דפנה שלום. את צודקת שלא צריך לתת לילד הרבה הסברים למה לא או כן לעשות משהו בנושא הסמכותיות. אבל יהיה זה נכון כן להסביר לו פעם או פעמיים למה אנו דורשים זאת ממנו. קודם כל אנו מבהירים לו ומחנכים אותו שהוא לא רובוט שצריך לעשות כל מה שאנו או אנשים אחרים אומרים לו בלי לחשוב ואפילו להבין למה הוא עושה כך. דבר נוסף הוא ליצור שיח בנינו לבין ילדינו גם אם המסגרת היא הורה-ילד ובסופו של דבר הוא יעשה מה שאנו דורשים. גם אם בשנים הראשונות הדבר יקשה ויכביד ויאריך את העניין לדעתי ההסבר רצוי לשנים הבאות. כשאותה אמא תבקש מהמתבגרת שלה שלא לנסוע בטרמפים לאילת ותסביר לה למה יש סיכוי יותר גבוה שתבין כי היא מודעת להסבר. היא מכבדת את ההסבר של האמא. לאורך שנים ההסבר ייצור קשר טוב יותר בין ההורה לילד.

אשמח לקבל את תגובתך.glad_lis@netvision.net.il

לצערי אני לא כל כך אופטימית.

רוב ההורים שאני רואה מנוהלים לחלוטין על ידי ילדיהם ואפילו לא מבינים מה הם עושים לא נכון.

נראה כאילו ילדים הם סיוט מתמשך וכל שנותר הוא לחכות שיגדלו, ומכיוון שזה המצב אצל רוב ההורים אף אחד לא מעלה בדעתו שכולם טועים.

אבל הלו - כולם טועים (טוב, כמעט, יש עוד כמה שיודעים להסתדר עם הילדים שלהם).

ולא, זה לאו דווקא סטירה. פשוט קצת החלטיות וסמכותיות.

להפעיל את השכל ולא רק את הרגש.

מנסיון -

הבת של השכנה היתה נושכת את בתי פעם אחר פעם, וזה לא היה נסבל. בתי אהבה אותה מאוד, היתה משחקת איתה, ופתאום - בום, עוד ביס.

ומיד כשזה היה קורה, כל האחים שלה כולל האמא היו מחבקים אותה וממש מגוננים עליה שחס וחלילה אף אחד לא ידבר איתה או יכעס עליה חלילה. רק היו מסתפקים בלומר אח"כ: זה לא יפה, זה כאב לה. האמא היתה טוענת שגם בגן נושכים אותה אז אין מה לעשות.

יום אחד שמרתי על הילדה של השכנה, ואז היא שוב נשכה את בתי, התקרבתי אליה בטון תקיף וצעקתי עליה: אני לא מסכימה שתנשכי אותה, ברור? אני מזהירה אותך שלא תעיזי לנשוך אותה, אחרת יהיה לך עסק איתי.

היתה בכתה מאוד אבל - וראו זה פלא: זה עבד. זאת היתה הפעם האחרונה לגבי בתי. הן היו רק משחקות יפה והיא לא היתה מעזה לנשוך אותה שוב!!!

אגב, היא המשיכה לנשוך את אחיותיה - זאת בעיה של האמא שלה - אבל העיקר שאת ביתי כבר לא היתה נושכת.

לדברים שדפנה כתבה אין שום ביסוס מדעי. המדע רחוק מאד מלתת הסברים שכאלו. ייתכן מאד שבשביל ילד אחד, הסבר יספיק ובשביל ילד אחר, שום דבר לא יספיק (עובדה, ממשפחה אחת יכולים לצאת 2 אחים, אחד פושע והשני אדם שמועיל לחברה).

הגיע הזמן שנפנים. אין שום בית ספר שיכול ללמד אותנו איך להיות הורים. האינטואיציות שלנו לא פחות טובות מעצות של בעלי מקצוע, שבלאו הכי גם סותרות אחת את השניה שכן הם מבוססות על תיאוריות סותרות.

הכותבת גם מתעלמת מהבחירה החופשית של כל אחד מאיתנו, גם שאנחנו ילדים קטנים. כך שייתכן שילד יקבל חינוך מצויין אבל שיהיה גדול הוא יבחר להיות פושע. יתרה מכך, כל פשיעה מוסברת בימינו כבחירה, אחרת, אם זה לא הייתה בחירה אלא תוצאה של חינוך, אז לא היה טעם בענישה.

באנגלית לא אומרים גבולות/borders אלא to set limits. זה נשמע הרבה יותר טוב . למילה גבול יש משמעות שלילית. למילה סף או הגבלה יש משמעות הרבה יותר חינוכית.