תמיד זה מרגש כשמישהו מצליח לקחת "ערמה" של

רגשות, בלבול, מחשבות, תחושות, התנסויות וחוויות

ולנסח אותן במילים, כמו שאתה עצמך - בחיים לא היית מצליח!

פשוט "לתרגם" אותם מ"ערמה" לטור בערוץ יחסים של YNET

שרון שחף, את מדהימה! ואיך באת לי בזמן לעשות לי סדר בראש... (-;

אני נמצאת אחרי פרידה ומנסה למצוא נחמה בלקרוא כתבות ולהבין מה קורה לי...פשוט הכתבה מתארת במדויק את מה שעובר עלי, ואף עושה סדר במחשבות

תודה לך!

אני מאמין ששני בני הזוג צריכים לעבוד לפרנסה אך מטלות הבית הן על האישה.

גבר לא צריך  לנקות לבשל לכבס לקלח את הילדים או כל דבר אחר.

אישה-שהיא אישה אמיתית-מכינה לגבר של קפה ברגע שהוא מגיע הביתה.

אם הוא מגיע לפניה-שתדאג שתהיה לו ארוחה חמה(הוא יחמם במקרו).

עדיף שלא כמובן-האישה צריכה לדאוג להיות חצי שעה לפני בעלה בבית כדי להכין לו אוכל חם.

צריכה לעבוד עוד  שעות?? צאי מוקדם מהעבודה בכל זאת-אחרי שהוא יוכל לשובע תעבדי מהבית כאשר הוא צופה בטלוויזיה ושותה בירה קרה שהגשת לו.

בדיוק בשביל זה יש היום הרבה גירושין-כי נשים לא מתנהגות ככה.

איפה הנשים של פעם??.

פשוט לסמוך על ההרגשה הפנימית......

גם  אילוצים וגם משהו שאין לי דרך טובה יותר להגדירו מאשר "גורל", קובעים את מהלך חיינו, יותר מכפי שנעים לנו להודות.

אני סבור שאין רק אדם אחד שמתאים לנו. ישנם הרבה אנשים מתאימים, אבל אין לנו דרך לפגוש ולהכיר את כולם. בסופו של דבר אנחנו מכירים רק חלק זעיר מהם. ומתוך החלק הקטנטן הזה, לא כולם מתאימים, בגלל  נסיבות חיצוניות.

נניח, מישהי מאד מתאימה לנו, אבל היא כבר נשואה.

אז מה אנחנו בעצם עושים?

אנחנו מנסים להעריך מה מצבנו.

האם יש לנו סיכוי סביר למצוא זיווג  טוב יותר?

האם מציאת הזיווג הטוב יותר יכולה להיעשות בתוך חלון זמן מסוים?

כך ניתן להניח, שמי שכבר מבוגרת יחסית, וחפצה בילדים, ואינה חפצה בפתרון של בנק הזרע, תהיה נוחה יותר להתפשר.

"הוא מתאים לה רק אם הוא עושה לה טוב"?  - תלוי מה אנחנו מגדירים כ"טוב", תלוי מה היא מגדירה כ"טוב".

ההגדרה  "טוב" יכולה לעבור שינוי עם השנים. מ"אדם שנעים לי איתו", ל"אדם שאיתו אוכל לבנות משפחה, שיביא איתי ילדים לאוויר העולם, ושידאג היטב לכלכלת כולנו".

ההרגשה הטובה שהיא חשה עם אקס מסוים, שעליו ויתרה, ושאת אותה הרגשה  כותבת-הטור  מעודדת אותה לחפש שוב, יכולה להיות משהו שקשה למצוא בנסיבות הנוכחיות. או בחלון הזמן הנוכחי.

בסופו של דבר, אנחנו מחליטים מה טוב לנו.

ואת החלטותינו אלה, לא תמיד אנחנו מקבלים בחוכמה.

לעיתים אנחנו טועים.

ואנחנו נדרשים לשלם על טעויותינו.

אבל גם אם ההחלטות שלנו נכונות, לעיתים החיים כופים עלינו את עצמם.

נניח, לצורך הדוגמה, שמישהי בחרה בן-זוג  יאה ואף מתאים.

עדיין הוא יכול להתאהב באחרת ולעזוב, להתברר כעקר, למות בתאונה, לשקוע בדיכאון, לחלות, מה שתגידו.

או כמו ש"תרופה למכה" ציטטה לי לפני זמן מה (והיא ציטטה באידיש, כראוי):

"הבנאדם חושב ומחליט, ואלוהים צוחק."

צודקת.

אך חולשה רגשית או פיזית בהחלט תעיד שיש כאן הבנה אינטואיטיבית, עמה לא יוכל השכל להתווכח, שמשהו כאן, כפי שנוהגים לומר בנימוס, "לא מריח טוב".

אני חייב לציין שמחקרים רבים מעדים שהגוף מגיב למחשבות שלנו מבלי להבחין אם המחשבה מציאותית או דמיונית.

ולכן יש אפשרות לעבוד על הגוף מבלי כוח רצון פשוט דרך חיזוקים חיובים דימיון מודרך, הגוף יגיב בדיוק אותו דבר לכל מחשבה שאנו נחשוב.

כל כך נכון שזה כואב.

שרון שחף תמיד מדהימה אותי בתובנות שלה.

אני קוראת כל דבר שהיא כותבת ונהנית ממנו.

מי שרוצה מתכון לזוגיות שנדונה לכשלון זה להתחבר לנשים שכתבו בהערות 2 ו.3

בסיגנון של "תיקח אותי" "תיקנה לי" "תבזבז עלי" "תפנק" רק תחמיא לי" וכד'

תוך זמן קצר הגבר יאבד את האישיות שלו יהפוך לכלי שמשרת את הבחורה כספי ומעשי.

במצב של אי שיוויון בנתינה אין סיכוי שמערכת תחזיק מעמד.

גברים צריכים לנער מעליהן את הנצלניות גם אם צריך לעמוד מולה לצעוק בקול חזק: "עם אשה כמוך אני גאה להיות קמצן"

כתוב מצוין. הכל כאן נכון. אך שוב, אין כאן שום דבר שלא ידעתי או לא העלתי על דעתי בעבר.

אני רוצה פעם אחת להכנס לאחד מטורים הללו וללמוד משהו חדש, או להבין משהו שלא הבנתי קודם.

כל הטורים הנשיים לעולם לא עוסקים בכלל בשאלה אם היא עושה טוב לגבר שאיתה. רק היא קיימת בעולם. גברים לא צריכים כלום.

אז... או שלדעתן זה מובן מאליו שהן עושות טוב לגבר שאיתן, עד כדי כך שלא צריך בכלל לדון בזה, או שזה בכלל לא חשוב, וגם אז לא צריך לדון בזה.

אלה הנשים של ימינו.

והחוויות המשותפפות מעצבות את הקשר

בעליות או מורדות צריך להיות ביחד, אלא אם כן הגבר מכה אותך או מקלל אותך