הנה מאמר שפורסם בכתב העת המדעי-רפואי היוקרתי Spinal Cord מבית נייצ'ר (Nature) ומסביר שכיום אין לנו את הטכנולוגיה הנחוצה כדי לדעת אם בן אדם באמת מת מוות מוחי, ולא רק שחלקים מסויימים במוח אינם תקינים זמנית:

Not one of the various 'confirmatory' tests has the necessary positive predictive value (100% ), for the pronouncement of human death. .. . Confirmatory tests, for the time being, cannot confirm the destruction of every part of the brain or the irreversible absence of every brain function, but only prevent misdiagnosis when clinically unsuspected functions or structural integrity are revealed.

קישור למאמר:
http://www.nature.com/sc/journal/v46/n6/full/3102107a.html

א. מבחינה עקרונית, כותב המאמר דוחה את ההגדרה המקובלת כיום ל"מוות מוחי" (תרדמת, דום נשימה והעדר רפלקסים של גזע המוח) ומראה שהגדרה זו אינה משקפת בהכרח מוות מלא ובלתי הפיך של כל חלקי המוח, וגם אנשים שענו על הגדרה זו המשיכו בפועל להציג תפקודים מסויימים של המוח, ולכן יהיה זה שקרי לכנות מצב זה בשם "מוות מוחי" משום שבעצם מדובר ב"מוות מוחי מדומה", ובמקום זאת הכותב סבור שהמונח "תרדמת בלתי הפיכה עם דום נשימה" הוא מונח אמין יותר ומטעה פחות:

Therefore, according to the above arguments, the assumption that all functions of the entire brain (or those of the brainstem) in ‘brain-dead’ patients—diagnosed according to all proposed criteria—have ceased, is invalidated. So, we would agree with the suggestion that the concept of ‘brain death’ could be substituted by the more accurate old term ‘irreversible apneic coma’.

ב. הכותב מראה שגם את ההגדרה השקרית הנוכחית של "מוות מוחי מדומה" (שהוא מציע לשנות את שמה ל"תרדמת בלתי הפיכה עם דום נשימה") אין הרופאים מסוגלים לאבחן כיום בוודאות הנדרשת של 100%:

Therefore, it follows that no form of neurophysiologic testing currently available has 100% ‘positive predictive value’ (the chance of having a disease given a positive test result) in the diagnosis of ‘brain death’, which is necessary for the pronouncement of human death.

ג. גם אם נדחה את ההגדרה של "מוות מוחי מדומה" ("תרדמת בלתי הפיכה עם דום נשימה") ונחליף אותה בהגדרה של "מוות מוחי אמיתי", דהיינו, מוות מוחלט ובלתי הפיך של כל חלקי המוח, אזי אין בידינו כיום את הטכנולוגיה המאפשרת לאבחן מוות מוחי אמיתי שכזה:

Confirmatory tests, for the time being, cannot confirm the destruction of every part of the brain or the irreversible absence of every brain function

לסיכום, ניתן להסיק מן המאמר כי:
א. אין בידי המין האנושי טכנולוגיה המאפשרת כיום לאבחן בוודאות מוות מוחי אמיתי (מוות מוחלט של כל חלקי המוח).
ב. מה שהרופאים קוראים לו היום "מוות מוחי" הוא מונח שקרי שאיננו מתיימר אפילו לשקף על פי הגדרתו את מות כל חלקי המוח.
ג. הרופאים אינם מסוגלים לאבחן כיום בוודאות של 100% לא "מוות מוחי מדומה" ("תרדמת בלתי הפיכה עם דום נשימה") ועל אחת כמה וכמה שלא מוות מוחי אמיתי (מוות מוחלט ובלתי הפיך של כל חלקי המוח).

כמו תמיד, חיים חוזר על תגובותיו הזהות שוב ושוב תוך פגיעה ברגשות של משפחות תורמי האיברים.

הוא המשיך לעשות זאת כאן גם כאשר קרובי משפחה של תורמת איברים ביקשו ממנו להפסיק להתעלל בהם.

 

הוא עושה זאת תוך ציטוט של מאמר בודד, שאיננו מחקר, אלא דעה של כותבו המצוטט באתרים מיסיונריים נוצריים.

 

חיים מתנגד לתרומת איברים ממתים מוחית שהסכימו לכך בחייהם, אך הוא הודה בכך שהיה מסכים לקבל איברים ממתים מוחית להשתלה אצל בן משפחתו.

אכן הגינות למופת!

 

וחיים הגדיל לעשות בכך שכתב כאן בעבר, כי הוא מסכים לתרומת איברים להשתלה מאנשים הנמצאים במצב של תרדמת או צמח (שלכל הדעות אינם מצבי מוות, בניגוד למוות מוחי) ונתנו לכך הסכמה בחייהם,  ובכך הוא זה שמצדיק רצח!

 

חיים לא מסוגל לשלוט על יצר הפרסום ושנאת הרופאים שלו (ראו תגובותיו ההזויות בעשרות כינויים שונים לכתבה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3917038,00.html  )

ובשל מופרעותו החולנית יש לטפל בו בדחיפות.

אדם נורמלי לא שולח אותן תגובות שוב ושוב למרות שהוא יודע כי בכך הוא פוגע בזולת.

אילו חיים היה נורמלי, הוא לא היה בוחר דווקא בכתבות המשבחות משפחות של תורמי איברים להשתלה כבמה לפרסום תגובותיו הפוגעניות (מקומם הראוי של פרסומים בסוגיות רפואיות-אתיות הוא בכתבי עת המיועדים לכך ולא כאן).

 

לצערי, בynet משתפים איתו פעולה ומאפשרים לו להשתמש במדור הבריאות כמקום שבו הוא מנסה שוב ושוב להגיע להנאה ולסיפוק מפרסום תגובותיו ההזויות.

 

הנ"ל מגיב סדרתי בכתבות על תרומת אברים,

כל נה שהוא כותב זו פרשנות אישית ומוטעית שלו

למאמרים מדעיים.

פשוט אל תקשיבו לו - ואם יש לכם ספק - תתיעצו עם מומחה.

לא עם טוקבקיסט נלהב ומטעה.

למאיה - רפואה שלמה בעזרת ה' 

מחקרים מדעיים, לרבות בכתב העת היוקרתי Spinal Cord מבית Nature, מראים שחולים שהוכרז עליהם "מוות מוחי" וקרוביהם התירו קצירת איבריהם, מייבבים ודומעים בזמן שהרופאים מתחילים לקצור את איבריהם (כמובן ללא הרדמה, הרי החולים "מתים"). אני מצטט את המאמר המדעי בתחום:

during the early stages of organ removal lacrimation is a common phenomenon. According to Gray's Anatomy, ‘Preganglionic fibres probably arise from a special lacrimatory nucleus in the lower pons … These fibres synapse in the pterygopalatine ganglion which they leave in one of its branches …, to reach the lacrimal nerve. Thus they supply secromotor fibres to the gland’.

Therefore, lacrimation in ‘brain-dead’ patients is an evidence that the lacrimatory nucleus in the brain stem is viable.

המקורות המדעיים:
http://www.nature.com/sc/journal/v46/n6/full/3102107a.html
Fitzgerald RD, Dechtyar I, Temple E, Fridrich P, Lackner FX. Cardiovascular and catecholamine response to surgery in brain dead patients. Anaesthesia 1995; 50: 388–392.
http://www.google.com/search?hl=en&q=%22as+well+as+sweating+and+lacrimation%22&aq=f&aqi=&aql=&oq=

ראו את התגובה מס'  184 החתומה על ידי חיים (שכאן מכונה יוסי, שלמה ורונן) הדנה בנושא מוות מוחי, אך נשלחה בתגובה לכתבה על שביתה צפויה של הרופאים:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3917038,00.html

 

קראו את עשרות תגובותיו הסהרוריות (בכינויים שונים ומשונים) לכתבה שהקישור שלה ניתן לעיל.

 

זו עוד הוכחה למופרעותו הקשה של חיים שכותב בלי סוף אותן תגובות הזויות ומסולפות  החוזרות על עצמן גם ללא קשר לכתבות.

המשפחה שתרמה משפחה מיוחדת ואצילית,מאיה ילדה מדהימה-מקוה שמעתה יהיה לך רק טוב 

כל הכבוד למשפחה של הנער שתרמה את האיברים שלו והצילה חיים!!!!!!!!

 

אני מקווה שהמעשה המדהים הזה ינחם אותם עד כמה שניתן

 

איזה כיף לקרוא על הנס של מאיה

חיים ציטט בעבר מאמר נוסף המזכיר הפרשת דמעות אצל מתים מוחית.

הוא חשב שבמאמר זה תומכים בדברי השטות שלו כאילו מדובר בדימוע עקב תחושת כאב.

אך כל מי שקורא מאמר זה (שחיים הפסיק לצטט כי הבין שהמאמר סותר את דבריו) יכול לראות שהמאמר זה נאמר במפורש :

 "Patients with BSD may continue to lacrimate, urinate or defecate, as these processes are not dependent on brainstem reflexes. These may be misinterpreted by the patients’ relatives as signs of life or emotional reactions."

התרגום:

מטופלים עם מוות של גזע המוח יכולים להמשיך לדמוע, להפריש שתן וצואה כיוון שתהליכים אלו אינם תלויים ברפלקסים של גזע המוח. הם (התהליכים הללו) עלולים להתפרש באופן מוטעה על ידי קרובי המטופל כסימני חיים או כתגובות אמוציונליות".

 

המקור:

http://informahealthcare.com/doi/full/10.1080/01421590801932236

 

חיים לוקה בהבנת הנקרא וחושב כי הקוראים יקנו בקלות את סילופיו בלי לבדוק מה נכתב באמת במקורות שהוא מצטט.

במאמר בכתב העת לביואתיקה של אונ' אלברטה הקנדית, מונה פרופ' יופה מהפקולטה לרפואה באונ' את הכשלים הקיימים הן בהגדרת המונח והן באיבחונו.

כשלים בקונספט של "מוות מוחי":

"ישנם דיווחים רבים על חולים שאובחנו ב"מוות מוחי" ו"שרדו" במשך שבועות, חודשים ואפילו שנים. חולים אלה המשיכו להציג תפקודים שונים כגון גדילה, התבגרות מינית, התנגדות לזיהומים, יציבות קרדיו-וסקולרית ואיזון נוזלים ואלקטרוליטים. דיווחים אחרים מתארים נשים הרות ב"מוות מוחי" שהצליחו לגדל בקרבן עובר עד ללידתו המוצלחת. ממצאים אלה מראים כי התיאוריה לפיה מוות מוחי גורם לגוף להפסיק לתפקד כיצור חי אינה נכונה. ה"שורד" הממושך ביותר "חי" במצב של "מוות מוחי" בביתו, עם מכונת הנשמה וצינור הזנה במשך 20 שנה לאחר שדלקת קרום המוח גרמה למצבו."

כשלים באבחון של "מוות מוחי":

"הבדיקות הטכנולוגיות אינן מסוגלות להבטיח העדר של כל תפקודי המוח או הרס של כל חלקי המוח. אלקטרואנצפלוגרפיה (אא"ג) מזהה פעילות חשמלית במוח אצל כ-20% מבעלי "מוות מוחי", בדיקת פוטנציאלים מעוררים תחושתיים של גזע המוח (BAER) מזהה פעילות בכ-5% מבעלי "מוות מוחי", תפקודים היפותלמיים של המוח נותרים בעד כ-50% מבעלי "מוות מוחי", וישנם דיווחים על בעלי "מוות מוחי" שנושמים מעל לרמה המקובלת (לחץ חלקי של פחמן דו חמצני בעורקים מעל 60 mmHg) לאי נשימה ב"מבחן האפניאה". לאחר שמבצעים בדיקות הדמיה לזרימת דם במוח, מתגלה אצל 5% זרימת דם במוח גם כשהם "מתים מוחית". כשזרימת דם מוחית נבדקת ע"י CT-אנג'יו, מעל 30% מה"מתים מוחית" מתגלים כבעלי זרימת דם במוח. ה"פתרון" שהוצע לבעיות אלה הוא שכל פעילות מוחית שמתגלה נובעת מ"קנים" של נוירונים שאינם "הכרחיים" לתפקוד גוף האדם כיצור חי. טענה זו בעייתית משתי סיבות. ראשית, כמתואר לעיל, לא תמיד ניכר בכלל אובדן בלתי הפיך של גוף האדם כיצור חי במקרה של "מוות מוחי". ושנית, כיצד "קנים של נוירונים לא חשובים" אלו שונים מתפקודים אחרים שכן נבדקים באבחנה של "מוות מוחי", כגון תגובת אישונים לאור, נשימה רדודה ב"מבחן האפניאה", תזוזה קלה של גף, ריצוד של עין בתגובה למין קרים המוזרקים לתעלת האוזן, וכו'. לא ברור אם כן מהם תפקודים "חיוניים" להמשך קיומו של גוף האדם כיצור חי."

המאמר המלא (עמ' 9):
http://www.ualberta.ca/BIOETHICS/HET%20pdfs/Vol.17,%20No1%20-%202007.pdf

בכתבה שכנה באתר זה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3909070,00.html

כותב המגיב המופרע חיים בעל אלף הכינויים ועשרות התגובות החוזרות על עצמן (כאן הוא מכנה עצמו בשמות יוסי, רונן ושלמה)  בביטחון עצמי רב (מגיב שני בתגובה 72 לכתבה הזו):

"MRI ללא חומר ניגוד היא בדיקה נטולת סיכונים ככל הידוע לנו ולכן תמיד תמיד יש לשקול אותה לפני CT בעלת הקרינה המסוכנת".

מייד לאחר תגובתו הנ"ל מופיעות בתגובות נוספות הוכחות עם מקורות ברורים לכך שלטענתו זו אין כל ביסוס (במצבים לא מעטים אין לשקול כלל ביצוע MRI  אלא לבצע CT , כי MRI לא מדגים היטב את האיברים במקרים הללו).

 

זו עוד דוגמא בולטת לכך שחיים מתיימר להבין בנושאי רפואה שאין לו מושג בהם.

כך גם כאן.

בריאות והרבה אושר וכמה אצילי ממשפחת  התורם.

 

במאמר המערכת של כתב העת Nature, הנחשב לחשוב והמצליח ביותר בעולם (בעל ה-Impact factor הגבוה בעולם), נכתבו הדברים המדהימים הבאים:

In practice, unfortunately, physicians know that when they declare that someone on life support is dead, they are usually obeying the spirit, but not the letter, of this law. And many are feeling increasingly uncomfortable about it.

what if, as is sometimes the case, blood chemistry suggests that the pituitary gland at the base of the brain is still functioning? That activity has nothing to do with a person being alive in any meaningful sense. But it undermines a claim that all functions of the entire brain have ceased. As do post-mortem observations that relatively large areas of tissue can be metabolically active in different brain areas at the time death is declared.

The criterion of irreversibility raises the question of how long one should wait to be sure that no function will re-emerge. Is the six hours recommended in the commission's report sufficient? Physicians who have been required by circumstance to wait much longer have occasionally observed a brainstem-mediated reflex — a cough, for example — up to 36 hours after they would have declared death.

Ideally, the law should be changed to describe more accurately and honestly the way that death is determined in clinical practice. Most doctors have hesitated to say so too loudly, lest they be caricatured in public as greedy harvesters eager to strip living patients of their organs.

The time has come for a serious discussion on redrafting laws that push doctors towards a form of deceit. But care must be taken to ensure that it doesn't backfire. Learning that the law has not been strictly adhered to could easily discourage organ donation at a time when demand for organs already vastly exceeds supply.

למאמר המלא ב-Nature:
http://www.nature.com/nature/journal/v461/n7264/full/461570a.html

אוקיי, הבנו !!!  אתה (יוסי, שלמה , נעם, חיים ועוד) נגד תרומת איברים , ונגד תרומת איברים מאנשים שמתים מוחית. הבנו !!! לא צריך כל הזמן לפגוע ברגשות של אחרים, ולא צריך להקפיץ את הטוקבטיקסטים. אם אתה כל כך משועמם, תפתח לעצמך בלוג או משהו. חבל מאוד שווינט מצנזרים תגובות אחרות אבל לא את התגובות שלך. כנראה שלא לימדו אותך מה זו דרך ארץ, ואתיקה.

 

שמחתי מאוד לקרא על ההשתלה. מגיע לכן המון אושר. התרשמתי מאוד מההתמודדות שלכן עם המחלה, תמיד חיכניות ואופטימיות. מגיע לכן כל האושר והבריאות שבעולם, בדרך החדשה. רק טוב- מגיע לכן, ולכול בני המשפחה.