קראו בחיוך והבנה
הכל עניין של רצון, ואם זה לא קיים, כל הססמאות אללו יפות לכותב ולקריאה בלבד.
אחרי ארבע שנים של סוג של זוגיות, ניתקלתי רק בפחדים ותירוצים של הצד השני.
הכל קשקוש אחד גדול, את/ה רוצה את/ה שם, את/ה לא רוצה אז לא תהיו שם
אפשר כאן לתת הרבה דוגמאות ואנלוגיות, אבל כל אחד בחיים שלו יודע, שכאשר רוצה או מעוניין במשהו יהפוך את העולם ויעשה את הכל כדי להיות גם בתוך זוגיות.
אנחנו חיים בעידן של תרבות שפע ותקשורת ואין סוף אפשרויות, הרווקות... תשגנה אולי אחד כזה או כזה יותר, כי תמיד מעבר לפינה אולי יש משהו יותר טוב וכנל גם הרווקים.
אז העידן הזה שמספר את מה שהוזכר מעלה, עשה טוב מצד אחד, אך גם הפך אותנו בודדים, כי עם כל הרשתות החברתיות והתקשרות המדהימה, רובנו ישנים באלכסון
וכאן גם ניתן להוסיף את שהפמיניזים שהגיע ללא חוברת הסבר והפעלה, הגיע למצב של.... רגע מה עושים אחרי שמשיגים שיוויון? למה בדיוק התכוונו? רגע אני עדיין רוצה להרגיש אישה ומחוזרת אבל ללבוש את המכנסיים ולשרוף את החזיה? אני רוצה להרגיש עצמאית אבל גם רגישה אינסופית? ובסוף לומר לבן זוג... תשמע זה לא מתאים או לזלזל, כי המון אפשרויות מחכות מעבר לפינה.
ומה בסוף... הולכים לסופר קואצ'ר שיגיד לך, אתה מסוגל להכול... וזה יוצא דופן.... וצא מהגבולות... ותכתבי על דף את רצונותייך ותחיי את זה
מי שיודע להסתלכל התמונה גבוה מלמעלה, יודע לראות את המארג, התחלה וסוף, סיבה ותוצאה.
והגעתי למסקנה פשוטה, אחרי נסיון של שנים, אף אחד לא רוצה בקשר (כמעט), או בעצם כן רוצים אבל ממש לא מתפשרים, אגב, זה אותם אלה שמתחתנים ובסוף נפרדים או מתגרשים.
אז אל תספרו לעצמכם סיפורים, כי זה לא העידן של הורינו, אנחנו דור של סיפורים ומעשיות, שפע ותקושרת