אני הייתי תלמיד עם בעיות קשב וריכוז עם דילקציה ושלל בעיות בלימודים כל פעם שהיו שיעורים הייתי אומר לא יודע והיו פותרים לי את השיעורים ממש צריך להיות גאן של ילד להבין את הטריק הזה.. היום אני בלי תעודת בגרות בכלל בן 25 ומתחררת כל דקה שויתרו לי!! לא לוותר זה העתיד של הילדים שלכם הם צריכים כמו רובט להבין יש שיעור דבר ראשון ארוחת צהריים ומיד להמשיך לשיעורים ״על תדחה למחר את מה שאפשר לעשות היום״

נשלח מהאייפון שלי

הילדים וגם ההורים הם לא רובוטים. אין פה כלל אחד שמתאים לכולם. זה לא הורוסקופ. תעשו מה ואיך שאתם מרגישים ואיך שזה מסתדר לילד. יש כלל אחד חשוב והוא שהילד יבין את הנעשה. מעבר לזה כל אחד איך שמתאים לו. הרי שני תאומים זהים הגדלים יחד יהיו שונים באישיות, כיצד אם כן ניתן לתת עצות לכלל הילדים באשר הם שם?

כלל חשוב להורים: כל עוד אתם בטוחים שאתם עושים את המקסימום שאתם יכולים )ולא בהשוואה לאחרים!)  אל תתנו לרגשות אשם כלשהן להשתלט עליכם.

 

ועוד דבר: לעולם אל תשלחו ילדים לטיפול פסיכולוגי לפני הגיעם לגיל 17 לפחות. האמת היא שטיפול כזה לא עוזר בשום גיל, אבל עד גיל 17 הוא מזיק ומקבע אצל הילד את התחושה שהוא זקוק לטיפול, ושבמקום להתמודד עם ה"בעיה" (יותר של ההורים מאשר של הילד) יש מישהוא שהולכים אליו (ומשלמים לו הון בלתי סביר בכל קנה מידה על כלום ושום דבר) וזה כבר יעזור. אז זהו, שזה לא!

שלא יודעים כלום?

קל לדבר! בשטח לא הכל עובד...

לי יש בעייה עם הרבה מהכתבות לאחרונה, רמת כתיבה רדודה, מנסה להיות עדכנית אבל גובלת בסלנג נמוך, ממש מעליב אפילו לקרוא את זה, חבל, יש תוכן מעניין, עצות להורים שכולנו צריכים, אבל תשקיעו קצת בנוסח, תעלו רמה, תעביערו את זה עוד עין לחוות דעת לפני פרסום, לפעמים זה נראה כאילו במערכת יקבלו כל כתבה שמישהו כתב בדקה וחצי באיי פון שלו בעמידה בתור למקום כלשהו ולא כתבים רציניים.

אם ההורים מגיעים רק אחה"צ הביתה ולא יכולים להיות בסביבה בזמן הכנת השיעורים?

ואם באמת רוצים לתת לילד אחריות ולשאת בתוצאות, האם לשלוח ילד ללא שיעורי בית לבית הספר זה לא פוגע בו בסופו של דבר ויוצר "אנטי" לכל עניין שיעורי הבית?

לא כל כך פשוט..

רוב ההורים עובדים סביב השעון כדי לנסות לגמור לפחות את מחצית החודש, ובשעות שבהן הילדים אמורים לעשות שיעורי בית, הם עמוק בעבודה, בסידורים, בריצות, בנקיונות, בתשלומי קנסות וחובות. "הישארו בסביבה, זמינים לבקשת עזרה" ושאר עצות מהסוג הזה, מיועדות לנשות הטייקונים ולאנשים שחיים מירושות.

מה עם ילד בכיתה א'? האם חשוב להתעקש ולשבת לידו לבדוק לו שיעורי בית?
האם לחזור איתו על מה שלמדו בכיתה?
האם חשוב שיעשה שיעורים שחוזרים הביתה? טוען שעייף.. אבל גם בערב עייף..
מתי מומלץ שהוא יכין שיעורים?
האם ההתעקשות על הרגלי למידה (לעשות שיעורים שחוזרים ואז להיות פנויים)
היא נכונה עכשיו או לתת לו להתאקלם כי רק התחיל ללמוד??

מבולבלת..

בסופו של הסוף, הוא מיצתרף אליי להיות סוכר סמים.

לימודים ? שהאשקנתוזים המניאקים ילדמו...זה דוקתור זה פרופסור ...

ההרים ברוך השם

אלימות , בלגן, שיעורי בית בלי סוף דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי

הגענו לנחלה ולשלווה

כל מילה נכונה

נשלח מהאייפון שלי

מה שאני עומד לכתוב אולי לא פוליטקלי קורט .

 אמא  אחת סיפרה לי כי היא קיבלה מכתב מהמורה של ביתה בכיתה ד' כי הבת  אינה מכינה שיעורי בית . היא שאלה אותי מה עליה לעשות ? עניתי לאותה אמא שתכתוב במכתב תשובה למורה שכמו שאני לא מבקשת מהמורה פתרונות לאתגרים שיש לי עם הילדה בבית אני הייתי מצפה ממך (המורה ) לפתור את האתגר  עם הבת  עצמאית . אני כאמא אתן לך את כל הגיבוי לטיפול בבת .          בשיחת פתיחה של הגננת  בגן של הבן ביקשה הגננת מההורים לדעת מה מצפים ממנה . חלק מההורים ביקש להתחיל ללמד אנגלית , חלק ביקש להתחיל עם מתמטיקה ,רוב ההורים דיברו כאילו שהם נימצאים  בפתיחה של שנה אקדמית באוניברסיטה   . כשהגיע זמני לאמר את אשר על ליבי אמרתי שכמובן שאין לי משהו נגד לימודי אנגלית ומתמטיקה וכיוצ"ב אך אעדיף כי הבן ישחק , יוציא מרץ ,וילמד להיות בן אדם . כי לימודים אפשר ללמוד כל החיים ואילו עיצוב האישיות נקבע בשנים הללו . כי עץ שגדל עקום , מאד קשה לאחר מכן לישרו .

 

באם נער בגיל ההתבגרות  בחטיבת הביינים ומעלה לא מכין שיעורי בית באופן תדיר ונבדק שהוא לא סובל מבעיות קשב וריכוז או מבעית  דיסלקציה אני הייתי ממליץ לעזוב אותו לנפשו ולחפש לו תחביבים אחרים שיעסוק בהם בזמנו הפנוי כמו ספורט , אומנות , התנדבויות וכיוצ"ב .  הרי בינינו ,לאחר הצבא אפשר להשלים בגרות תוך שנה , אמנם זה יהיה יקר יותר  אך עדיף מאשר לפגוע בנפשו של הנער המתבגר וליצור חיכוכים ומהמורות עם הנער . גם בלי שיעורי הבית העסק לא קל . 

שיעורי בית אשר נועדו להורים.

מהרגע שהילדים שלי נכנסו למערכת החינוך העירונית, כבר מאז הגן, הגננות והמורות מוצאות צורך לספק להורים שיעורי בית, אשר נועדו בפירוש אך ורק להורים ולא לילדים. כל מיני עבודות יצירה והפעלות שונות ומשונות, שאני לא מבין למה צריכות ליפול עלי.

אני חושב שבמהלך חיי עשיתי מספיק שיעורי בית במסגרות חינוך שונות, מבית ספר יסודי ועד לאוניברסיטה ואפילו אחרי. החיים כהורה מספקים לי מספיק שיעורי בית גם אחרי יום עבודה, בצורת טיפול בילדים שלי. למה לעזאזל מערכת החינוך חושבת שהיא גם צריכה לרתום אותי אליה ולתת לי עבודות בית? אם הילדים לא מסוגלים לעמוד במשימות מורכבות, אולי הם לא צריכים לקבל פרוייקטים כמו בניית תיבות נוח או מגדלי בבל.

כילד אני זוכר שהכנתי שיעורי בית בכוחות עצמי, עם עזרה של ההורים שלי בשעת הצורך, בעוד שההורים שלי לא קבלו משימות כאלה ואחרות. אני לא חושב שיצאתי דפוק בשום צורה שהיא כתוצאה מכך, אז למה מערכת החינוך מרגישה את התורך לשנות את המצב שהיה? 

שיעורי בית בכמויות מטורפות וציפיה מההורים "שיעמדו במטלות". הם לא רוצים ואין לנו דרך אמיתית להכריח אותם, במיוחד לא מכיתה ה' ומעלה. ניתן בהחלט להפעיל שיטה אקדמאית 2 - 3 עבודות כל סמסטר ומבחן, לא צריך יותר מזה וכבר הוכח ששיעורי בית לא יעילים והם סתם עול על ההורים. מורים יקרים תפנימו הטיפול והחינוך עלינו, רכישת השכלה היא עליכם, מטלות ומבחנים על הילד. בשביל השירות הזה אני משלמת הון מיסים. מי שלא טוב לו שיפרוש.

אין צורך בשיעורי בית יומיים מיותר ומכביד על הילד ועלינו!

לא כל הילדים יכולים לקחת אחראיות על שיעורי הבית ! ואכן חשוב האוירה בבית וכמובן שהילדים לא מרגישים בנוח כאשר מגיעים לבית הספר ללא שיעורים.

ניסינו להעביר את האחראיות על הילד, ולאחר ניסוי של חצי שנה קיבלנו :

1.ילד ממורמר שלא רוצה ללכת לבית הספר כי כולם חושבים שהוא לא יצליח.

2.ילד שהוחרם חברתית בכיתה ע"י ילדים.

3.ילד שכל המורות בבית ספר ויתרו עליו - הוא גם ככה לא משקיע ולא לומד.

4.ילד מחוסר ביטחון עצמי.

5.ילד שלא הכין שיעורי בית =הפסיד הבנה בחומר, מרוב שעמום התחיל להפריע במהלך השיעור=אוטומטית הוגדר ע"י צוות חינוכי כבעל הפרעות רשב וריכוז חמורות.

6. מחסור בחברים הוביל לאלימות.

וכו' וכו'

לפני כן היה זה ילד אינטלגנטי, חכם מעל גילו, שהמורות אהבו עד מאוד.

היום כבר אני לא מוותרת ! הוא יודע שאני בודקת ויודעת על כל השיעורים, עדיין יש לנו מחסור ידע של חצי שנה אחרונה אבל ...

1.הילד רץ לבית הספר ומצפה לכל יום לימודים.

2.מבחינת מורות הוא ילד שמשתדל ומצליח ולכן דוחפות אותו חברתית.

3.ילד יודע שאמא יודעת ולכן אין מנוס מכינים שיעורים=מצליחים בבחנים ומבחנים ופתאום החומר לא כל כך קשה.

4.ילד יודע שאי הכנת שעורים בזמן זה שעות כיף שפיספס עם המשפחה ואפילו על חשבון חופשות עם כל המשפחה לכן לא דוחה למועד אחרון את המטלות .

 

בקיצור יד על הדופק מכיתה א' עד יב' כי צבא , אוניברסיטה , משפחה , עבודה נראה כל כך רחוק בעיני ילדיםו עד אז כמובן ישקיעו וישתדלו.

בשום פנים ואופן לא לותר ולא להקל .

קוראים לה "אלי"? או "זוהר" או "ניב"?

 

כי הכתבה מעניינת וחשובה (עקרונית, גם אם לא מסכימים לגמרי על הפרטים), ונשארה השאלה הזו שמטרידה אותי.

שעורי הבית הם המקום שבו הילד באמת לומד,
כי מה קורה בכיתה?
המורה אקטיבית: מציגה את החומר שלמדה קודם, ומסבירה כמיטב יכולתה.
והילד?
רוב הזמן פסיבי: חולם, מצייר, מקשקש ביומן, בונה מגדלים מהצבעים שבקלמר,
ואז בבית
לרוב הילדים אין חשק להכין שעורי בית ובאופן טבעי מנסים להתחמק מהם ולהדחיקם.
אם ההורים נכנסים למשטר קבוע של עזרה, הילדים מצליחים.
כי בתי הספר שלנו הם לא לגאונים, אלא לילדים שמכינים שיעורים.
ישבתי עם 3 ילדי ולמדתי את כל היסודי שוב ושוב. הם למדו איך מכינים שעורים ואיך עונים על תשובות. הציונים היו יפים.
כשהרפיתי- צנחו.
אם הקריירה והנקיון יותר חשובים מהילדים- כך הם יראו.

בכיתה ז׳ הבן שלי היה צריך לעשות עבודת שורשים. הוא גם עשה אותה כמיטב יכולתו (היפה מאד לדעתי), קיבל עזרה כשצריך. עיצב אותה. למד די הרבה.
אבל... בערב שורשים היתה תצוגה של עבודות הילדים בכיתה וגילינו פשוט הפקות. רמות גימור ברמה של בית דפוס, שלא סביר שילדים הגיעו אליהן, עבודות בהשקעה כספית גבוהה וכד׳.
העבודה של הבן שלי נראתה די עלובה לעומת כל אלו.
למדתי שהעבודה היתה בעצם להורים. אני לא מוכנה לזה, אבל זה מה שיש והילד בעצם שילם מחיר.
מה תגידו על זה? 

ממש קטסטרופה שצריך לשבת כל יום וזה גוזל את כל היום עד רדת החשיכה הילד בכיתה ח', מאוד חרוץ ומאוד קפדן לא מוותר לעצמו, אבל כמה אפשר לשבת על שיעורים אין לו חיי חברה אחרי הצהרים כי אין לו זמן.
אז בבקשה תחשבו גם על הילדים ותתחילו ללמד בכיתה.

זה מדהים אותי לפעמים מטלות שניתנות לילדים, ולצפות מהם שיעשו אותם, כשזה ברור לכל שההורה הוא זה שצריך לפעול בנושא, לקנות/לחפש חומרים ליצירה, לחפש מקורות מידע במחשב כשהילד בכיתה א'.

הבת שלי בחטיבה, ובאספת ההורים שהיתה לנו נאמר לנו חד משמעית שהשנה תהיה להם עבודת שורשים, ושההורים חייבים לקחת חלק פעיל בזה ע"מ שהילדים יעשו עבודה טובה ומושקעת.

מאוד מקומם. גם אני זוכרת שבתור ילדה רמת המעורבות של ההורים שלי שאפה לאפס בכל הנוגע לשיעורי בית וכדומה, ועדיין - היו לי ציונים גבוהים, ולקחתי אחריות אם היה מקרה שבו לא הכנתי שיעורים.

משהו במערכת הזאת פשוט זורק את האחריות על ההורים.

נכון שלנו, בתור הורים, יש אחריות על ילדינו, אבל לא צריך להגזים.

 

הבת שלי קיבלה לש"ב  יומני קריאה בכתות ב'-ד'. בהתחלה עזרתי לה צמוד וסיגננתי, כי בגיל הזה עדיין לא יודעים להתנסח היטב ובטח לא לתקצר ספר. היינו מקבלות ציון "טוב מאוד". פעם אחת כשמשכה עד הרגע האחרון לא עזרתי והילדה הגישה את מה שהכינה לבד ושוב זכתה בציון "טוב מאוד". משאירה לכם את הפרשנות.

השעות אחרי הצהרים צריכות להיות לשינון והתכוננות למבחנים בלבד.
המורים לא משקיעים מספיק, בית ספר זה בעיני לא יותר מאשר בייביסטר וחבל.
כשאני רואה את בני מכין שיעורים כל יום ומבטל משחקי כדורסל וכו' ומתאמץ לסיים כדאי קצת ללכת עם חברים זה מאכזב אותי.

כשמורות יתחילו ללמד בכיתה ,גם את החומר וגם איך ללמוד.

יפסיקו לשלוח ולקבל מיילים, יעדרו פחות מ30 ימי המחלה המוקצים להם ע"פ חוק.

ובכלל כשהן תבואנה לעבוד ולא רק לעבודה....

 כמו כן, כשמנהלים יפסיקו לתת להורים לנהל אותם ואת בית הספר ויתחילו לעבוד

הכל יראה אחרת...

כתלמידת חטיבת ביניים, אני חייבת להודות שלי אין יותר סבלנות לשיעורי בית. כרגע אני בכיתה ט', ומתחילת כיתה ז' אני עבדתי קשה על שיעורי הבית, ביטלתי חוגים ונכנסתי לדיכאון. גם את המונח 'חופש' המורים אינם מבינים ובכל חג מביאים לנו יותר שיעורי בית מהרגיל, כולל התכוננות למבחנים גדולים ומבדקים. בתור תלמידים, אנחנו חייבים להקריב את אחד מהשניים: החוגים ופעילויות אחר הצהריים או את שיעורי הבית. במהלך החופש הזה לא עשיתי דבר משיעורי הבית ולא התכוננתי לשום מבחן. נחשו מה? עשיתי הרבה יותר. נפגשתי עם חברים, יצאתי לטיולים, אפילו התנדבתי להתרים לאגודות. עשיתי כל כך הרבה במהלך החופש הזה יותר ממה שעשיתי בכל שנה שעברה. נהניתי. אבל שיעורי הבית עדיין מחכים לי.