כי שעה שאנו שופטים את עצמנו, אנו נתקעים. ומכאן ש: "אין כל תועלת בשיפוט עצמי. רק נזק". אז מה האלטרנטיבה? לחיות ולהתהלך בלא כל בקרה? בלי שום בדיקה אם אנו בדרך הנכונה? אם בחרנו ביעד הנכון? האם שיפוט יעיל אינו מאפשר הזדמנות לתקן, במידה ומתגלים כשלים (ולמי אין כאלו?).

 

   את ממשיכה ומייעצת לרווקות האומללות להיות סלחניות כלפי עצמן, ואז, את בטוחה, זה יקרין החוצה "...ויהפוך אתכן למושכות יותר". מתחילת קריאת מאמרך, שרון, תהיתי מתי זה יבוא. והנה, זה הבליח לפתע. איך אתם, כל הפסיכולוגים, היועצים, המאמנים, "מתים" על התובנות מהסוג הזה. איך, לעזאזל, זה "יקרין החוצה"???? מעולם, האמיני לי, לא הייתי בסיטואציה בה ניגשה אלי עלמת חן, ואמרה לי: "אתה בדיוק מה שחיפשתי כל השנים. אתה סולח לעצמך. רואים, זה ממש קורן ממך. אי אפשר לפספס. קשה לי להאמין שאתה עדיין רווק. אוי, כמה שאתה מושך!!!! אין לך מושג". מתי כבר תחדלו מהאמירות הללו? הכל תלוי במשיכה אישית   ט  ב  ע  י  ת, (את יכולה לקרוא לזה "כריזמה"), וכריזמה (שהיא, בתרגום מילולי, "מתת-אל"), היא משהו שנולדים איתו ברי המזל, ולא ניתן "לקנות " אותו, לא בקורסים להעצמה אישית, לא באוניברסיטה, וגם לא בסניפים של "רמי לוי - שיווק השקמה". לאנשים מסוגי (סמרטוטים מעופשים) אין, ולא תהיה, כל משיכה אישית. מה שעלה בידי כן להשיג, זה את הדוקטורט, אבל זה, תתפלאי או לא, לא "משדרג" אותי כמלוא הנימה, ואת יודעת מה, זה אפילו מזיק (למרות שבמקרה שלי כבר כמעט ובלתי אפשרי להוסיף נזק).

 

   את מייעצת, לכל הרווקות  שרון,  להפסיק להסתיר את האמת. הן, אולי, מנסות לעשות כך, אבל (מי כמוך יודעת), שלא ניתן להחביא את האישיות, בין אם היא חיובית, ובין אם היא שלילית. עובדה, כולן חושפות את אישיותי הקלוקלת והאיומה בטווח זמן ממוצע של כשתי דקות (ללקויות הלמידה נדרשות חמש דקות, במקרה של לקות קשה). 

 

  הנה, את רואה בדיוק לאן הגעתי...

"חווה מערכות יחסים עם כל-כך הרבה ויתור עצמי עד שהיא לא יכולה להיות שם יותר, גורמת להן להסתיים ואז מתגעגעת" זה מה שאני חווה כרגע, ואני לא מבינה למה.

מצד אחד את גאה בעצמך שלא התפשרת ועזבת, אבל מצד שני התמונה שלו עדיין בראש שלי: רודפת, לא משחררת.

מחקתי  כל דבר שעשוי להזכיר לי אותו, אפילו הרשתי לעצמי בשיחתנו האחרונה לומר את כל אשר על ליבי = נתתי חופש לכעסים שהצטברו.

בוודאי יהיו אלה שיאמרו שברגע שייכנס לי אחר משמעותי לחיים זה יחלוף, ואולי הם צודקים, אולי יהיו אלה שיאמרו שזה הזמן לחוויות רנדומליות קרי סטוצים להקהות את הכאב - זה לא עובד אצלי, אינני מעוניינת בלהקשיח את ליבי וליצור שוב חומות שאולי יחלפו שנים עד שיפלו. היו כאלה שסברו שאולי יש עוד פרק בסיפור שלי ושלו ניסיתי לבדוק זאת = לא תפס.

מה עושים?

זה שאתה אינטיליגנט כולנו ראינו - זה לא מספיק יש מה שנקרא :"שואל כעניין ומשיב כהלכה"  הכתבה היא כתבה מעולה וכן, גם אני מבין את הצד היומרני בה , לא פשוט לעשות כאלו שינויים ולרוב צריך עזרה מהצד לבצעם שזה גם משהו שמפורשן בצורה חסרת נאואות על ידי רוב האנשים (אך זה סיפור אחר שיסופר בפעם אחרת). אך רוב הביקורת שלך לא במקום וחשים מהכתיבה שהיא נובעת מתסכול , בדידות  ואנרגיות שליליות באופן כללי שזה רק מוכיח את מה שהכותבת כתבה בכתבה.

בקשר לביקורת עצמית - יש הרבה בדברים שלך אבל שוב , רובנו כולל אותך חבר יקר לא משתמשים בביקורת בצורה שבונה ולכן שוב , הכותבת כתבה יפה.

אני מציע ביקורות עצמית עם צניעות אמיתית ולא יומרנות (סטייל סוקרטס - בשביל הדוקטור) אנחנו לא יודעים מה " הדרך הנכונה" אבל אנחנו כן יודעים אם אנחנו מנסים או נמנעים ואם טוב לנו או לא טוב לנו ואם לא - אז דרוש שינוי!

 

יש המון סיבות להשארות ברווקות לגברים ונשים כאחד.

 

פשוט שכל אחד שנמצא ברווקות ומיצה אותה ישאל את עצמו שאלה פשוטה-

למה אני רווק?

 

תשובה אמיתית וכנה (ולא דטרמיניזם נוסח "כי אין לי מזל" וכו') יכולה מאוד לעזור להפיל כמה אסימונים ולפתוח צוהר לתובנות ואח"כ למעשים.

 

אז חג שמח  והרבה אהבה,

ממני- הרווקה ההיא שלקח לה קצת יותר זמן מהממוצע כנראה להתבגר ולהבשיל :-)

 

ואני שמחה שאני לא היחידה עם בעיות ושיפוטיות יתר לגבי עצמה - זה כבר נותן תחשת הקלה. תודה על המאמר המצוין

כשלמות.

ויש להן אי נוחות תמידית מאיך שהן נראות או מאיך  שנדמה להן שהן נראות.

הכתבה מעולה.

הלא "את שלמה ומושלמת כפי שאת".וברגע שאת תקבלי עצמך זה יובחן החוצה ואת תהיי מקובלת רצויה ומחוזרת.

אני בדיוק במצב כזה של חיבה למישהו ,שככל הנראה היא לא הדדית :(

אני רוצה אותו בכל מאודי ויודעת שיכולנו להיות זוג מושלם אם רק היה נותן לי צ'אנס,אבל הוא לא

לא משנה כמה מילים נאמר המצב לא ישתנה כי נהפכנו לבררנים יותר ויותר וכל דבר או עניין גורם לנו לשלול או להטות את הכף לחובה ולא לזכות.כל בחורה או בחור  דעתם מוסחת מהסביבה הקרובה להם ולא תמיד הם באמת מקשיבים לקול הפנימי שבהם...עצות או טיפים קטונתי מלתת אבל אני חושב שהגיע הזמן להתחיל להיות מי שאנחנו ולא להתחקות אחרי החברה מסביב או מה יגיד זה או תאמר זו!והכי חשוב לשמור על הבריאות ולא לתת לעצבות או מרירות לחלחל בפנים.חג שמח וכשר לכולם!!

מה לעשות עם הנוסחאות לשיפור עצמי? אם אני לא מכיר את עצמי?

שאל את סביבתך איך אני נראה, איך אני נשמע,איפה אני תקוע?

יצאתי לדרך עם שאלות ומצאתי שאלות גדולות יותר.

מה מכל הרצונות הם שלי, ומה מתוכן שייך לחברה סביבי.

ממה אני בורח,לאן,ואיך אני לא שב לאותם דפוסים קודמים.

בתרבות האינסטנט די במאמר במדור הרכילויות כדי שאשתנה אשתפר ואראה את האור.מהמקום שבו אני נמצא אם שאלת שאלה אמיתית הנוגעת למהותך היא חורצת צלקת עמוקה של כאב מתמשך בבשרך. אם השקפת באומץ בדמותך במראה,תהומות שחורים לפניך. האם אתה מוכן ללכת בחושך עד שעיניך יתרגלו לחשיכה, אם לא, תשאר תקוע על שפת המצוק כששדה הראייה שלך מוגבל.

מי מוכן? ....מעטים

 

////ו\\\\

&

lt;A>\\\\ו////

כמה שזה נכון, הכתבה זה ממש ככה מה שקורה לבחורה שלא יודעת להחזיק מעצמה. נותת לו לגבר שלה שיעשה ממנה סמרטוט כשאני גיליתי שהוא התחיל לזלזל בקשר ישר העפתי אותו יש לי ביטחון וזה מה שנותן לי כוח. כל החברות שואלות אותי מאיפה האומץ הזה האומץ הזה מגיע אליך ברגע שאת יודעת להעריך

את עצמך ברגע שלא אז את לא שווה. בערב חג אתמול אחרי שנה וחצי של זוגיות

הרגשתי קצת זילזול מצידו. התקשרתי אמרתי חג שמח ויש לי מתנה לתת לך שאל

מה המתנה אמרתי מרגע זה הקשר שלנו מסתיים כי אתה רצית הזילזול בי זה אומר

 שכבר ירד לך ממני אז הנה אני משחררת אותך.האמינו לי שהיה ליל סדר בסדר

הרגשתי נהדר מי שלא מגלה עיניין אין בו עיניין. חג שמח 

אני, כמו שאתם רואים אותי, עילוי מופלג אני. תלמיד-חכם. גדול בתורה. אברך-משי עם מגע משגע של ציצית מדגדגת שכולה תכלת. 

אבל את האהבה האדוקה שלי אלי, לא מצאתי בשידוך.

לא שדכנים, לא סיכות-משרדיות, לא משגיחים תורניים, לא רנטגנים רוחניים, לא קברי-צדיקים מתים עלי, לא עמוקה, ולא רדודה אבל כוסית. רק אני.

אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני ולא מלאך, גם אם אני כזה.

ובכלל, כמו שאמרו רבותנו הביטל"עס שהיו מסובין בליברפול - אי-אפשר לקנות אהבה, אז למה שיהיה אפשר להשיג את זה מעצמך?

למה כולנו מזדעזעים בסינמטק בהקרנה של סרט מהרי הינדו-קוש בערוות קיריגיזיסטאן, שבשביליהן מובלות בתולות תמות אל מערות בהן רובצים אשמאים לא רחוצים, שמישהו, מולא, מכשף-שבט, רופא-אליל, או יועצת-יחסים, החליט שעליהן לאהוב אותם.

ומה אם גם הבתולה הרכה וגם האשמאי המגוייד, הם אותו אחד ומיוחד?

איך אפשר להכריח מישהו לאהוב את עצמו, אם הוא עצמו, לא עושה לו את זה?

למה כולם מסכימים שאי-אפשר להמציא אהבה יש מאין לאדם אחר, אבל מצפים שנצליח לרמות דווקא את מי שכבר מלידה מכיר את כל הפוילעשטיקים שלנו? אנחנו, כפרה עלינו?

אפשר אולי לחיות בהשלמה עצמית, זוגיות פנימית, משמורת משותפת על האישיות, אפילו הסדר מזונות. או זונות. אבל בטח לא אהבה שמראש לא שם.

אם היא שם, שום דבר לא ינצח אותה. אפילו לא ההתכחשות לה. 

האם "שונאי-עצמם" הם לא המאוהבים האמיתיים?

האם ההתבוססות שלהם בסבלותיהם, ערי-מסכנותם, אנחתם, זעקתם השמיימה, ורחמיהם המשתפכים עליהם, הם לא סיפור אהבה עצמית גדול יותר מכל נרקיס מעולף מעצמו?

האם למשל, אחינו, צל עצמו עלי אדמות, החנוט בתכריכיו המחבקים, סמרטוט-ענח-אמון, הוא לא דוגמא לאהבה עצמית נואשת גדולה מהחיים? סחבה אהובה, מטלית הפלא, מרבד-קסמים מתוך אלף לילה ולילה של דמעות נוצצות עליו?  

והוא צודק, חי פרעה.

מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ. ואם היא לא תתעורר, אז כנראה שהיא לא תחפץ. לא עכשיו מותק, יש לה כאב-ראש.

עכשיו אחיי ואחיותיי תסלחו לי, אני בדרך לכנס התעוררות. קצת רוחניות לא תזיק. לא שאני מקשיב לדרשות על קבלה, השלמה, הבניה וכדו'. אני אפילו נרדם. ישן ולבי ער, כי רק הוא יודע ורק הוא קובע, מי יעלה בגורלי, ומי יוציא אותי לחופשי, בכורי היושב על כסאי, תינוקי המפליג בתיבתי, אני, כפרה עלי.

 

והתהליך נמשך בערך - כל החיים

:)

הצעתי לך מר סמרטוט היא להחליף את הכינוי "סמרטוט" בכינוי "נקניק", שהרי אתה סוג של פחדן.

תגובתה של "דבש" שכתבה לך "לפתוח את הלב" כל כך נכונה...

תציין את האימייל שלך כדי שאנשים יוכלו להתייחס אליך ואני סמוכה בטוחה שתוכל לפתח קשרים עם בנות המין האחר, בהנחה שזה רצונך....

אמנם אתה מגיב לכתבות, מביע את דעתך בחריפות משהו אך עדיין "נקניק",  לא משאיר מקום לנהל איתך מו"מ, לדון איתך על דברים ולנהל דיאלוג פתוח באמת, והכל מתוך פחדנות, אתה כאילו נחשף, אך לא באמת עד הסוף...

תנסה פעם אחת ותראה איך דברים יתחילו לזוז ולהשתנות, הפעם על אמת...

בעלת תואר ראשון בלבד.....

תודה על מאמר כל כך מדויק ונוגע. סוף סוף מישהי שמבינה אותי ושכמותי,

ככה לפחות אני מרגישה. הצלחת להעלות אצלי את רף התקווה, ממש לשמח..

צריך לזכור את המילים הכל כך חשובות והנכונות האלה, בכל מקום ומצב.

חג שמח לכולן,

ואתן בסדר ומצוינות כפי שאתן.

האם רק אני מרגישה אי נוחות עזה כשאני קוראת את הטור ?

האם רק אני שואלת את עצמי, מי היא הישות עליה נכתבו הדברים ?
האם זו חתלתולה בת חודש שאמה נטשה אותה ועכשיו היא רועדת מקור
ומרטיבות ברחוב ומתחננת ומייללת שתיקחו אותה הביתה ? האם זה כלבלב מוכה הלכוד בכלבייה העירונית שבעוד שבוע יורדם לנצח ומתחנן לבית ? או שאולי זה יהודי מימי הביניים המתחנן לחסותו של האציל המקומי כדי שהאספסוף לא יעשה בו שפטים ? מי ?

לא. להפתעתי העצומה, זו אישה בוגרת, בעלת השכלה, חופש, ויכולת להרוויח את לחמה בכוחות עצמה. רק מה ? היא כל כך בעייתית וכל כך מנותקת מהמציאות ששום "קאוצינג" כבר לא יעזור לה. שריטה כזו במוח, עליבות כזו ותבוסתנות כזו, מצריכה כבר כלים הרבה יותר כבדים.

ובכלל, מי היא הרווקה הנואשת עם ביטחון עצמי בגובה דשא ? כל מי שאני רואה מסביבי הן בהמות ישראליות מצויות שבטוחות שהכל מגיע להן.
שזה עניינו של טור שונה לחלוטין.

נראה כאילו למישהו יש מכונת זמן והטור הזה מגיע ישר מהמאה התשעה עשרה, יחד עם הרומנים של ג'יין אוסטין ועלמות חסרות ישע ומחוסרות זכויות שמגינן היחיד הוא הגבר הפטריארך שאין מלבדו. אז,אם לא היית משיגה גבר באמת היית אבודה. זה היה עבורך בדיוק כמו חמצן. להיות בלי גבר היה בדיוק כמו להיחנק והרי את חייבת לנשום. כאילו לא עברה מאה ומחצה והרבה מאוד פמיניסטיות. והנה אנחנו שוב שם.

בקיצור, זה עושה לי מגעיל בבטן. במקום לנסות להשיג "גבר". ומסכן הגבר שילך עם אחת כזו. טפלי בעצמך ובבעיות שלך, שאין להן שום קשר עם זוגיות או עם גבר זה או אחר. זה זמן אחר ומקום אחר. הגברים כבר לא אשמים בהכל ולא אחראים להכל. ואת אחראית לעצמך (יותר ממאתיים שנים של מאבק הקנו לך את הזכות הזו במאבק מר וקשה ) די. זוגיות היא חלק מהחיים, חלק חשוב, אבל לא חזות הכל. ובטח לא משהו לבסס עליו ביטחון עצמי וערך עצמי. עברו הימים ההם. ותודה לכל הפמיניסטיות והפמיניסטים.

למאיה האמיני לי שהיתה שם פגיעה רצינית ולכן החלטתי לסיים את הקשר אחרי בגידה מצידו ועוד הכחשה חשבתי שזהו אסור לסלוח. וכפי שכתבתי לי יש המון ביטחון ולא פוחדת ולא דואגת גברים שבוגדים יש לי סלידה ולא סולחת. לפני שעה התקשר אפילו לא בא לי לענות לו.

    חג שמח!

לילה טוב סמרטוטניק !!!

אשכרה אחרית הימים... אני בדרך כלל לא טועה ואני מקווה שגם הפעם לא טעיתי. הכירו לך מישהי? אתה כל היום בשיחות עמוקות עם מישהי וזאת לא אחותך.... האם הנרקיסים זקפו ראשם והחלה פריחת הרקפות? האם תפרו מהסמרטוטים בגדי מלך חדשים?האם התאנה חנטה פגיה? האם פיתח הסמדר והנצו הרימונים?

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח

הלוואי ואני צודק והכרת מישהי ותהיה שמחת בית השאיבה.. ראוי לציין שנמרוד

עבר את מבחן הסקיפר והוא יכול להשיט אוניות לא רק יאכטות...

אז יאללה נשמה תהנה כפרה עליך ואל תשכח את זעקתם של העבדים דלת העם שרוצים שגם תגובתם תגיע לאזנייהם הערלות של הנוגשים הגרים

בארמונות ובמגדלי השן...

מי קורסון¿

ღ

////ו\\\\

\\\\ו////

 

 

 

 

 

מרוב מרמור לא ניסית להקשיב לרגע למה שכתוב. אומנם הכל כבר נטחן בעבר והכותבת הנחמדה לא מחדשת כלום אבל הבסיס הוא נכון וחבל שפספסת (או שלא חבל). בכל אופן, אני לגמריי מבינה אותך היות והייתי בדיוק בהלך המחשבה הזה עד לפני שנתיים... הכל השתנה מאז. מרמור ואי שביעות רצון עצמי מוקרנים בגדול החוצה. תסתכל במראה קצת אולי תבין על מה היא מדברת

כ"כ נכון,

הרגשתי כאילו אני כתבתי את זה