ראי ההבדל בין מצרים ולוב.
בלוב האוכלוסיה במדינה מורכבת משבטים ולכן אופי ההפיכה אלים-נאמנויות שבטיות
במצרים אין מצב כזה.
ישראל מקבילה ללוב-אוסף של עדות/שבטים המנטרלות אחת את האחרות בעזרת קואליציות משתנות בהתאם לאינטרסים העדתיים/שבטיים.
העניין יתייצב אצלנו,אולי, כאשר לדתיים/חרדים יהיה רוב בכנסת,עוד כ-10-15 שנים.
אין אצלנו,או כבר אין,תרבות של דיון עינייני,סביר,ואחריו הצבעה על הצעות החלטה ואח"כ ניגשים לביצוע.
אצלנו,גם כשיש החלטה,במקרה הטוב,גם לאחר דיון רדוד וחטוף,לא ניתן לגשת לביצוע בגלל בגצ"ים ושאר מקלות בגלגלים ששמים כל מיני גופים על רקעים שונים.
לפני קום המדינה ההרכב היה פלורליסטי,כלומר,היתה תרבות הגמונית שנושאיה היוו רוב גדול באוכלוסיה,מספרית.
כבר זמן רב שאנחנו מדינה רב תרבותית,כלומר אין קבוצה אחת שמספרית היא גדולה מ-60% ושתרבותה הגמונית וכמובן שאין לה רוב בכנסת ובממשלה.
תוסיפי לכך את השבר העמוק סביב ההתנחבלות המאמללת את חיינו ומתישה ומוצצת את לשדנו התמונה הופכת ברורה למדי.
דעות 
