גם אני חתמתי על הסכם ממון שלפני הנישואין. וזו היתה טעות!!!
למרות שלא חסר לי כלום, מקצוע טוב, ואפילו הורים די אמידים סה"כ.
בעלי הגיע ממשפחה יותר עשירה, וכל מה שהיה לו בראש זה איך לשמור על מה ששלו - רק שלו.
בתור צעירה, לא חשבתי על הדברים לעומק, וזה נראה לי סה"כ די הוגן לחתום על הסכם בו במידה והנישואין לא יעלו יפה, כל אחד ייקח את מה שהביא איתו.
אבל החיים לא מתנהלים כך, ונישואין, אם הם לא שותפות לכל דבר - פשוט לא עולים יפה. (אני לא מדברת כאן על נישואין שניים, או כשאחד מבני הזוג כבר בנה את עצמו והוא מאד מבוסס וכו', אלא על מקרה כמו שלנו, של שני בני זוג צעירים בתחילת החיים).
אח"כ באו הילדים לעולם, אני עבדתי ולמדתי, השקעתי בבית הרבה יותר ממנו מבחינת הטיפול בילדים שבא על חשבון הקריירה שלי, כי הוא התקדם בלי קשר לבית. ואז גיליתי (ובאופן די דומה) את מה שגילתה האשה בכתבה!!!
העפתי אותו על טיל!!! זה הוא זה שהתחנן על ארבע לחזור, והציע לבטל את ההסכם. אבל העדפתי לא לבטל שום הסכם, ולא לראות אותו ממטר!!!!
עברו מאז 7 שנים.
נשאתי מחדש לבעל, שלא זו בלבד שלא החתים אותי על כלום, אלא שפתחנו עסק משותף ומשגשג!! מאשה במעמד בינוני ומטה שבעלה מזכיר לה השכם והערב ש"זה לא שלך, וגם זה רק שלי". הפכתי לאשה אמידה, נשואה באושר ובעושר (למרות שהעושר כאן לא משחק, ועשינו אותו לגמרי לבד).
לא מתחרטת לרגע!!!!
והוא?? הא הא הא, צחוק הגורל, ירד מנכסיו!!!! היום הוא שכיר, חי בדירה קטנטונת, ואין לו את המצלצלים שהיו לו אז, וגם המדוברת כבר מזמן עזבה את התמונה, כי מי רוצה גבר תפרן, מקריח, גרוש+, וקמצן?????