אליפות אחת בדטרויט ואחת בסן אנטוניו

 

תןך כמה שנים , הוא יבין כמה זה חשוב ,יעשה קמפיין קטן דרך ESPN ויכנס, תכלס מגיע לו

1. היכל התהילה הוא גוף חסר חשיבות ומשמעות. הארגון היחיד שמתייחס אליו ברצינות הוא ה-NBA, וגם זה רק בגלל שאין להם ברירה. למאמנת תיכונים עלומה יש יותר סיכוי להיכנס לשם מאשר לדניס רודמן...
2. תיקון קטן - 12 הפעמים שבהם שחקן קטף 30 ריב' ומעלה התרחשו מאז האיחוד ב-1976, ומתוכן לרודמן יש 5. זה קרה הרבה מאוד פעמים לפני כן (ראסל ווילט עשו את זה די הרבה...).

כל מילה בסלע

Too many times Rodman didn't even bother walking to the offensive part of town. It's easier defending when that is the only thing you do. It's easy taking rebounds when they are all defensive (BTW - Brakley was shorter, at 1.96). However, he was a highly influential player, but he has to die (which in his case may happen sooner rather than later) in order to get picked, even if just to avoid him showing up in a ballerina dress...

רודמן אכן היה שחקן הגנה נהדר, ריבאונדר אדיר וזכה באליפויות אבל בכל מה שנוגע בצד ההתקפי הוא היה שחקן מוגבל ביותר. לא כל שחקן שזוכה בהרבה אליפויות נכנס להיכל התהילה ורוברט הורי שזכה ב-7 אליפויות לעולם לא יזכה לכבוד הזה.
שחקן שקלע 6683 בכל בכל הקריירה, ממוצע של 7.3 למשחק לא ברור אם מגיע לו להיכנס להיכל התהילה. כמובן שלרודמן היתה השפעה גדולה על הזכיה באליפות ולא ברור למשל אם שיקאגו הייתה זוכה באליפות מול יוטה אם רודמן לא היה "מחסל" את קרל מאלון. אבל פועלים שחורים בדרך כלל לא זוכים לכבוד הגדול של היכל התהילה.

כתבה מגמתית שמנסה למצוא את מה שאין ולייחס זאת לדברים שמעבר לכדורסל. רודמן לא בהיכל התהילה כי פשוט לא מגיע לו. היו ויש מאות שחקנים בולטים, משפיעים וטובים ממנו. הוא היה שחקן בינוני ומטה שלא ידע לקלוע, למסור או ליצור מהלכי משחק מתוחכמים. נכון, היה ריבאונדר טוב, אבל בזה מסתכם הכל. 

שום מאמן לא יכול היה לסמוך עליו או לבנות קבוצה סביבו.

שחקן צבעוני - בכל המובנים - אבל שחקן שוליים שולי. 

היה האתלט הכי גדול של המשחק , היה מסיים 48 דקות כאילו הוא בדקה הראשונה.

הבעיה , כמו שאמרת , היא הפה שלו ולכן הוא לא יכנס כרגע להיכל התהילה.

ברגע שהוא לא יוכל להביך את מנ

.. הוא יכנס.

וברור שכל עניין הפרסים בכל תחום שקיים,נגוע בפוליטיקה מסריחה.

כך גם פרסי-האוסקרף,מלכת-היופי וכו..

גם  ליגת ה-נ.ב.א למרות הישגיו הנהדרים,לא ידעה איך "לאכול" אותו.

בעיני-דווקא משום שהוא אדם כ"כ לא קונבנציונאלי-העניין מוסיף לו עוד נקודות-זכות להיכנס להיכל.

 

מעניין מה היה קורה אם הוא היה משחק נגד קובי ברייאנט או לברון ג'ימס כשהוא בשיאו...

חחח הוא בטוח היה הולך איתם מכות...

נשמע לי מוזר שרק 12 פעמים שחקן קלט מעל 30 ריבאונדים במשחק.
ווילט צ'מברליין סיים עונה שלמה עם ממוצע של 25.7 ריבאונדים למשחק, אני מאמין שהיו לו לא מעט משחקים עם יותר מ30 ריבאונדים.

הוא מזמן היה צריך להיות בהיכל התהילה והסיבה היחידה שהוא לא נמצא שם היא הצביעות האמריקאית שתמיד תבצבץ במצבים האלו.

הרי בשביל להיכנס לרשימת היכל התהילה, הוא גם צריך להיות דוגמא גם ובעיקר בהתנהגות או נקרא לזה מודל לחיקוי לבני-נוער והוא ממש לא..........כל הכבוד לדעתי החלטה נכונה.

קודם כל נשווה רגע לשאר המועמדים - קארל מאלון וסקוטי פיפן.

קארל מאלון העמיד יחד עם סטוקטון קבוצה שהיתה בראש המערב במשך כ-10 שנים, ובחלק לא קטן מהם - מועמדת רצינית לאליפות.
שחקן נדיר, ללא ספק הטוב ביותר בעמדתו (4) במהלך כל השנים שלו ב-NBA.

סקוטי פיפן - מרוב דיבורים על ג'ורדן, לפעמים שוכחים כמה משמעותי פיפן היה.
חשוב לזכור את הפרט הבא: ג'ורדן היה בשיקגו לא מעט שנים עד שפיפן הגיע, ולא הצליח להפוך את שיקגו למועמדת לאליפות. היא אפילו לא היתה מהמתמודדות. מהשנה השניה של פיפן החל הקרנבל המשותף שלהם, והשאר היסטוריה.
החלק השני הוא אותה שנה אחרי שג'ורדן פרש בפעם הראשונה. פיפן היה כל כך נחוש להראות שהאליפויות לא היו רק בגלל ג'ורדן, והוא הצליח להוביל את אותה קבוצה, שהוא היה הכוכב הבלעדי שלה למקום שלישי במזרח. מרשים.

רודמן היה שחקן שכל השואו שלו היה אנטיתיזה לצורת המשחק שלו - אנטי שואו. בספירת ריבאונדים נוהגים לתת משקל יתר לריבאונדים בהתקפה, בגלל שקל לתרגם אותם מיידית לנקודות. רק ככה עם רודמן. הוא היה לוקח את הריבאונד מטר מסל היריב, ואז, כמעט חופשי - מוסר.
עוד דבר מעצבן היה לראות תמיד את ההתקפה של הקבוצה שלו. בליגה הטובה בעולם, היה עומד איזה דביל ולא רץ. אם בטעות היו מוסרים לו היה קורה אחד מ-2 הדברים: או שהוא היה מוסר הלאה, או שהוא היה זורק ומחטיא.
וכן, יצא לי לראות גם את הנפלד משחק, הנפלד תרם למכבי הרבה יותר.

נכון, יגידו לי שלא היו לו כל כך מעט נקודות ואחוזים כל כך נמוכים. אבל שוב, זו סטטיסטיקה שלא לוקחת בחשבון את איך שהמשחק שלהם היה נראה.

וחוץ מזה - הוא שיחק בעוד הרבה קבוצות, ובכולם למעט שיקגו (בדטרויט הוא אפילו לא היה בחמישיה, וגם לא השישי), הוא לא הצליח לשחזר את ההצלחה.

ולמה? כי באחרות לא אימן אותו פיל ג'קסון - מאמן שהשנה מוציא מרון ארטסט המון.

שככחת גם אליפויות עם שיקגו

מה שהיה לו אין שום בית ספר בעולם שיכול ללמד ענק פשוט ענק כשאני רואה שהיה סך הכל 201 ס"מ אני עוד יותר מתפעל ממנו תמיד חשבתי שהוא הרבה יותר גבוה בגלל הקפיצים שהיו לו ברגליים היה סוס אמיתי ואין שני לו

שחקן של 7.3 נקודות למשחק ו-2 הופעות אול-סטאר לא יכנס להיכל, גם אם יש לו גם 13.1 ריבאונדים למשחק. בטח לא כשבפלייאוף הוא יורד ל-6.4 נקודות ו-9.9 ריבאונדים.
זה לא שהאישיות ה"מיוחדת" שלו היא הסיבה שהוא לא נכנס, אלא שרק היא פשוט לא מספיקה בשביל להכניס אותו.

בארקלי היה אפילו יותר נמוך - 1.95 מטר, אבל השיא שלו היה גבוה יותר משל רודמן: 33 ריבאונדים במשחק אחד!

הוא היה הדומיננטי בשחקני שיקגו אחרי גורדן. לא סתם שילמו לו כל כך הרבה. וחוץ מזה כל הNBA מלאים קעקועים כמעט כמוהו.

פיפן פרש לפניי רודמן ולא מן הנמנע שרודמן יוכנס להיכל התהילה אחריו. סתם ספקולציה בשקל,.

שחקן מטרוף

שבע וחצי נקודות 4 אסיסטים וארבעה ריבאונדים לקריירה והוא בפנים (ובתור שחקן שלא תגיד שבתור מאמן) , אין ספק שמגיע לו , הוא כנראה אחד מחמשת השומרים-ריבאונדרים בהיסטוריה של המשחק וזה אספקט חשוב בדיוק כמו ההתקפה , שלא לדבר על השינויים שהוא עשה בליגה הן במשחק עצמו והן מסביב. שחקנים כמו ורזאו ונואה הם שיכפולי רודמן ומאהורן וחייבים להם את ההכרה שהם כן מקבלים