מה קרה ?

החיים הם  כמו הצגה שמשתתפים בה ולא תמיד שמחה..חבל

Think so, you Are big time wrong

מעניין, ונשמע ספר רציני.

בייחוד מעניינות כל ההטיות הפסיכולוגיות שמביאות אנשים לענות לא בצורה שהחוקרים חשבו שיענו, מה שמביא למסקנות לא נכונות.
רק לאחר שמבינים את כל ההטיות (השפעה של שאלות אחרות בשאלון ושל הסדר היחסי בינהן, השפעה של ארועים אחרונים בחיי הנשאל, תפישה שמקשרת אושר להצלחה חומרית, וכו), רק לאחר זאת ניתן לשפר את צורת המחקר ולהגיע למסקנות נכונות יותר.

הטיות פסיכולוגיות מתעתעות בנו בכל תחומי החיים, וגורמות לנו להאמין בדברים שאינם נכונים.
לפעמים מחיר הטעות עלול להיות כבד. אתם מוזמנים להציץ באתר שלי בנושא זה: http://www.sharp-thinking.com/
חשיבה חדה - כי דברים אינם כפי שהם נראים!

יש ימים שאני מאוד מאושרת

יש ימים שאנשים מרגיזים אותי

ואני לא מאושרת

כל יום המצב משתנה בהתאם לנסיבות

כך שלא משנה אם רע לנו או טוב לנו פחות או יותר נשמור על אופטימיות תלושה מהמציאות.
אנחנו צאצאים בני צאצאים של אופטימיים חסרי תקנה.
במהלך האבולוציה אלו שנשארו עד הרגע האחרון ונלחמו כנגד כל הסיכויים והצליחו הולידו צאצאים אופטימיים ששרדו כנגד כל הסיכויים.

ברגע שאדם מאבד תקווה לגבי המשך חייו הוא דועך כמו נר דקיק ובמהירות.
גם הפסימיים מביננו הם אופטימיים ברמה לא מועטה.
השאלה עד כמה הם מודים בפני עצמם שהם אופטימיים לגבי ההישרדות שלהם ולגבי הצלחתם.

אין דבר יותר נפלא יותר שמוכיח את חשיבות ה"עיוורות" הזו למציאות כמו המצב של המאמינים (בכל הדתות אגב, מורמונים מוסלמים וחרדים).
ככל שרמת העיוורות וההתכחשות למציאות גבוהה יותר כך האושר גבוה יותר.
כאשר יש התעלמות מלאה מהמציאות - האושר מרקיע שחקים.
כאשר מישהו מאמין שיש מישהו ששומר עליו ושכל החלטותיו נכונות ושהוא במקום הנכון ובזמן הנכון, מה כבר יכול להשתבש? גם אם יקרה משהו רע זה קורה על ידי סבא זקן שיודע בדיוק שזה מה שצריך לקרות ולכן הכל מתוק והכל ורוד כי סבא חביב עם כוונות טובות שומר עלינו.

והפוך: ככל שרמת האינטליגנציה גבוהה יותר וקשה יותר להתכחש למציאות הנושכת - כך רמות האושר יצנחו.
ככל שאדם נוהג שלא להשתכר ולהסתמם ולחשוב ולהגות במציאות כך מצבו יהיה פחות אופטימי.
בד"כ אנשים שכאלה יפתחו נטיה לדיכאון או מחלת נפש אחרת.
כי אחרי הכל רק משוגע יכול להתמודד עם מציאות חסרת תועלת, תוחלת, טעם ומשמעות.
אנשים שכאלו מכלים את עצמם במהירות, אנשים שכאלו יטו שלא להביא צאצאים נוספים לעולם. אנשים שכאלו הם הם הדבר האמיתי.

אלמנט נוסף חשוב לא פחות הוא הויתור על הריצה למלא את החוסרים.
אצל הדתיים יש קבלה של המציאות ושל החוסר כי זו "גזירת שמיים".
אצל האדם הצעיר והחילוני ככל שהוא בשיא המרדף אחרי חלומותיו כך הוא פחות מאושר. וככל שמזדקנים ומוותרים על החלומות כך רמות האושר עולות.
במילים אחרות:
הסתפקות במה שיש.
וגרסה הרבה יותר טובה של זה היא הסתפקות במועט.
וגרסה נוספת של זה:
הסתפקות במה שיש לאנשים בסביבתי.
אם יהיה לי מה שיש להם - ואם אני לא נחשף לעוד צרכים - אני אהיה מאושר עם הממוצעות שלי.
העיקר שחרא לכולנו באותה המידה ובכיףףף.

בייחוד כשיש פגישה ושני הצדדים לחוצים ואחד הצדדים הרשה לצד השני לבצע דברים אשר פגעו בסופו של דבר בו עצמו כי הוא איבד בהדרגה הרבה מהחברים שלו, וחלק מהם לא ידע בכלל שהם חברים שלו. אז נשאלת השאלה, האם הצד הראשון יודע מה היה הטריגר שגרם לו להרשות לצד השני לבצע? במילים אחרות, הצד הראשון מוכן ליזום שנית.

סימן שזה לא הסוף.
חברה מאד מאד טובה אמרה לי את זה פעם.

פאאאאק אחי נגעתה בי אבל אני מאמין שיש עוד דברים שנובעים מאותו מצב שמקבעים אותנו במסגרת שאנחנו מפחדים לצאת ממנה כי אנחנו יכולים לעשות הכל אבל נוח לנו במצבנו ואגב איך כל הגאונים איי פעם ניסו להגיד לנו שאנחנו בעצם המהות שלנו זה המחשבות שלנו ואם תקח את המחשבות שלך שלי של כל אדם נורמלי ותדריך אותו איך לחשוב נכון מחוץ למה שאנחנו מכירים הוא יגשים תעצמו וכל מה שנראה גדול בעייניו היה בר השגה וזה לא חלום ולא המילים שלי זה פאקין עובדה תבדוק את זה לעומק כי עדיין קיימים אנשים כאלה!!!