ההשתלשלות המובאת בכתבה מתארת רק בחלקה את המאורעות בנושא. ה"דיל" המלא בעניין הוצאות האש"ל בין וועדת הכספים לרשות המיסים היה ביטול הוצאות האש"ל לגמרי, על דרך ביטול תקנה 2(3) לתקנות הוצאות מסוימות והשלמת המהלך בהוספת הוצאות האש"ל לסע' 32(1) לפקודה האוסר את ניכויין (ביחד עם הוצאות המטפלות מעניין ורד פרי.
בתמורה, הבטיחו ברשות המיסים לרווח את מדרגת המס הראשונה על יגיעה אישית, באמצעות הגדלת תקרת ההכנסות השנתית שיחול לגביה שיעור מס של 10%, באופן שבו יוחזרו לציבור כ-140 מיליון ש"ח ולטענת וועדת הכספים באופן פרוגרסיבי המשפיע יותר על בעלי ההכנסות הנמוכות לעומת הוצאות האש"ל שהשפיעו על חבות המס של כולם, עשירון תחתון ואלפיון עליון בצורה שווה (קיים ספק מסוים לגבי ההשפעה הפרוגרסיבית של העניין).
לאחר שרשות המיסים הביאו לביטול התקנה ואושר עקרונית ריווח מדרגת המס הנמוכה, וועדת הכספים פחות או יותר חזרה בה מהסיכום לגבי קביעת הוצאות האש"ל בסעיף 32(1) לפקודה באופן שיאסור כליל את הניכוי, ובעשתה כן הותירה פתח לתבוע הוצאות אלו, בהתאם להלכת ורד פרי, במלואן. הנושא לא נסגר סופית והדיון הסתיים בסיכום לפיו רשות המיסים תחזור עם ניסוח שונה ביחס להוצאות האש"ל וסעיף 32(1).