וואו איזה יופי של דבר. יוזמה כל כך ברוכה ויפה.
וכמו בשולי כל דבר מוצלח ומבורך, קמים אלה "שלא זכו לטעום ממנו" - כל הבכיינים שהם, שומו שמיים, "בעלי תואר" --כנראה בבכיינות, המבוגרים - שבוכים על זה שדואגים למישהו אחר, הצעירים שעוד נוזל להם החלב מהשפתיים ובוכים בדמעות תנין על מר גורלם המועצם מול המראה היפהפיה הזו.
תכנית סטרייב הוקמה על ידי הג'וינט. היא יוזמה של הג'וינט. היא ברכה של הג'וינט. כל מי שאין לו עבודה מכל גיל, צבעה מין דת (יש עוד משהו?) יכול לברך על כך שישנה יוזמה כה מבורכת שלא באה לתרום כסף על מנת להעצים את העצלנות, אלא לתרום יכולת והעצמה על מנת להגדיל את הכבוד וההערכה העצמיים.
ובא הגוינט ואמר - מ 21- 40. אז על מה כל האחרים בוכים? למה להם כן ולי לא. וזו הסיבה שלכל הבכיינים הללו אין עבודה. כי הם יכולים לראות רק את המשבצת המילימטרית שהיא הם עצמם. הלו, תפתחו זום, תראו את רוחב התמונה כולה. תלמדו משהו, תתרחבו.
אוהב את התכנית.
אוהב את האנשים בתכנית.
ישר כח.
אגב בכל העולם עולות וקמות תכניות על בסיס ההבנה שלתת כסף מגדיל עצלות וללמד מעצים ומקדם.
ישר כוח.
LOVE
נדב
חדשות וכתבות 
