נראה לי, שאם לא שמים לב לעבודת המתרגם משמע שעשה עבודה טובה במיוחד.
כשהתרגום גרוע, קשה מאוד להתעלם מכך.

הגיע הזמן לשווק את הספרים כמו שהם במקור.. לא צריך תרגום לעברית!!!
ומי שרוצה לקרוא ספר בגרמנית שיבלה שנה בגרמניה והוא יהיה מסודר..
כל סגנון החיים הזה שלהאכיל את האנשים עם כפית של כסף.. הביא לבורות ענקית בכל הרמות.. לו לא היו מתרגמים .. אנשים היו יותר נוסעים למדינות זרות כדי ללמוד על תרבויות שונות ואת שפתן.
אנשים היו מצליחים לתקשר עם תרבויות זרות בשל האילוץ ללמוד את שפתם..
היה יכול להיות כאן עולם מעניין יותר ובריא יותר..

אכן, כך נראים רוב התרגומים, ובעיקר בסרטים! לצערי, לאלו שמשלמים זה מאוד נוח, כי הם יכולים לשלם פחות. התופעה התרחבה גם לתרגום הסימולטני בארה"ב בבתי-חולים, ששם המדיניות הרשמית היא, שמתורגמן צריך הכשרה מקצועית מתמשכת, אך בפועל קורה, בידיעת המעסיקים, שאנשים שמסיעים בהתנדבות חולים לקבלת טיפול, מתנדבים גם "לתרגם", מבלי שיש להם ידע כלשהו במונחים רפואיים, ולפעמים גם האנגלית שלהם עילגת.

אנשים לא קוראים עיתונות זרה
וגם עברית לרבים כבר לא ברורה
כולם קוראים את אותו אתר עלוב
ונראים כמו ראש כרוב
כן כן חבורת עגלים
לתהום אתם רצים
ומזרח תיכון חדש
זה חלום שמור לפרס וההוא ממזרח

פעם בשבוע קורא ynet ובוכה

אני באמת לא דורש כסף מטורף על התירגומים שלי. אני רק מבקש מעט קרדיט על העבודה הקשה והמתישה. אם קטפתם כמה שורות מ"רוסלאן ולודמילה" אל הבלוג שלכם, אנא ציינו את שם המחבר ושם המתרגם. כאשר אתם לוקחים ציטוט מתירגום אל כתבה בעיתון ארצי שבאה לנגח מנהיג של ציבור מיליטנטי, אנא בקשו את רשות המתרגם, כי אולי אין לו כל רצון ששמו ישורבב למאבקים פוליטיים. וכאשר אתה מגיש לאהובתך שיר, בהחלט מומלץ לציין מי כתב ומי תירגם, ולא להגיד כי אתה חיברת אותו :-)

אבל הכי חשוב לדעתי להדגיש שחסרה (מאוד)רשות מרכזית שאליה ניתן יהיה להפנות תמיהות שעולות אצל קהלי- קוראים, בהקשר לחומר מתורגם.

ואדגים ממשהו שבו נתקלתי לאחרונה: בתוך טקסט בלתי רפואי שתורגם לעברית הופיע ביטוי כמו  "מחלת -מים". כשניסיתי לחפש למה בדיוק התכוון וגו' העליתי ממש "חרס בידי",בין היתר כי המתרגם איננו חייב כיום לענות למי שקורא את התרגום ובהוצאות הספרים יש מעט מאוד פנאי לבדוק ולענות.

לדעתי לא די בהגהה העצמית של המתרגמים ובעריכה הלשונית ואגודת המתרגמים יכולה וצריכה לסייע להתהוות של כתובת מרכזית לשאילתות שכאלה ובהסכמתם של המתרגמים כמובן .

במהדורה המוערת - אריה ניר .הייתה נוראית .לעומת זאת תרגומו של ניב פרקש בספר הרפתקאותיו של הקלברי -פין ,הייתה מלאכת מחשבת כי הייתה צריכה להתחשב גם בניבי דיבור מיוחדים של אזור המיסיסיפי במאה ה19 כולל עגה של השחורים .והדרומיים הלבנים. וכן חשוב מי המתרגם כי עליו קם או נופל הספר המתורגם . עוד מחמאה גדולה לדנה כספי על תרגומה לספר המומינים החדש

היא עסוקה כול הזמן בכעס על הערותיי, לא אוהבת ולא מוכנה לשמוע ניסיון שלי להעיר ומורגש איך היא כול הזמן שרוייה בלחץ להיות מוכרת, חשובה ו...מקופחת.

"אם זה ימשיך ככה" היא אומרת "אני בספק אם אהיה מוכנה לרשום את שמי לתרגום הזה" (שהיא עצמה כותבת ורושמת).

חשה שמקלים בכבודה המקצועי ומורגש עד כמה הוא נזיל.  

מחכה לרגע שהיא תסיים , למרות שהיא מתרגמת מהממת.

(אל תנסו להשיג ממני את פרטיה כי אני מרחמת על כול אחד שיפול אצלה)

נכון שתרגום רע עלול לפגוע בטיב הספר ולשלול אפילו את פרסומו - אבל...

המתרגם רק מתרגם. הוא בפירוש לא המציא את התוכן והוא אחד מענפי הכתיבה.

אם היה רוצה לרשום ולכתוב ספר הוא יכול, בשפתו הטובה לו, לגשת למלאכה הזו ולהתמודד עם כול מה שמשתמע מכך - כסופר עצמאי אבל הוא בפירוש מתפרנס (כן , מתפרנס) מהיכולת שלו להעביר מילים שמישהו אחר הגה ורשם בזיעת מחשבו והגיגיו ולרשום אותם, ורק אותם, בלשון אחרת.

כמה שיהיה יותר טוב - כך יש סיכוי שתגדל פרנסתו וישחרו לפתחו.

אבל, כמו שישנם מקצועות אחרים ברקע של יצירות שלא מקבלים כבוד ונשארים בצל - כך גם הוא, המתרגם:

אם ירצה, יצטרף ליוצרים ויבנה משהו מקורי משל עצמו.

הוא לא הסופר, הוא לא הגה ממוחו, הוא לא התמודד עם בעיות הוצאות לאור והוא לא כלום במערכת המפרסמת והיוצרת. הוא כמו מעמד טוב, כמו גרפיקאי טוב (שחשוב לא פחות לספר בכריכה שמוציאים) וכמו עורך או מגיהה.

 

אני זוכה בהערכה רבה הן מצד הוצאות הספרים שאני עובדת איתן והן מצד קהל הקוראים, שחלקם אפילו טורחים ומתקשרים אלי להודות לי, אף על פי שאינם מכירים אותי אישית.

ולא, אני לא מתרגמת מסינית עתיקה אלא מאנגלית. ובכל זאת יודעים להעריך זאת.

ואני אפילו מצליחה להתפרנס יפה אך ורק מתרגום.

 

הפרט היחיד הנכון בכתבה הזאת - שיש להקפיד על מתן קרדיט למתרגם בכל אזכור של הספר. לצערי, אפילו הוצאות הספרים לא מקפידות תמיד להזכיר את שמו של המתרגם כשהן מפרסמות את הספר באתר שלהן. אני מוכרחה לומר שהמנהג החדש הזה לא ברור לי לגמרי, שכן אזכור שמו של המתרגם אמור להועיל גם להוצאה עצמה.

 

יש בכתבה רק התיחסות למתרגמי ספרות בלבד, שהם המתרגמים הסנובים שמחזיקים מעצמם כטובים מדי בשביל לתרגם מסמך או מכתב פשוט.

בגלל זה קשה לכם להתפרנס - גם הגישה שלכם וגם הבררנות שלכם.

 

אני מתפרנסת כמתרגמת (אנגלית) כבר הרבה שנים - הגישה שלי היא שאני כלי להעביר בנאמנות את המסר של הכותב המקורי לשפה אחרת.

זאת לא אמנות זאת מ י ו מ נ ו ת.

 

אני טובה במה שאני עושה, ואני גאה בזה. אני לא צריכה הכרה מהלקוחות שלי, עצם זה שהם פונים אלי שוב ושוב וממליצים עלי לאחרים נותן לי מספיק כבוד - וגם פרנסה ראויה.

נכון שלא משלמים  לנו מספיק ולא מעריכים אותנו מספיק - אבל אנחנו זן נדיר של אנשים - אנחנו אוהבים לקום בבוקר לעבודה. ונכון מאוד, הוצאות הספרים מנצלות את זה.

כמתרגמת עניין אותי במיוחד לראות שבעצם הקוראים, או חלקם, לא תמיד יודעים מה זה תרגום טוב. ראו הוויכוח על הארי פוטר. אז זה תרגום טוב או לא? אם כן, למה כן, אם לא למה לא?

וכתבה כזאת אכן חסרה מאוד - תנו למתרגמים שונים במות להסביר מה זה תרגום טוב. אם הקוראים ידעו איך לשפוט, התרגום יהיה חשוב להם. ודרך אגב, גם מבקרי הספרות המתורגמת לא תמיד  יודעים זה מה תרגום טוב, וגם הם חלוקים בדעתם פעמים רבות.

והוצאות הספרים? הן ימשיכו לנצל - בין היתר כי הן נאבקות על חייהן בתנאי התחרות הפרועה, כי לקוראים לא ממש אכפת אם התרגום טוב או לא וכי אולי באמת המתרגמים הם בדיוק כמו פנצ'מאכערים, כפי שאמר ברוב חוכמה מספר 17. כי נכון, פרסום מגיע למשתתפי האח הגדול, לא למי שמקרב אליך העולם.

קראתי כבר כמה ספרים בתרגומה. מבחינתי היא הטובה ביותר.

איכשהו היא מצליחה להעביר לקורא את כוונתו המדויקת של הכותב, מבלי שהוא יקרא מילה מהמקור. היא מדויקת, אינטליגנטית ומתאימה את עצמה לכותב כמו זיקית. פשוט תענוג לקרוא.

עכשיו אני רואה שהיא גם יפהפיה מדהימה.

שירה - יישר כוח.

נכון, נדיר מאוד למצוא התייחסות למתרגם בביקורת או אפילו בציטוט מספר מתורגם, אבל אין זה אומר שציבור הקוראים לא מתייחס עליו. לפני שאני מחליטה לקרוא ספר מתורגם אני תמיד מסתכלת מי תרגם אותו. זה חשוב לא פחות ממי כתב את הספר ועל מה הוא. אבל האמת היא שבניגוד למה שמוצג כאן, שהמתרגם הוא סוג של אומן, יש כל כך הרבה מתרגמים גרועים- גם לספרים טובים מאוד שזה פשוט הורס את כל חווית הקריאה (כשהדוגמה הבולטת והידועה ביותר היא התרגום של התפסן בשדה השיפון - שחייב תרגום מחדש).
מתרגמים טובים באמת הם נדירים, אבל אני בטוחה שחוץ ממני יש עוד ציבור שלם שמעריך אותם. מקווה בשבילם שמצב השכר וההערכה מהקולגות ישתפר.

לצערי, למרות ההזדהות וההבנה שהמאמר גורם, אין להתעלם מתרגומים רבים שנעשים כלאחר-יד, ברמה נמוכה, בעברית גרועה שאינה מחברת את הקורא למחבר ולטקסט המקורי, ובתרגום מילוני שמאבד את מהות המסר המקורי. אני נתקבל במקרים רבים של תרגום רשלני ואף שגוי, מה שפוגם קשות בהנאת הקריאה ואפילו מהבנה של ההנכתב במקור.

 

לצערי, ניכר שאין כמעט פיקוח ועריכה איכותיים של תרגום וכי המו"לים סומכים "בעיניים עצומות" כמעט על מתרגמי החצר שלהם. ספרים חשובים כמו "הברבור השחור" מאת נסים טאלב, לדוגמה, מאבד לגמרי את איכותו בשל תרגום בעייתי (בנוסף לכתיבה של אדם מבריק אך שיכולתו בכתיבה כנראה מוגבלת).

 

אני מציע שלפני שנדון במעמדו של המתרגם והיחס אליו נדאג לשיפור רמת התרגום בצורה משמעותית. אני מניח שזה יביא גם לשיפור יוקרתו של המקצוע.

 

לעיתים קרובות מאוד עורכי התרגום מצילים תרגום משגיאות תרגום גסות,

ובכלל, הטקסט שמגיע לידי הקוראים בספר מתורגם הוא לרוב עריכת התרגום. בעבר כלל לא נתנו קרדיט לעורכי התרגום, היום המצב קצת השתנה, ולפעמים העורכים מוזכרים, אבל עדיין מדובר בפועלים השחורים של התעשייה, שמשתכרים הכי מעט ולעיתים חלקם רב ביותר. 

 

באיכותו של הספר. ומי שטוען כי לא כך הוא הדבר, שפר עליו גורלו וכל הספרים

אותם קרא תורגמו ע"י עילית המתרגמים.

 

העניין הוא שתירגום שפה אין משמעו רק הפעולה הטכנית של תרגום המילים.

כדי שהתוצאה תהיה באיכות הנדרשת על המרגם להכיר את התרבות של

שפות המקור והיעד. שהרי הסופר, לא פעם, מפעיל בדימיון הקורא מערכת שלמה

של הקשרים תלויי תרבות.

 

פטור בלא כלום, הרי אי אפשר,  דוגמא משעשעת (או לא) :

נתקלתי במונח  הבא משתרבב לו בתוך תרגום : "נהר האופריטיס" ....

למי שמכיר את המילה באנגלית ....  Euphrates וזה הרי נהר הפרת.

כנראה שגם גיאוגרפיה אינה בגדר חוזקה של המתרגם.

אין לי מושג מה קורה עם הסופרים האחרים, אך הנה עובדה חדה: בכל פעם שאני כותבת ביקורת על ספר מתורגם אני מציינת את שם המתרגם ואת התרשמותי מעבודתו. מבחינתי הוא חלק חשוב וחיוני בעסקת החבילה האמנותית הזו, הוא הגשר לעצם הקריאה, ואחר-כך להנאתי או לאי-הנאתי ממנה. ואני סבורה שהסופרים, יותר מכל גורם אחר, מבינים ומעריכים מאוד את תרומת המתרגם, והסיבות ברורות.

הבעיה היא שהעורכים נוטים לרוב להוריד את השורות הללו בעריכה אם מפאת חוסר מקום ואם מפאת שזה לא נראה ל ה ם חשוב/חיוני.

בכל הנוגע לספרים, "כשהמתרגם לא מכיר מטבעות לשון ספציפיים נניח ומתרגם דברים מילולית", הרבה פעמים קורה שהמתרגם תירגם נכון, אבל עורך התרגום

הרס לו הכל. עורך התרגום לא מקבל קרדיט בספר וכך המתרגם המסכן נאלץ "לשלם" על טעות שלא הוא עשה.

גם עורכי דין מחזיקים ספריה משפטית ונעזרים בקולגות ובספרים כשהם מתכוננים למשפט וזה כולל את טובי וגדולי עורכי הדין. גם רופאים נעזרים לא אחת בספרות מקצועית ומתייעצים עם קולגות. אני הייתי חושד באיש מקצוע שלא נעזר בספרות המקצועית ובקולגות שלו כשהוא מחפש את הפיתרון המיטבי.

 

 

 

וגם את המתרגם של "תחת שמש טוסקנה" של פרנסס מאייס.

זה הרי ברור שהתרגום עושה את כל העבודה. גם ספר בינוני עם תרגום טוב יכול לעבור יפה.
גם מאיר אריאל הגדול ידע לפרגן לאהרון אמיר על התרגום של "איים בזרם" וכל מי שיודע להבחין בין תרגום של גוגל לתרגום אנושי אמור לדעת שתרגום הוא כמו משקפים, כשהוא ממש טוב, לא מרגישים בו כלל עד סיום הקריאה.
אל תתבעסו על זה מתרגמים יקרים שכן, להבדיל, גם מלצר טוב לא אמור לשנות את טעם האוכל והסועדים לא אמורים להרגיש בו כלל (עד הטיפ).

...אז כיצד אפשר לצפות ליחס טוב יותר למתרגמים?