קולה של האשה גם לי היה חלש מדיי, אך במקום לוותר עליו הייתי רוצה פשוט לשמוע אותו יותר. אף על פי כן, ספר נהדר- יכול להיות הטוב והחשוב ביותר שנראה כאן בשנים האחרונות, גמעתי בשני ערבים בלבד.

ספר נפלא שיכול להצליח מאד במרחב שסביבנו

קראתי בנשימה אחת. התאהבתי ברות ואני מעריך את אסף. ספר מרתק שמספק אפשרות שלא חשבנו עליה עד עכשיו. הרבה אהבת הארץ יש בספר הזה והרבה ביקורת על התנהלותה והכל תוך כדי ספור מרתק.

איך אהבה גדולה פגה מטעמי מקום וזמן. מעבר לכל מה שנכתב כאן ובמקומות אחרים על יופיים של תיאורי הריח הטעם והנוף בלבנון ועל הציניות של המנהיגים, ובלי קשר לפוליטיקה , הטרגדיה הזו של זוג אוהבים שנמנע מלממש, שהולך ומתרחק, נעצה לי גוש של עצב בגרון

קראתי ספרים שלו בעבר. גם זה נשמע מרתק. צור שיזף תמיד נמצא במקומות מענינים שכאלו שלא פלא שהדמיון שלו מלא רעיונות שונים ומיוחדים. שיהיה לו בהצלחה.

כרגיל, שיזף מקשר בין האישי והפוליטי בצורה מקורית ומרגשת, מאד מעניין אותי לראות איך עשה זאת הפעם. אני הולכת לקנות את הספר היום! וחוץ מזה, אני מצטרפת לקריאות לתרגם לערבית (ולשפות אחרות). יש מעט מדי סופרים בארץ שמצליחים לספר סיפור שהוא גם פרוזה טובה וגם ביקורת נוקבת - חשוב להפיץ.

צור שיזף התעלה כאן על עצמו. הספר כתוב באיפוק ובמינוריות, ויחד עם זאת בין השורות ישנם עולמות מורכבים ומלאים, המשאירים מקום גם לתבונה ולדמיון של הקורא. כתוב נהדר ובסגנונו הייחודי של שיזף, עם הומור ואירוניה עצמית דקה במיוחד, תיאורי נוף מכמירי לב (ואינני נוטה להתפעם מהם בדרך כלל) וניסיון אמיץ להראות כמה בעצם אנו דומים, כולנו, לפחות כאן, במזרח התיכון, אוניברסליים ממש, והמחלוקות כל כך מיותרות וטרגיות. ממש התענגתי!

ספר נפלא שלא מפסיק להיות אקטואלי. אי אפשר להפסיק לקרוא עד שמגיעים לסוף המפתיע והמרגש.

אי אפשר להימנע מהקבלה(למרות הכחשת המחבר) לסיפורם של רון ותמי ארד,
קראתי בנשימה עצורה ,ורק בסיומה-פקע גוש הדמעות שחנק אותי לכל אורך הקריאה.
והאמת? מי מאיתנו לא נתפס בשנים הארוכות הללו למחשבות-מה קורה עם רון ארד? איפה הוא? מה עובר עליו ברגעים אלה ממש? ומאידך,תמי ויובל ארד--לחיות בצל עננת חוסר הידיעה והספק, אימו ז"ל שלא זכתה לדעת מה עלה בגורל בנה....
כאב..כאב...כאב עצום......תסכול וזעם על מי ששם למעלה בשילטון ,לא הצליח,
ועדיין אינם מצליחים להביא לתוצאות איזה שהן, לא בפרשת רון ארד,ולא גלעד שליט.
אני באופן אישי-עדיין מקווה ומייחלת ליום שיחזרו שניהם.
מדע בדיוני?........קיראו את הספר המדובר.............
רק בשורות טובות---לכולנו.

איני נוהג לרכוש ספרי פרוזה שכן לאחר הקריאה המרתקת הספר עומד כאבן ואף שלא קראתי אני כותב בהסתמך על הבקורת של יותם שווימר כאן.

התרשמתי כי נפקד מקומם של ההורים.  גם להורים של רות ואסף יש מקום ותפקיד "נכבד" בטרגדיה.

מהבקורת עולה כי הסופר הטיב להציב את רות במקום נידח, כמעט לא נחשב כי כך היא נתפסת בעיני הממסד שבו אין לה חברים קרובים כמו אריאל שרון, ראו מקרה רון ארד וגלעד שליט לעומת ההוא שנאמר עליו בתקשורת שסחר בסמים.

הממסד, שלמרבה הפלא מורכב מאנשים בשר ודם בעלי רגשות אך אטומים להם כשהנושא אינו נוגע להם אישית ונותנים רק סימפטייה שאין לה כל ערך ממשי ואינה מחזירה את הנעדר.

כל זאת כתבתי מתוך ניסיון אישי.

הספר אכן נקרא מהתחלה ועד הסוף בנשימה אחת. הדמויות מסופרות ברגישות ועומק שנותנים תחושה של הכרות אינטימית ממש. להרגשתי קולה של רות היה אמין ונשי עד להפתיע , רעשי הרקע של הארץ והפוליטיקה נוכחים, מעוררי מחשבה ומדכאים לפעמים אבל לא גונבים את הסיפור מגיבורים. האפשרויות שצור שיזף מציע לנו חורגות לגמרי מהנרטיב המקובל והחשיבה האוטומטית שלנו, מאד מאד שווה קריאה.

נזיפה קטנה לכותב המאמר- חבל לגלות כל כך הרבה מהסיפור בביקורת, יש הבדל בין רמזים שתולים בספר לבין גילוי התפניות בבירור.

הספר כמו שכבר נכתב. מרגש, מצמרר ומעלה מחשבות. האם יתכן שאדם שהגיע למקום שהגיע יכול לשנות את זהותו ואת ארצו בהתחלה בחוסר ברירה ואח"כ בשלמות שכזו. מעלה שאלות רבות. כתוב נהדר. שאפו לצור.

צור שיזף כתב ספר קסום וחשוב לתקופתינו ובו כמה אמירות ומראות כל כך עכשויות לחברה הישראלית.
למרות שלכאורה הסיפור מופרך לחלוטין הרי שלאחר שהוא נקרא הוא פשוט נראה אמין ואפשרי.

שתי מחשבות שנשארו איתי:

מי מאיתנו לא הסתובב בעולם, היגיע למקום קסום ואמר לעצמו: "וואלה הייתי מת להשאר כאן ולא לחזור לארץ, אם רק לא היה לי את 'תיק' ישראל על הגב."
אז הנה אסף, הכי מלח הארץ שיש, טייס מעמק יזרעל בוחר בשלב כלשהו (ולא משנה למה) את 'החיים' על פני 'המולדת'.

ותמונה מדהימה מתוך הספר: (וסליחה על הספוילר) אסף מצליח להגיע לגדר המערכת, פוגש חיילים ישראלים מדבר איתם בעיברית ואלו המנופחים מהתראות על גבי התראות ומפוחדים מכל דבר שזז, יורים עליו כי חוששים מתכסיס של החיזבאללה. ראש הממשלה וראש המוסד מתמוגגים מעונג למחרת על שהחיילים סיכלו ניסיון חתיפה נוסף. זהו אחד התיאורים הכי פחות מופרכים בספר. גם כשהפתרון או דרך ההצלה מוצגים לך מול העיניים, אם אתה חי במציאות בה פימפמו לך חששות והזהרות והתראות וסתם הפחידו אותך...לא תצליח לראותם.

ס