החומרים כתובים בצורה נהדרת. אבל למה לעזאזל לקרוא לזה שירה?
זוהי פרוזה לירית, והיתה יכולה להיכתב בשורות שלמות בלי לאבד ולו במעט מן האפקט החזק של המילים. שימו לב:
מִכָּל הָאֲנָשִׁים הַחוֹלְפִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַל פָּנַי וְעַל פְּנֵי אֶסְפְּרֶסּוֹ הַבֹּקֶר, הַיָּחִיד שֶׁעוֹצֵר הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. הוּא נִרְאֶה זָרוּק כְּאִלּוּ רָקַד כָּל הַלַּיְלָה.
"אַל תִּשְׁאֲלִי", הוּא אוֹמֵר, מִתְיַשֵּׁב וּמַסְתִּיר אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו הַשְּׁעוּנוֹת. "אַתְּ בַּחַיִּים
לֹא תָּבִינִי".
אז אני עוד יכול להבין את השבירה של "את בחיים לא תביני" --> "את בחיים", "לא תביני", אבל מעבר לזה?