שם חילקו אפילו את הפיזיקה ל "פיזיקה יהודית" ו"פיסיקה ארית" כאשר הכוונה בפיזיקה יהודית מדברת על כל תורת הקוואנטים שהייתה ועודה מאוד מוזרה.
רוב רובם של המדענים הנאצים התקשו לקבל ולעבוד עם קוואנטים וסירבו להכיר בנכונותו והעדיפו על פנייה את התורה הקלאסית העקרה כשמדובר בביקוע גרעיני.
בודדים המדענים שהאמינו בצידקת דרכם של הקוואנטים ובינהם ניתן למנות את הייזנברג.

הגרמנים עבדו בצוותים עצמאיים שכל אחד מהם ניהל מחקר עצמאי.

חוסר מיקוד, חוסר שיתוף ידע וחוסר תכלית הרחיקו אותם מייצור פצצה.

כפי שציינו כאן פרויקט מנהטן היה פרויקט עצום מימדים, עם אלפי אנשים ותקציב בלתי מוגבל שאפילו השתמש בשתי שיטות שונות להפקת פלוטוניום (אחד עם גז והשני לא זכור לי).כמובן שהניהול בפרויקט האמריקאי היה מרוכז וכך אין כלל מה להשוות בין הפרויקטים.

 

עוד דבר מעניין - כשהודיעו להייזנברג וחבריו שרוכזו במאסר זמני כי האמריקאים פיתחו והשתמשו בפצצה שאלו עמיתיו של הייזנברג אותו מה היא כמות החומר שהיו זקוקים לה והוא ענה תשובה רחוקה מהתשובה המדוייקת.

מקצועית - הוא בכלל לא היה בכיוון.

 

האמריקאים הצליחו לפתח נשק גרעיני רק בזכות היהודים. הרוסים הצליחו לפתח נשק גרעיני רק בזכות האמריקאים. הסינים הצליחו לפתח נשק גרעיני רק בזכות הרוסים. הצפון קוריאנים הצליחו לפתח נשק גרעיני רק בזכות הסינים. ואילו האיראנים יצליחו לפתח נשק גרעיני רק בזכות הצפון קוריאנים. ואז אכלנו אותה.

וככה יוצא שירינו לעצמנו ברגל.

כשנשאל דויד הילברט הקשיש מה דעתו על רמת המתמטיקה בגרמניה כעת שכול היהודים גורשו מהאקדמיה הוא ענה: "מתמטיקה? אין יותר מתמטיקה בגרמניה".

דרך אגב, לפני עליית הנאצים לשלטון אוניברסיטת גטינגן, שהילברט עמד בראשה, הייתה המרכז המתמטי העולמי. אחרי עליית הנאצים לשלטון המרכז הזה עבר (יחד עם איינשטיין ויהודים אחרים) לאוניבריסטת פרינסטון, ארה"ב.

 

הנה ציטוט של הסופר האמריקאי הנודע מרק טוויין על היהודים:

"אם הסטטיסטיקה מדויקת הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי, אבל שומעים, ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבּה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?"

לדעתי בוהר (יהודי) ידע היטב איך לבנות את הפצצה ובאיזו כמות אוראניום יש להשתמש, אבל סיפר להייזנברג לוקשים כדי לחבל במאמץ הגרמני.

אל תשכחו שב-1943 הוא ברח לארה"ב והצטרף מיד לפרוייקט מנהטן ולקח חלק פעיל וחשוב בייצור הפצצה. בדיוק כמו איינשטיין גם הוא כתב מכתבים לנשיא ארה"ב וראש ממשלת בריטניה על הסכנה הטמונה בנשק יום הדין.

כשהיהודים מהווים פחות מאחוז אחד מהאוכלוסיה אבל 40% מכול מקבלי הנובל בפיזיקה.

הייזנר ידוע כאבי עקרון האי-וודאות של האלקטרון. הוא הוכיח שאי אפשר לנבא במדוייק את מקומו של אלקטרון באטום כלשהו.

אי-הוודאות השניה הי זו: מה הוא באמת ידע!

ראשית, אולי לא ידעתם אבל חברות נפט אמריקאיות המשיכו לספק לגרמניה דלק לטנקים גם אחרי פרוץ המלחמה.

שנית, באותם הימים רישום אוכלוסין מלא היה עורך כמה שנים טובות, ואילו חברה אמריקאית בשם IBM המציאה מכשיר שמצמצם את נטל הרישום לכמה שבועות בלבד. נשיא IBM קיבל ב1937 תואר כבוד של הרייך השלישי בדיוק בגלל שסיפק לגרמנים את המכשירים האלה. רק בזכות המכשיר הזה ידעו הגרמנים מי יהודי ומי לא, איפה הם נמצאים, מי היו ההורים שלהם, כמה יהודים יש בכול מקום, כמה יהודים עוד נשארו ועוד פרטים חשובים אחרים.

שלישית, ארה"ב יכלה לפוצץ את מחנות ההשמדה ובכך לעכב את השמדת היהודים. מסמכים סודיים מעידים שאנגליה וארצות הברית ידעו היטב על הנעשה במחנות ההשמדה ולא עשו כלום כדי לעצור את הרצח השטתי.

רביעית, אחרי המלחמה פושעים נאצים רבים מצאו מקלט באמריקה ואפילו זכו להוקרה בגלל תרומתם לארה"ב.

חמישית, לפני פרוץ המלחמה סטאלין הציע למעצמות המערב ברית נגד גרמניה אבל הן סרבו. אולי אם הן היו מסכימות ותוקפות את גרמניה המלחמה הייתה מסתיימת מהר מאוד עם תבוסה מוחצת לגרמניה, וללא אבדות מיותרות.

 

יש עוד עובדה היסטורית מעניינת שמסבירה מדוע הגרמנים נכשלו ברוסיה.

מלחמת הבזק (בליצקריג) הגרמנית הידועה לשמצה לוקחת בחשבון הנחה בסיסית והגיונית מאוד - שהצד השני מרכז את רוב כוחותיו לאורך הגבול בציפייה שיותקף או שיתקוף בקרוב. סטאלין היה מודע להנחה הזאת ולכן במקום לרכז את כוחותיו על הגבול עם גרמניה פיזר אותם בכיוונים שונים בכל רחבי מזרח אירופה והרחק מהגבול. הוא גם ידע שהיטלר יתקוף אותו בקרוב אבל העדיף לתת להיטלר לתקוף ראשון במקום ליזום את המלחמה כדי שאחר כך יהיה לו תירוץ לכיבוש (כביכול שיחרור) אירופה כולה. הוא כמובן לא העריך נכונה את מכונת המלחמה הגרמנית ולכן היה קרוב מאוד לתבוסה. הוא גם עשה טעות פטלית כשהוציא להורג את כול הקצונה הבכירה והשאיר רק קצינים בינוניים. הוא גם הוציא להורג מדענים רבים שיכלו לעזור לרוסיה במלחמה. לדוגמה - ממציא רקטת הקטיושה ישב בכלא וחיכה למותו כשפרצה המלחמה. אחרי פרוץ המלחמה הוא התבקש להמציא את הרקטה בתמורה לחייו והוא אכן עשה את זה והמציא אותה עוד בעודו יושב בכלא.

 

בקיצור, גם היטלר וגם סטלין היו האוייבים הכי גדולים של עצמם ושל מולדתם. מעצמות המערב פשוט ישבו מהצד וצפו בהצגה כשגרמניה ורוסיה עסוקות בהשמדה הדדית.

היטלר התנגד לתיאוריה של הפיזיקה המודרנית שהוביל היהודי אלברט איינשטיין.
בארכיונים שנמצאו, הוא התנגד להעביר תקציבים למדענים שחלקם כן קבלו את התיאוריה.

הנה ציטוט מוויקיפדיה על תכנית מנהטן:
" ...... שלושה פיזיקאים יהודים שהגיעו לארצות הברית מהונגריה, לאו סילארד, אדוארד טלר ויוג'ין ויגנר, הבינו כי כתוצאה מתהליך זה עלולה להיווצר "תגובת שרשרת" של ביקוע: הגרעין המתבקע פולט שני נייטרונים או יותר, אחד מהם עשוי לפגוע בגרעין נוסף ולבקעו, וכן הלאה....... פיזיקאים אלו ידעו מניסיונם כי המחקר בתחום זה בגרמניה מתקדם ביותר. רבים מהם חשו על בשרם את אימת המשטר הנאצי, והבינו היטב כי אם תינתן הפצצה בידי היטלר, הוא לא יהסס להשתמש בה. הם שיכנעו את אלברט איינשטיין להתריע על סכנה זו בפני הנשיא רוזוולט. איינשטיין עשה זאת בחתמו על מכתב איינשטיין-סילראד מה־2 באוגוסט 1939, שנכתב על ידי לאו סילארד, ובעקבותיו הורה הנשיא לפתוח במחקר הגרעיני."

זבל טהור

תחזור לפולין, אוהבים אותך שם

היטלר התנגד לתיאוריה של הפיזיקה המודרנית שהוביל היהודי אלברט איינשטיין.
בארכיונים שנמצאו, הוא התנגד להעביר תקציבים למדענים שחלקם כן קבלו את התיאוריה.

האירוניה ההיסטורית היא, שהניסיון הנאצי להשתלט על העולם נכשל בשל האנטישמיות הקיצונית של מנהיגי גרמניה. ערב עליית הנאצים לשלטון ב-1933 הייתה גרמניה המרכז העולמי לפיזיקה בכלל ולתורת הקוואנטים בפרט. בשנים 1933-4 גורשו היהודים מהאקדמיה הגרמנית וכך עבר מרכז הכובד לארה"ב, שלפני כן נחשבה ל"פרובינציה מדעית". היהודים, שהיוו כ-40% מהסגל המדעי של הפקולטות לפיזיקה, מתמטיקה וכימיה בגרמניה הקדם-נאצית, יצרו את גלעין האינטלקט האדיר שאיפשר את פיתוח הפצצה האטומית בזמן קצר כל כך – פחות מ-3 שנים מתיאוריה לא בדוקה לפצצה חסרת תקדים. לו נשארו אותם מדענים בגרמניה, הפצצה הייתה בידי הנאצים ואף אחד לא היה עומד בדרכו של היטלר להשתלט על העולם. הייזנברג היה תיאורטיקן מהגדולים בדורו, לא ניסיונאי. כדי להבין שפצצת אטום היא אופציה מעשית, היה חסר לו נתון אחד, אותו אפשר לגלות רק במעבדה: גודל "חתך הפעולה" של אורניום 235 להפצצה בניטרונים מהירים. ההנחה המקובלת הכתיבה תוצאה לא מבטיחה: ידרשו מספר טונות של אורניום, בדרגת "העשרה" גבוהה מאוד. לאור זאת, המחקר הגרעיני בגרמניה לא קיבל עדיפות תקציבית - משום שכולם הבינו כי זו אינה המצאה שתשפיע על המלחמה הנוכחית. לעומתו, רודולף פיירלס ואוטו פריש שמצאו מקלט בבריטניה, גילו כבר ב-1939 כי חתך הפעולה גדול בהרבה מהדעה הרווחת - מה שעושה את האפשרות לבנות פצצה אטומית לאופציה מעשית מאוד. הם הצליחו לשכנע את מנהלי הפיתוח הצבאי בדבר, וכך נזרע הגרעין לפרויקט "מנהטן". הייזנברג ביקר אצל נילס בוהר בידיעה כי האחרון נשאר בקשר עם הפיזיקאים במערב גם לאחר כיבוש דנמרק. לא ברור אם הוא בא לרגל או לגייס את בוהר לתנועה עולמית שתתנגד לפיתוח פצצת אטום, כפי שהוא טען אחרי המלחמה. הייזנברג היה תלמידו המובהק של בוהר, "נסיך הפיזיקאים", וכנראה ידע שלבוהר עמדה קיצונית נגד פיתוח פצצה אטומית, ולכן הגרסה שלו סבירה - גם אם התנהגותו במהלך המלחמה אינה נסלחת. בכל מקרה, בוהר לא ידע האם הפיזיקאים בבריטניה התקדמו מבחינת פיתוח הפצצה, והייזנברג חזר לברלין עדיין משוכנע שאין סיכוי לגמור את פיתוח הפצצה בשנים הקרובות. הוא גם הבין שעליו לקבל יותר נתונים מספריים מניסויים אותם אפשר לבצעם רק בכור גרעיני - אך הוא עדיין לא גילה את סוד חתך הפעולה הגדול של אורניום 235. ובכל מקרה, החל במחצית 1944 לא נשארו בגרמניה משאבים לביצוע פרויקט בהיקף של "מנהטן". בשורה התחתונה, מי שבאמת מנעה מהיטלר עליונות גרעינית היא האנטישמיות, שעלתה בחייהם של 6 מיליון יהודים והצילה את 6 העולם משלטון הנאצים.

הייתה לנו תקופה יפה, אבל אפשר להשוות את זה לתקופותיפות של עמים אחרים?
(רומאים, היוונים, תקופת משפחת מדיצי באיטליה...)

אנחנו עם ככל העמים תפסיקו לשמוח

האם "אנחנו" היהודים המחוננים הגדולים מכולם אלה שהיה להם חלק במניעת הניצחון של גרמניה
האם חלק זה היה יותר גדול מהחלק שהיה לנו בפתיחת המלחמה? (אחד הדברים ברשימת ה"אני מאמין" של היטלר היה שצריך להשמיד אותנו בדחיפות)