בקיצור, הבכי הוא סימפטום לבעיות אחרות - בריאותיות, משפחתיות וכו'.

 

מהכותרת נראה כאילו שהבכי גורם לבעיות ההתנהגותיות!

ואני ממש לא שונה מילדים שלא בכו בכלל
כל החוקרים האלה סתם עושים עבודה על כמות של תינוקות וילדים
ולא על הכלל .....
הכל בול שיט

הבן שלי היה הכי בכיין בעולם. בכה בלי הפסקה וללא סיבה נראית לעין כל השנה הראשונה. הוא היום בן 7, תלמיד מצטיין וילד נהדר!!! טפו טפו טפו, היה שווה כל צרחה...

חשבתי שהם משוחררים מזה, אוכלים כשרעבים וזהו.

זה לא שיש טיפול

היום היא מצטערת על כל רגע כשהילדה שלה ממררת לה את החיים - היפראקטיביות , חוסר ריכוס והתקפי זעם.

מסכנה אבל "אמרנו לה" ...

העובדה שמצא מתאם לא אומרת שיש כאן עניין של סיבה - ייתכן שתגובת ההורים לילדים הבוכים היא שמובילה אחר כך לילדים עם בעיות התנהגות, ייתכן שאם היו נוהגים בהם כמו בכל ילד אחר הם היו מתפתחים כרגיל.
"בעיות אצל תינוקות מגבירות את הסיכון להתפתחות הפרעות התנהגות בילדות" זהו משפט ששם את עיקר הבעיה אצל התינוקות, כאשר למעשה אין לדעת מה הגורמים לדבר: ייתכן שהורים שלא נוהגים כראוי מעודדים גם את הבעיות הללו וגם את הבעיות שיתפתחו בהמשך, לחילופין ייתכן כי ההקשרות של הילד עם ההורים בעייתית יותר בשל הבכי ועל כן גם בהמשך נוצרות בעיות. אף כתוב בידיעה כי הורים הפונים חווים מצבי סיכון נוספים, שכלל לא קשורים לתינוק, והם אולי אלה שהביאו לבעיה במקור.
חבל לפרסם כך ידיעה שסתם מפחדיה הורים, וצופה עתיד שחור לתינוקות - אין כאן בהכרח סיבה ומסובב אלא פשוט נמצא מתאם מסוים.

הבנה, אהבה, וגבולות יעשו את שלהם.

ילדים עם בעיות קשב בוכים יותר בשנת החיים הראשונה?

 

לי היא דווקא נשמעת אמא לתפארת.

הפרעת קופצנות, כמו שנקראת היום, ובעתיד תראו שזו אינה הפרעה כלל ועיקר אלא פשוט היסודות המובילים בחיי ילדים אלו.
כן, הורים עם תינוק בכיין במקום להכין לו את הריטלין, תכינו לעצמכם את הספידים.

או שפשוט תלכו ללמוד שליטה אנרגטית.

ולא צריך לעשות מכל דבר "בעיה".

בגיל ההתבגרות גם ילד שהיה מלאך קטן נהיה חמור גדול, מה אפשר לעשות? - כלום. מחכים. זה עובר. בארץ יש לנו את הצבא שבגיל 18 הילד נכנס למסגרת ולאט לאט לומד לא להתפנק.

ועוד דבר - לכל ילד יש דברים קלים יותר מלאחרים. יש ילד יותר צייתן ונוח, שמצד שני הוא מאוד ביקורתי (למשל). יש ילד יותר תובעני, שמצד שני יותר קל לתקשר איתו (למשל) יש ויש. והילדים שהיו באמת בכיינים וגם יותר מרדנים ושובבים - הם נהיים עצמאיים יותר מהר. לרוב הם פילפלים כאלה שיודעים להסתדר בעולם באופן מעשי, ישר מבינים הכל ומשתלבים טוב מאוד בכל מקום.

אין לי מושג למה מכנים את זה הפרעה? (קשב)
זה התנהגות נורמלית של חלק ניכר מהאוכלוסיה,(שליש מהאוכלוסיה) שתמיד היתה ותמיד תהיה, ואין בה שום פסול להיפך זו תכונה חשובה מאוד מבחינה אבולוציונית, רק משום מה אגוד הפסיכיאטרים האמריקאי החליט בשנת 86 שזו הפרעה, ומילא שיחליט שזו הפרעה הם החליטו גם שצריך לזה טיפול תרופתי וזה מה שחבל, כי מאותו רגע כל הבתי ספר המערביים (שסוגדים לתרבות האמריקאית הקלוקלת)
החלו לאתר ולתייג את הילדים האומללים המוכשרים האלו כדי לאבחן אותם ולטפל בהם, כאשר הכוונה כמובן טיפול תרופתי, ההתמקדות בהם גורמת להתעללות נפשית חסרת רחם בהם ובהוריהם המסכנים שלא מבינים מה רוצים מהם.
אם ילד מטפס היום בביהס' על עץ אז היום הוא נחשב לילד חולה שצריך טיפול.
-המורים היום מכורים לריטלין בלא עוררין הם לא מסוגלים לתפקד אם מספר ילדים מוכשרים בכיתה לא מסוממים וחבל, מיותר לציין את כל התעשיה העניפה שמשגשגת בעקבות זאת.
תארו לכם שיחליטו מחר שילדים מופנמים ושקטים זו הפרעה יתנו לזה שם, וגם איזה תרופה מיוחדת , מאותו רגע יתחילו לצוד את כל הילדים האלו ולהציק להם מה שיגרור מן הסתם מצידם תגובות, קשות כמו אלימות או רחמנא ליצלן גם ינסו להתאבד, ואז יגידו שהם צריכים גם תרופות נגד דיכאון.
-----ילד צריך אהבה , סבלנות, ותשומת לב הוא לא רוצה שיסממו אותו ולא רוצה שיתיגו אותו, ויאבחנו אותו הוא רוצה להיות ילד כמו פעם לפני 35 ושנה.

תודה על ההקשבה.
•

כאשר הבן שלי היה תינוק, לא בכה ללא סיבה,  אכל טוב וישן טוב.כאשר גדל התברר שסובל מבעיות של היפאראקטיביות, קשב וריכוז , ובעיות התנהגויות קשות. 

תינוקות שמוצאים סיבה להתלונן על המציאות הסובבת אותם ולא מקבלים מענה על פי עקרון הרצף, מוצאים כילדים אופן אחר לבטא את חוסר שביעות רצונם.

המדע עיוור את עיני האמהות...

עכשיו גם פתרון לבכי תינוקות יחפשו בדי.אן. איי.
מייד אח"כ ימציאו אי איזה הליך פולשני שעושה שקט למטרידנים הקטנטנים ויגבו את זה במחקר שטוען שהילדים הללו הופכים פרודוקטיביים יותר לכלכלה העולמית.

כל תינוק שנולד ובכה בלי סוף מייד ידענו שיהיה גאון , וככה זה כבר לפחות חמישים ושש שנים

ובכל זאת, גדלתי והפכתי לילדה ממושמעת, נערה ללא שום בעיות התנהגות ואישה שלומדת מקצוע מכובד ביותר.

הכל בסדר- בכיינות זה סתם פינוק ואופי.

ההורים שלא יודעים לטפל בבכי ובהפרעות האכילה של הילדים שלהם בינקותם, גם לא יודעים לטפל בבעיות ההתנהגות שלהם כשהם גדלים. זה לגמרי ברור כי אלה אותם הורים. אין כאן קשר לבעיות של הילדים אלא לבעיות של ההורים.

 

וזה נותן דווקא מקום לתקווה ופונה להורים שכדאי להם ללמוד מגיל צעיר איך להתנהג נכון עם הילדים וכך ימנעו בעיות התנהגות בהמשך.

מי הגאון שעשה את המחקר אני מכירה המון ילדים בכיינים והם גדלו לתפארת והשתנו  ב 180 מעלות אז מספיק עם המחקרים ההזויים. שני הילדים שלי הינו בכיינים והיו ילדים  מקסימים כשגדלו. וגם הרבה ילדי חברי

חויתי את זה על בשרי עם שלוש תינוקות,עכשיו הם גדלו ומאובחנות עם הפרעת קשב והילד השלישי כנראה שגם הוא עם הפרעת קשב

זה ממש נכון נורא קל ליראות שמשהו לא בסדר והאי שקט של תקופת הינקות הופכת למשהו הרבה יותר מסובך בגיל שנה שנתיים כך הלאה.

רק הבעיה שלא כמו שכתוב בכתבה שפונים לרופא עם בעיות מהסוג הזה עם פעוט

ישר מסבירים לך שאתם ההורים לא מספיק סמכותיים ,יודעים לחנך ,יודעים לשים גבולות וכך הלאה אתם חייבים הדרכת הורים ובקיצור הכל בסדר עם הילד הוא רק "זכה" בהורים בעייתים

כל מילה נכונה עברתי את זה עם שלושה ילדים

של ההורים שלהם, וידוע ש"זמן ידיים" הוא חיוני להתפתחות התינוק. יש לי תאומות, האחת בכיינית והשניה שקטה מאוד. אני משתדלת לתת לשתיהן את אותה תשומת הלב אך יוצא שאחת נמצאת על הידיים שלי יותר זמן מאשר השניה. מאוד מסקרן אותי לראות עוד כמה שנים האם יהיה הבדל ביניהן. לדעתי הבכיינית תהיה ילדה עצמאית ובעלת יותר ביטחון עצמי מאשר אחותה הנוחה. ביתי הגדולה הייתה ילדה נוחה, ולא בילתה זמן על הידיים שלי וכיום, בגיל 5, היא עדיין ילדה נוחה אך לצערי היא חסרת ביטחון.

האחיין שלי הוא ילד שקט, נוח, חמוד, צייתן, מבריק, חכם, עם המון סבלנות.

 

אין שום קשר. הוא פשוט סבל מכאבי בטן קשים. היה בוכה מאוד שעות על שעות והנה- גדל להיות ילד מקסים ונוח. חלומה של כל אם, טפו טפו טפו.