|
הדורות השוביניסטים של פעם הקימו מדינה למופת. הדורות הפמיניסטים של היום מחריבים אותה מבפנים.
בעבר היו בין המינים אהבה, אחווה, הרמוניה, משיכה, רומנטיקה, שיתוף פעולה, אמון, קסם, איזון, מסירות, נאמנות. היום יש בין המינים שנאה, מלחמה, פחד, ניצול, חשדנות, רתיעה, דחייה, עוינות, אינטרסנטיות ואיבה.
בעבר הזוגיות הייתה חזקה, מוסד המשפחה איתן וקשרי ידידות בין חברים היו כנים. היום הזוגיות גוססת, מוסד המשפחה מתפרק ואדם לאדם זאב.
בעבר היו ערכים, כבוד, גאווה לאומית, חריצות, פשטות, תמימות, צניעות, רגשות, חזון, סולידריות, פטריוטיזם. היום יש אגואיזם, ניכור, טפילות, עצלות, סנוביות, תאוות בצע, הדוניזם, גסות רוח, שנאה עצמית, התאכזרות וברבריות.
בעבר הכול היה אמיתי, טבעי, בריא, אנושי, ספונטאני. היום הכול מכאני, מלאכותי, פרימיטיבי, שטחי ופופוליסטי.
בעבר היו תרבות, אמנות, חיי רוח, יצירה, ספרות למופת, שירים למופת, סרטים למופת, ספורט. היום? נאדה.
בעבר גם השמאל וגם הימין דאגו קודם כול למדינה. היום כול אחד דואג רק לעצמו, גם אם עליו לבגוד במדינה לשם כך.
בעבר נשים היו נאמנות לציונות, ליהדות, לעם, למדינה, למשפחה, לצדק. היום נשים נאמנות רק לפמיניזם ולמין הנשי.
בעבר נשים התעסקו באלף ואחד דברים חשובים, תרמו רבות למדינה ולקחו חלק בעשייה ובהקמת המדינה. היום נשים חושבות ומתעסקות רק בפמיניזם, מין, מלחמת מינים והטרדה מינית.
בעבר מחלות כמו דיכאון או אימפוטנציה היו נחלתם של הקשישים. היום כבר אפשר לראות ילדים בני 20 לוקחים פרוזאק או ויאגרה.
בעבר אנשים ידעו להתמודד לבד עם בעיות, להיות אופטימיים, להיות חזקים, לא להתרגש משטויות, לקום אחרי שהם נפלו, להתאושש מהר ולהמשיך הלאה. היום על כול מכה קטנה וכול נגיעה קטנה אנשים עושים טרגדיה לאומית, שוקעים ברחמים עצמיים ודורשים שגם אחרים ירחמו עליהם, משכנעים את עצמם שהם כול כך חלשים ומסכנים שכול חייהם נגמרו וכול העולם צריך לדעת על מר גורלם.
בעבר אנשים רדפו אחר מימוש חזונם וטובת הכלל והיו מוכנים להקריב לשם כך אף את גופם. היום אנשים רודפים רק אחרי כסף, מין, צומי ופרסום, ובדרך מקריבים את נשמתם.
בעבר נשים היו נשים, גברים היו גברים, וכולנו היינו בני אדם. היום גברים ונשים גם יחד מתנהגים כמו בהמות, קוקסינלים, ערסים, כוסיות או ילדים קטנים.
בעבר הייתה הרגשה שאנחנו עם - אומה בעלת עבר, הווה ועתיד מפוארים. היום ההרגשה היא שאנחנו סתם עדר של כבשים ללא שום מכנה משותף מלבד העובדה שכולנו דוברים את אותה השפה, חיים באותה המדינה וגורלנו אותו גורל מר.
לדעתי האשם העיקרי כאן הוא הפמיניזם. גברים הם אלה שיוצרים הכול, גם במישור הפיזי-טכנולוגי וגם במישור הרוחני-ערכי-נפשי. גברים הם אלה שמחזיקים את המדינה מבחינה כלכלית, אידיאולוגית, ביטחונית ותעשייתית. ברגע שדאגתם העיקרית של הגברים מופנית לבעיות של סיפוק צרכי המין, מציאת זוגיות, מלחמות מינים, שמירה על חיי משפחה תקינים והתמודדות עם האשמות פליליות (בעיות שקודם לכן לא היו קיימות בגלל היעדר פמיניזם) היכולת והרצון לתחזק את המדינה יורדים פלאות. ברגע שהפמיניסטיות סירסו את הגברים, הן סירסו את המדינה כולה, חתמו את גורלנו לפשיטת רגל חברתית, מוסרית, חינוכית וערכית והפעילו כאן מנגנון השמדה עצמית שיביא את המדינה לידי חורבן.
|
טורים ומדורים 
