לא, אמור להיות לא!

יש רבים שבלי קשר להיוותם הורים, פשוט לא יודעים לומר לא.

זו פשוט תכונה חסרה שדופקת אותם כבר שנים.

יש לי כזה בבית. אדם נהדר והורה נפלא, אבל ה'לא' שלו רפוי או היסטרי.

לזה אף כתבה לא תעזור ואפילו לא פסיכולוג.

כי אני, למשל, גדלתי עם הורים מאוד נוקשים וקשוחים.

אני, לעומת זאת, מלמדת את הבת שלי שאפשר ללכת גם בדרכה,

שאפשר להתגמש ולהתפשר, ועם זאת, כשאני מתכוונת ל"לא", אז זה "לא".

צייתנית והבן לא

נשלח מהאייפון שלי

צריך להמציא דברים חדשים שיעזרו להורים.
במקרה ראיתי לפני כמה ימים אתר מגניב של חברה שמקדמת המצאות חדשות.

הנה הלינק אפילו - 1000birds.net

אני חס וחלילה לא משווה את הילדים למחבלי החמאס.

אבל זה ממש מזכיר את הפייסנות הישראלית והמחוות כדי לקנות קצת שקט מהפלסטינים.

אח"כ מתפלאים שהפלסטינים מבקשים עוד ועוד מחוות ואז מתנפחים ונעלבים שאומרים להם שלא יוכלו לקבל את כל מה שהם רוצים..

 

 

זה יועיל גם להתנהגות הכללית של ילדים במקומות ציבוריים, כיום הילדים בארץ לא ממש מנומסים (בבואה של ההורים...), ורבים בעייתיים בבית הספר. צריך להפנים לומר "לא" גם לתינוק.

הכתבה מאוד נכונה ומעניינת אבל לי אישית נמאס מהסגנון הזה....

 

ברור לי שכולנו כהורים עושים טעויות השאלה היא איך מתקנים אותן והעיסוק הבלעדי במי אשם או למה זה קורה לא עוזרת לאף אחד.

 

אשמח לקרוא כתבה שנותנת הסבר קצר על הגורמים ופירוט ארוך על דרכים לתקן / לשנות.

 

 

ילדי בוגרים,אך כשהיו קטנים טרחתי להסביר ולהבהיר להם פעם אחר פעם שכאשר אני אומר "לא" אני מתכוון לכך ולא פותח באמירה סוג של מו"מ

אז הם צרחו וזרקו את עצמם על רצפת הקניון,ומשכו את היד עד שממש כאבה וכמובן בכו והשתנקו עד שהבינו ש"לא " זה מצב סופי

וכיום שהם ,כאמור, בוגרים הם לא שכחו את ההתנהגות "הקשוחה" שלי אבל מודים לי על כך ,מכיוון שלמדו לדחות סיפוקים ולהתמודד עם קשיים אמיתיים

http://baby-scream.blogspot.com/2011/06/19.html

וזה שזה עובד רק בחצי מהמקרים אצלך בבית, לא אומר שזה שטויות.

אני ובעלי מאוד עקביים ובאמת הילדים עקשניים באופיים ועם זאת לא נלחמים כי יודעים שלא זה לא.

אני מחפשת דווקא ללמד גם גמישות, איך עושים את זה בלי לפגוע בסמכותיות?

נראה שנשכח מהכתבה כמה חשוב שתהיה אחידות בין ההורים. בעלי ואני לא מתביישים לשאול זה את זה מה אמרנו לילדה, גם לידה, כדי שההחלטה תהיה תואמת. היא כבר למדה שאי אפשר לפנות להורה השני כשהראשון אמר לא. ושני ההורים חייבים להיות עקביים לא רק כל אחד בדרכו אלא גם יחד. להחליט מה החוקים בבית, מתי לתת פרס, מתי עונש, ושיהיו אותם תוצאות  גם כשהורה אחד לא בבית.

יודעת ושמעתי כבר כמה פעמים "הרצאה" כזו אך הבנות כבר כמעט

11 ו- 5 ואני לא מצליחה ליישם....

צודקת הכתבה: ר ג ש ו ת - א ש ם  כמעט תמיד. התייאשתי מעצמי.

אם לא היינו מהססים לפני שמסרנו תשובה סופית "לא מתנצלים", היה טאיפ השובב מבין מייד ולא היה ממשיך בנביחותיו...

כהורה אני תמיד אשמה: או שלא הייתי עקבית, או שבדוגמא האישית הייתי עקשנית בעצמי, או שהעברתי גנים כאלה ואחרים - האחריות והאשמה תמיד עליי.

עם כל האחריות שלי, גם לילד ולאופיו יש השפעה על האינטראקציה. אצלנו בבית יש שני ילדים : עם הבכור, בן 4.5, מספיק להיות עקבית פעמיים-שלוש והוא מתרצה, לעומתו אחותו הצעירה (עוד לא שנה) דורשת תגובות הרבה יותר עקביות והרבה יותר נחרצות, ומוחה בעוצמות גבוהות הרבה יותר כשהיא לא מקבלת מה שהיא רוצה.

בקיצור, התחושה היא שהכתבה נורא שיפוטית, נראה לי שאם לא הייתי חווה את המציאות עם בתי השנייה גם לי היה קל לחשוב שרק קצת עקביות ונחרצות וכל ילד מתנהג כמו טאטאל'ה, אבל למזלי אלוהים שלח לי את הקטנטונת שלימדה אותי להיות קצת פחות שיפוטית ביחס להורות של "הקולגות"שלי.

דפנה, אני מציעה לך לבדוק מאיפה את מביאה את השיפוטיות הזו ואולי לנסח את הדברים קצת אחרת. 

קודם כל חשוב ליישם את אותו הדבר גם בחיובי ולא רק באיסורים-

לעמוד בהבטחות  שלנו, לא למסמס אותן ולראות את הילד בעקביות בדברים הטובים שלו וגם על זה להעיר.

דבר שני בקשר לסופר - בתור מי שמגדלת את ביתה כמעט לבד היא באה איתי לכל מקום כשהייתה קטנה. בסופר - כל מה שהיא ראתה ורצתה שמתי בעגלה ולפני שהלכנו לקופה עמדתי בצד וביקשתי ממה לבחור דבר אחד (או שניים אם זו קנייה גדולה) מכל מה שהיא צברה בדרך, הרי גם אני קניתי עוד משהו או שניים שלא תכננתי לא? וגם אני עשיתי מיון על מה לוותר. הקדשתי לזה את כל הזמן שזה לקח, נתתי לה להתלבט מה עדיף לה ובאמת לבחור בשקט בלי לעשות עניין כל שני מטר. אחרי כמה פעמים כאלה היא למדה כבר לבקש רק משהו אחד או שניים בכל מקרה ולמדה שצריך להחליט מה המוצרים לוקחים כי אין תקציב וגם אם היה אז צריך להחליט מה חשוב.

מה זה אומר לגבי העיקביות שלי?
כנראה שכן יש משקל לאופי המולד של הילדים.

כל מה שאתם מדברים כאן זה שטויות שיגרמו לאנשים ליותר אלימות כלפי ילדים כי אתם אידיוטים חסרי הבחנה שמתעלמים ממחקרים שאומרים שברגע שנותנים למישהו סמכות כלפי מישהו אחר הוא עושה אותה בצורה החלטית ונוקשה וברורה...

אם יש מישהו שצריך לקבל הדרכה זה מי שכתב את הכתבה הדפוקה הזאת. צריך לקבל הדרכה באיך לעשות הדרכה עם נוכחות ולא זורקים מילים לאויר.

הדרכה הורית צריכה להיות במעשים ונוכחות ולא במילים והוראות לציבור

הכל היה נכון ומי שלא הבין כנראה שלא מודה בטעות שלו ומעדיף לחיות בצורה הזאת שהילד הוא שקובע ושיהיה להם לבריאות .

נהניתי מהעומק של  הכתבה כן ירבו