בס"ד

יש דרך לצאת ממזרות, היא קצת לא פרקטית. ממזר יכול לבוא על שפחה כנענית ולהפך. צאצא של עבד או שפחה הוא עבד. והוא יכול להתגייר ואז הוא מותר לבוא בקהל. קצת לא פרקטי, כי למעשה אני מציע לאדם להוליד ילד מגויה ע"מ להכשיר אותו ממזרות...

רובם הגדול של היהודים הם לא ממזרים. חלק דתיים או חרדים או מסורתיים, וחלק פשוט מוסריים.

המעט שכן ממזר הוא מיעוט, ככה שאין שום סיבה בעולם להכשיר אותו.

או שהולכים בדרכו של אהרון אחי משה, שבחר את הפשרה, השלום, האהבה או שניתן לסבך ולהכביר במילים ולסבך עינינים:

אדם וחוה היו להם 3 בנים, אחד מת. כיצד התרבו השנים האחרים אם לא באמצעות קיום יחסי מין עם חווה אימם?

יצחק , יתכן שהינו בנו של פרעה (שאברהם נתן לו את שרי )או של אבימלך הפלשתי (ששרי שכבה עימו) או תוצר עמלם של המלאכים שבאו אל אוהלה (ומכא שמו יצחק ,כי צחקה שרה על בעלה התמים) ואזי הינו ממזר וכולנו גם כן !

אלא מאי , הפרשנים בטלו אפשרות זו למרות שהיא קיימת.

ניתן למצוא לא מעט פרשיות מין מפוקפקות כמו פרשת פילגש בגבעה

, פרשת בנותיו של לוט ששכבו עם אביהם  ואמנון ותמר  ועוד כהנה  פרשיות שהיו כנראה רווחות בימים ההם וגם בזמן הזה !

לכן  כדאי לבחור בדרכו של אהרון , לבחור בדרך הפשרה,אהבת הזולת ונשאיר את הפלפולים והדקדוקים והרוע לדיונים פילוסופים.

על הפתיחות והחשיבה המתקדמת ..

ממזר ביהדות הוא מי שנולד לאשה נשואה שלא מבעלה (בניגוד לנצרות, לפיה ממזר הוא מי שנולד לאשה לא נשואה).

 כדי להוכיח שאדם (או אשה, אבל למען הפשטות נאמר אדם) הוא ממזר, יש להצהיר על כך או לבצע בדיקת דנ"א.

לפי גישת don't ask, don't tell פשוט לא נצהיר על תינוק שנולד שאנו חושדים שאביו אינו בן הזוג החוקי של אמו. ממילא לא ניתן לדעת בוודאות ללא בדיקה גנטית ואי אפשר לכפות בדיקה כזו. למעשה ייתכן להעליל על אדם שהוא ממזר ולאמלל את חייו ללא שום הוכחות.

אנחנו חיים במדינת חוק ועל המדינה לחוקק חוק שאוסר על הרבנות לסמן אנשים כממזרים, וכמו כן המדינה תעזור באמצעות בג"צ למי שנפגע מפעילות רבנית כזו. אם המדינה לא תיתן יד לאפליה מקוממת כזו (ומכאן נמשיך לאפליות נוספות שהמדינה מעלימה מהן עין) אז נפתור את הבעייה המלאכותית הזו ונמשיך לחיות ברוח התקופה המודרנית, בה אנשים זכאים לחופש אישי כל עוד אינם פוגעים במזיד באדם אחר. והרי "ממזרים" (המרכאות בכוונה) אינם אשמים בכך שמישהו בחר להמציא סטטוס שמפלה אותם.

שבת שלום לכולם.

כתבה מעניינת ויותר ממנה המחשבה מעוררת הכבוד של הגב' לוביץ.

אני מאמינה שניתן היום לפתור כמעט כל בעיה הלכתית, אם רק רוצים. זה תלוי בראש הפתוח. אם לרבנים יהיה ראש פתוח, ויש כמה כאלה, כמו הרב שרלו למשל, אז החיים כאן במדינה יהיו הרבה יותר טובים.

אין בתנ"ך למשל איסור להשתמש בחשמל, כי לא היה אז חשמל. והפירוש " לא להדליק אש בשבת" הוא פרשנות של עבודה.

למעשה, היום רוב הדברים מופקים על ידי מכונות, שנכון, מפעילים אותן אנשים, אבל בסופו של דבר הן במילא יפעלו עבור מקומות חיוניים, ולכן , אין שום סיבה היום להמשיך לעשות כל מיני דברים שהיו נכונים לזמנים ההם.

למשל: לקרוע נייר טואלט מראש. מדוע? האם זו עבודה? לשבת בחושך במשך השבת. לא לדבר בטלפון. ועוד ועוד ועוד.

בכלל, אפשר להגדיר עבודה בכל מיני צורות. השאלה - מה היא הגדרה של עבודה?

האם מה שעושים לצורך הפרנסה?

אבל אז, מה נעשה עם "עבודות" שלפעמים הן גם לצורך פרנסה, אבל לא רק, הם תלויות ב"מוזה" ביצירתיות, כמו כל מקצועות האמנות, ולפעמים הן לפרנסה אבל קודם כל הן צורך של האמן להתבטא ולהוציא החוצה את רגשותיו. מה נעשה אם ההגדרה כוללת אותם?

האם לשטוף כלים בבית זו באמת עבודה, או צורך של ניהול בית? ואם זו עבודה, מדוע הגשת אוכל לבני הבית אינה "עבודה"? הרי יש מקומות שהגשת אוכל זו עבודה. וכך הלאה והלאה.

בקיצור, אהבתי את הראש הפתוח של הגב' לוביץ'. הלוואי הרבה כמותך.

אם הוא בדיחה אולי כל מה שכותבת לוביץ' הוא בדיחה ואין צורך להתייחס לדבריה אף פעם.

ואם הוא ברצינות אז כנראה כל מה שהיא כותבת נובע מחוסר הבנה בסיסי של הלכה מהי.