הכותבת ממהרת לשפוט את בתי הדין הרבניים על שאיפשרו גירושים מהירים, כאשר למעשה זה צריך להיזקף לזכותם.

הבעייה במדינה שבכלל קשה להתגרש עד בלתי אפשרי כאשר צד אחד מתנגד, כן גם כאשר האישה מתנגדת.

טוב היה אם לא יכפו להישאר נשואים לאדם שלא רוצים לחיות עימו יותר.

צריך לבטל את התערבות  בתי הדין הרבניים ולאפשר/להכריח גירושים לכל בקשה אמיתית מבלי לכפות סבל על המשפחות והילדים.

אם האשה היתה מתליחה להוכיח שבעלה חלל, היא היתה מונעת את הגירושין בכפיה.
אני בעיקר לא מבין את הרצון להיות נשואה לבעל שאינו חלק מחייה, אם לא כדי להתנקם, אבל את צודקת שרצון של אחד הצדדים לפרק הוא מחייב את שניהם- אם אכן אנחנו רוצים לראות בנישואים שותפות של חיים.

בסופו של דבר, הבעל צודק. אני רק הייתי מקפיד איתו מאד על עניין הכתובה, עוד לפני חלוקת הרכוש. הוא צודק אבל הוא נבלה.
בעצם גם אשתו.
אולי עדיף שישארו..

ועל רקע זה יש לראות את הכתבה כולה
לא "מרכז צדק לכול"
לא סתם "מרכז צדק"
לא חו"ח "מרכז צדק לנשים ולגברים"
אלא צדק לנשים בלבד

כל הטענות מופנות לבעל. רק הוא עשה, רק הוא אשם
לא מבין-הרי הכותבת היא בעד שויון בין המינים (או כך היא טוענת כשזה נוח לה)
האם הנישואין נעשו בכפייה? האם האשה לא היתה שותפה להסכם?
האשה בסה"כ נגררה למצב שבסופו של דבר לא היה נוח לה
תודה, הבנו

וגם אם יבנו מחדש את בית המקדש(הלואי במהרה בימינו)ישארו מספיק כוהנים כדי לכהן בו גם אם חלק יפסלו לכהונה,ולכן הגיע הזמן לבטל את האיסור העתיק שלא נותן לכוהן להתחתן עם מי שירצה,אם ירצה שיתחתן עם גרושה,זונה,חללה או כל מי שירצה,מצדי שיחייבו אותו על ויתור על זכות כהונה בבית במקדש.ממילא הכוהנים ממוצא אשכנזי פסולים לכהונה בבית המקדש אחרי פרעות חמלניצקי שבהן אלפי נשים יהודיות נאנסו ע"י קוזקים גויים לפעמים גם מול עיניו של הבעל שלפעמים היה גם כהן,והרבנים של אז התירו את הילדים שנולדו מאותם מעשי אונס וקבעו שהם יהודים לכל דבר ובנים חוקיים לבעליהן של אותן נשים,הרבנים האלו טיהרו אמנם את הילדים האלו מחשש ממזרות אבל לא הכשירו אותם לכהונה והם פסולים לכהונה בבית המקדש ופסילה זו חלה על כל כוהני עדות אשכנז בגלל תערובת במשך הדורות שחלפו מאז.