להישאר לבד, לא פוחדת מקשר, כי אני מחפשת משהו מסויים, ואני מוכנה לפרוייקטים, זה החיים!   אבל רק  עם אישה :)

קודם כל, אתמול חזרתי מדייט וכל הדרך אליו חשבתי את מה שכתבת פה.

 

לדעתי צריך לפעול ב-2 דרכים:

1. להעסיק את עצמך מחוץ לבית, מחוץ לטלויזיה, להתנדב, לחדש קשרים עם אנשים שהיה לכם פעם קשר טוב וכתוצאה ממרוץ החיים הוא התפורר (כמובן שהכוונה לא למחזר אקסים, אלא קשרי ידידות).

להרשם לחוג או קורס. ככול שתעסיקי את עצמך, המחשבה פחות תתרכז במחשבות הזוגיות, לפחות במשך היום (בלילה זו בעיה אחרת).

בכלל, ככ שאנו מקדישים יותר מחשבה או עשיה בדבר מסויים המוח מקצה יותר תאים לעניין.

 

2. למרות 1, אל תשבי בבית ותחכי לאביר. זאת טעות. שיש הזדמנות להכיר ומרגיש לך נכון תנסי. מצד שני, לפחות מנסיוני, שיוצאים לדייט למרות שנמצאים בתק' שפחות בא לצאת בה, זה לא הולך.

 

לדייט יוצאים שיש מוזה!

 

בהצלחה לכולנו:) יבואו ימים טובים

אניחושבת שאנחנו מגיעים לדייט עם כל מי ומה שאנחנו בנקודת זמן מסוימת.

אולי התשובה היא למצוא דברים חדשים שמכניסים חיניות לחיים.

רוח אנרגטית חדשה שתזכיר לךמי את וכמה כייפית את מסוגלת להיות.

 

אם את לא רוצה לחיות כמוני בואי לקבל אצלי יעוץ.

-"בכפר הידוענים אמרו לו שכדי למצוא את הידועני הטוב מכולם עדיף למצוא את זה ששאר הידוענים הולכים אליו אבל הוא היה סגור וליד הכניסה היה שלט שנאמר בו;' אני פשוט כבר לא יודע. נסו אצל השכנים אבל זו עצה לא רישמית'.
...בצד השני של הרחוב היתה מערה.
הוא נכנס למערה המצחינה וביקש מהזקנה הגרה בה עצה.
"עצה מה", אמרה הזקנה," רק ייעוץ כללי אתה אומר, מה לעשות עם חייך דברים מסוג זה?".
"כן", אמר ארתור "דברים מהסוג הזה, בעיות שאני נתקל בהן לפעמים כשאני משוחח עם עצמי בגילוי-לב."
היא נעלמה במעמקי המערה וארתור עשה מאמץ מוגבר שלא להקיא מהריח הדוחה שאפף אותו.
לבסוף חזרה עם כמה חבילות נייר והושיטה אותם לארתור.
"זאת, אה, העצה שלך עם כך" אמר ארתור מעלעל בניירות בהיסוס.
"לא", אמרה הזקנה, "זה סיפור חיי. אתה מבין ,את איכות העצה שאדם יכול לתת צריך לשפוט לפי איכות החיים שהוא מנהל למעשה .עכשיו כשתעיין במסמך הזה תראה שהדגשתי את כל ההחלטות החשובות שהחלטתי בחיי, כולן ממופתחות עם הפניות צולבות אתה רואה?, כל מה שאני יכולה להציע הוא שאם תחליט החלטות הפוכות לגמרי מהסוג שאני החלטתי אז אולי לא תגמור את החיים שלך במערה מסריחה כזאת."
(מדריך הטרמפיסט)

בים הזבל הנשי פה .. אני כבר אומר לך שאת מיוחדת

לא בטוח שזה מספיק - קשה למשוך גבר כשאת כבר לא איזה ילדונת בת 23 , אבל בהחלט יש לך מה להציע

הפחד הזה שיש להמון נשים בוגרות ובשלות לקשר הופך אותן לחלשות ומקשה עליהן למצוא זוגיות טובה,  זה בטח ישמע הזוי אבל אני מחזיק בדיעה שנשים עד סביב גיל 27 הן עדיין לא בשלות ורצות כל הזמן אחר הגבר המושלם ויש להן זמן ל'משחקים' ונסיונות,  מגיל 27 ואילך נראה שהנשים כבר נוהגות אחרת בזוגיות והן יותר רציניות, שקולות, הן כבר רוצות להגיע לחיים משלהן ורוצות קשר רציני,

אפשר לומר שעד עכשיו (גיל 27) הן רק ניסו לפתח ולנהל מערכות יחסים זוגיות ומעכשיו הן הולכות על זה באמת אחרי שצברו נסיון וחוו כאבים ואכזבות.

הבעיה מתחילה כאשר אתן חושבות שמגיל 20 אתן מחפשות זוגיות ואתן מאבדות את המוטיבציה בגלל "חיפוש זוגיות מתמשך", אבל לא כך הדבר,  בעיניי רוב בנות 27-30 רק התחילו את המסע ועד עכשיו היו בלמידה, זה כמו לעשות תואר ברפואה ורק אחרי שקיבלנו את ההסמכה אנחנו עוסקים בדבר האמיתי.

אלה שנופלות לתוך המחשבה הזו הן אלה שיתקשו למצוא זוגיות,  אנחנו הגברים רואים את הרגשות שאתן מנסות להסתיר,  את רוב הגברים זה לא מלחיץ,  רוב הגברים רוצים נשים נורמליות ולא כאלה שמסתירות רגשות ולא אמיתיות,

אם את בת 30 ולא מסוגלת לומר לבן זוגך שאת רואה בו פוטנציאל לנישואים וילדים אז הבעיה היא אצלך,  גם הגברים מחפשים את האשה שתקים איתם משפחה ותביא להם ילדים,   רק שאנחנו לא מבטאים את זה במילים,

אנחנו הגברים מפחדים הרבה יותר מכן הנשים,  רגישים הרבה יותר מכן,

הפחד והרגישות מונעים מאיתנו לבטא את מה שאנחנו רוצים.

שחררו את התפיסה הזו שגברים נלחצים מנשים שרוצות זוגיות רצינית,

לא תשחררו , תישארו לבד והגבר שלכן יעבור הלאה לזו שכן מעיזה לשחרר את עצמה מהפחד הלא רלוונטי הזה.

===========אנחנו רוצים משפחה וילדים לא פחות מכן==========

אם גבר היה כותב את הכתבה הכותרת הייתה צריכה להיות:
הפחד מפני תלונת שווא על אונס או הטרדה מינית גדול יותר מהפחד להישאר לבד.

לא! לא מפחיד להיות בזוגיות. מפחיד להיות בזוגיות לא מאושרת.

מפחיד מהכל להיות לבד לבד....

כל כך מבינה לליבך, כל כך מתיש ומעייף. עלובים כל הדייטים, שלא לדבר על פגישות עיוורות, שזה הכי משפיל שיש. וזו הסיבה שגברים לא מעזים לגשת לבחורות ולהתחיל איתן. אני בעד לבטל את כל אתרי ההכרויות, ולצאת לרחוב, ושם כבר הכל יקרה,

משתדלת להיות אופטימית ולחייך

מצער אותי שבגיל מסויים, שמטרותייך העיקריות היא להביא לקשר רציני ויציב

מצב הרוח שלך תלוי במצב הסטטוס שלך.... זה הכי עצוב, אבל גם הכי טבעי.

מחייכת!

אם את משחקת פוקר, את בטח מכירה את המושג הזה. להכנס עם כל מה שיש לך אול אין. איך שאת, משוגעת, משעממת, מצחיקה, מוזרה- ככה את.
ויבוא הבחור, ויראה את מי שאת ויאהב אותך בדיוק ככה.
אני מזדהה עם מה שכתבת,זה פחד מוכר, רק שאצלי הפרידה עוד טריה. אני עוד בשלב המסתגר שאין חשק לעשות כלום, ו"הישועה" תבוא משום מקום, זה אבסורד שאני אומרת לך את זה ובעצמי לא עושה את זה, אבל תחיי את החיים. תצאי, תכירי אנשים, וזה יבוא למצוא אותך.

את כותבת שכבר שנתיים את לא בזוגיות משמעותית, מה שאומר שקצת הרגלת את עצמך ל"לבד" המפחיד הזה. ברגע שיגיע האדם שימשוך אותך ותרצי לתת לזה הזדמנות- הפרפרים יעופו ואת תעלי על הסוס עם האביר שלך.

בהצלחה:)

כמו שהרבה כתבו פה: כמה שיותר להעסיק את עצמך ולאהוב את עצמך כפי שאת! היי כנה עם עצמך. תביני שאף אחד לא מושלם, הרעיון בלאהוב מישהו הוא בידיעה של הפאקים הנוכחים שיש לו. אנחנו לא רוצים מישהו שיכנס איתנו למערכת יחסים עמ לשנות אותנו לא?

 

לפני כמה חודשים אמא שלי עזבה את הבית והאקס אחרי שבוע נפרד ממני (מקריות?) גם אני מקללת גברים, למה הם כאלו לא גברים אלא סמרטוטים ומחפשים אמא על תקן שפחה. אבל מה הם אשמים? זה אנחנו הבנות שלמדנו לקחת את הסמכויות והאחריות שלהם בתואנה של עאלק פמיניזם. תכלס? מגיע לנו. היום נשים לא נותנות סיבה לגברים בכלל להתאמץ.

 

אז במקום לקלל וגם אני מפחדת מזוגיות, כי אני בנאדם עם ערכים של פעם ונאמנות אצלי זה עד הסוף, נרשמתי לסטודיו סי (כי זו מסגרת נשית ואני שנאתי נשים), עשיתי שינוי דרסטי במלתחה, התחלתי להתנדב, לחזור לתחביבים שלי..לצייר, לצלם. לאט לאט אני מבינה כמה טוב יש בי וכמה צריך לחיות את ההווה..מי שבא ברוך הבא, אין לי מה לבכות על גבר רכיכה ואין לי מה לאכול את עצמי על מה הייתי לא בסדר.

 

החברה שלנו מדכאת את הנשיות. מלמדים אותנו מגיל קטן להיות יותר טובות מגברים ובסוף נדפקנו. כל הזוגות שאני רואה כולם מבולבלים אף אחד לא יודע כבר מי ומה הוא. זה כל כך עצוב.

 

שורה תחתונה יש לך רק את עצמך. ברגע שתלמדי להנות מהחיים ומהמיטה החצי ריקה, מישהו למעלה כבר ידע לקדם אותך לשלב הבא.

 

חיבוק

כי הלבד הוא לא באמת לבד. הוא פיתוח עצמי אינסופי, ותמיד אפשר להפגש עם גברים...

אבל בזוגיות יש משהו שגרתי - זה מלחיץ וממש מרתיע.

היה קשה מאוד היה כסף בהתחלה בית חדש לפני החתונה רכב חדש ילדים מקסימים עבודה טובה אבל החלק הקשה היה האישה כל הזמן חשדה בי לא עבדה קרה כמו קרח חמוצה רוב הזמן עצלנית אין לי מושג איך לא הרגשתי את זה לפני הנישואים היא פשוט הייתה קוסמת יום אחרי החתונה הפכה להיות מכשפה מגעילה נתתי לה סקס מעולה אהבתי אותה באמת עבדתי כמו חמור בשביל המשפחה חשבתי שהיא תישתפר ההפך הוא הנכון זה החמיר עד לפרידה מכוערת. אין מחיר לחופש היום אני מוצף בחורות יפות הסיבה שהם תמיד אצלי על תנאי בחורה שהיא על תנאי היא תיתן את כל כולה ולא תעשה פוזות כל יום זיון אחרת את חוזרת הביתה פינוק כל הזמן בלי קיטורים לא להיות מלפפון חמוץ כמו מלי האקסית המכוערת שהייתה לי איזה כייף לא להיות עם מכשפה.

אלוהה