בטנקים.ב1973 כל עוד לא חשך היום שום טנק סורי לא חדר את הגבול.

רק בחסות החשיכה נפרץ הגבול.

על מחדל זה איש לא נתן את הדין.מכאן לא רחוקה הדרך לציוד הקומנדו ברובי צבע.

גם כאן איש לא נתן את הדין.

בצורת התנהלות כזו כולנו ניתן את הדין.

חתימה טובה .אולי זו תעזור.

צביקה גרינגולד ואביגדור קהלני גיבורי ישראל שהמדינה חבה להם את חייה...

אני ממליץ לך לקרוא את הספר "על בלימה" של אבירם ברקאי על חטיבת שריון 188 שכמעט נמחקה לגמרי במלחמת כיפור. הייתי טנקיסט ב-188 ונלחמתי שם..

כשמזכירים את קרבות הבלימה ברמת הגולן תמיד עולה השם אביגדור קהלני בעל עיטור העוז וקרבות עמק הבכא.. כאילו שהיה רק גיבור אחד שעשה לבד את כל המלחמה ברמת הגולן והציל את מדינת ישראל. אני לא מאשים אותך בחוסר ידע

אני מאשים את מרכז ההסברה של צה"ל ואת התקשורת שפירשו לא נכון את קרבות הבלימה ונתנו את הקרדיט והתהילה לאביגדור קהלני. עם כל הכבוד לו שקיבל את עיטור העוז  אבל אני הייתי שם בקרבות עקובים מדם בחטיבה 188 שכמעט כל המפקדים שלה נהרגו ולא נשאר מי שילך לעיתונות לטלויזיה ולרדיו כדי לספר את האמת מה קרה שם בדיוק ומי באמת בלם את הסורים ושילם על כך בחייו. כי כל מי שנשאר חי מחטיבה 188 או נפצע או קיבל הלם קרב ומלקק את

פצעי הנפש שלא הגלידו עד היום. אביגדור קהלני עם כל הכבוד לו הוא לא כזה

גיבור ולא כזה צדיק כמו שכולם חושבים. הגיע הזמן שיום אחד האמת תצא לאור ובוואיינט

יעשו כתבה אמיתית ויזכירו את הגיבורים האמיתיים שלחמו בקרבות הבלימה

ועצרו בגופם את השריון הסורי. רק חבל שרובם קבורים הרבה שנים בבתי עלמין צבאיים ואלה שנשארו בחיים הם לא אנשי תקשורת שיכולים לספר את האמת ולשנות את התמונה.

נכה צה"ל יוה"כ

۩*)☼(*۩

 

 

זיו

הסטוריה לא משכתבים.

הצנחנים לא סייעו לגולני-הם הונחתו בשני מסוקים בחרמון הסורי .

וצפו בקרב בלבד...........................

לא לכל מקום צריך לדחוף אותם.

קהלני וייתר גיבורי ישראל:

בן משפחתי נהרג ב 48 ,השני ב2008, אחרים נפצעו, גם אנוכי סיכן את חייו,

בשירות ביחידה מבצעית בחיל הים,

 

הכול למען המדינה ולמען  הפרזיטיים שתורמים אפס אחד גדול למדינה,

ומתים באוהלה של תורה........

זו החטיבה שאחראית על הלחימה מול הסורים ובגללה הצלחנו במה שהצלחנו

אם תסתכלו בעמוד הראשי תראו שליד הכתבה הזו שמו כתבות על 'המלצות צפייה' ולתעל את הזמן שלנו ביום כיפור כדי לסדר את הסלולרי והחשב.
אין אלוהים אה YNET?

על עמק הבכא לחם גם גדוד 74 בפיקודו של יאיר נפשי מחטיבה 188 . גדוד זה היה תחת פיקוד חטיבה 7 , הוא נפרש על רכס הבוסטר השולט על עמק הבכא מצד דרום . וגם הוא עצר את הסורים מלהתקדם מערבה , לעבר עמק החולה . נכון גדוד 77 עשה עבודה נפלאה בפיקודו של קהלני בעצירת הסורים . נכון שקהלאני קיבל אות גבורה , גם יאיר נפשי קיבל אות העוז על לחימתו עם גדודו מס' 74 .

זה שמשהו עשה לעצמו פולחן אישיות והלל את עצמו אין לי עם זה כל בעייה , אבל מדוע מחלקת ביסטוריה של צה"ל , לא העמידה את הדברים על דיוקם .

כאן המקום להזכיר שחטיבה 188 לא הושמדה כפי שמספרים . גדוד 74 בפיקודו של נפשי המשיך לתפקד תחת פיקוד חטיבה 7 . וגדוד 53 של חטיבה 188 תחת פיקודו של עודד ארז למרות שספג אבידות גם המשיך לתפקד , עם מי שנשאר . וכן גדוד מילואים של החטיבה גדוד 39 בפיקודו של יואב וספי .

הפיקוד הבכיר של חטיבה 188 נהרג בקרבות : איציק בן שוהם המח"ט , דוד ישראלי הסמח"ט וקצין האג"ם בני קצין .

אז שעם ישראל ידע שלא רק קהלאני לחם על עמק הבכא .

באוגוסט 1970 בהיותי בשרות פעיל במלואים היתה פריצת שריון של הצבא הסורי לרמת הגולן. הפריצה היתה בשלושה מקומות-- אזור חושניה --במוצב שהיה על כביש קוניטרה דמשק ובאזור מסעדה.

הלחימה ארכה שלשה ימים עד שהצליחו לטאטא את הטנקים הסורים חזרה לסוריה.

כמו ביתר הבזיונות שהיו גם פה לא הפיקו את הלקחים ולא היה שום שנוי במערך צהל

באזור לנסות לשפר את המצב.

ב1973 שוב היינו בשרות פעיל וירדתי עם חבר למחנה פילון שהיה הבסיס של חטיבה

       188  לחפש את אחיו שהיה מט"ק  לא מצאנו אותו אבל מצאנו טנקיסטים שנאספו

מטנקים פגועים שהפסיכולוגים שגויסו מנסים להכניס אותם לטנקים אחרים שהגיעו.

התמונה הזאת חוזרת אלי מדי שנה ביום הכפורים כדוגמא לחוסר לקחים וחסר אכפתיות. .

 

בגדול, פיקוד צפון חילק את את הגנת רמת הגולן לשתי חטיבות השריון, חטיבה 188 בחלק הדרומי וחטיבה 7 בחלק הצפוני.

 

כמעט כ-ל המאמץ הסורי בימי ההפתעה הראשונים של מלחמת יום כיפור, היו אך ורק בחלק הדרומי של רמת הגולן. לכן, כל המאמץ של עצירת הסורים הוטל, בנסיבות אלה, על חטיבה 188.

 

חטיבה 7 נלחמה מצויין, אבל כנגד כוחות מצומצמים בהרבה מאלה שפגשה חטיבה 188, מבלי שהיה גורם הפתעה (אם כבר, חטיבה 7 היא זו שהפתיעה את הסורים), ולאחר שהיו לה ימים שלמים ללא קרב כמעט, על מנת להתמקם בעליונות טופוגרפית ובאופן אידיאלי, בהמתנה לסורים, שתקפו בחלק הצפוני של רמת הגולן רק לאחר מספר ימי לחימה קודמים, שהיו אך ורק בגזרה הדרומית של הרמה.

 

חטיבה 7 היא חטיבה מעולה ומקצועית ביותר, אבל אי אפשר אפילו להשוות את סדר גודל הכוחות הסוריים ששתי החטיבות (7 ו- 188), פגשו, במלחמת יום כיפור.

 

חטיבה 188 היא זו שעצרה, כמעט לבדה, את השטף הסורי בימים הראשונים למלחמה. באותם ימים ראשונים אלו, חטיבה 7 כמעט לא ירתה, פשוט משום שכמעט כל המאמץ הסורי היה בגזרה של חטיבה 188.

 

הסיבה העיקרית שחטיבה 7 קיבלה את רוב המחמאות לאחר המלחמה, היתה שצהל היה זקוק באופן דחוף לסיפורי מורשת קרב של נצחונות חלקים והרואיים על האויב - ואכן, חטיבה 7 היכתה שוק על ירך את הכוחות הסוריים שניסו לחדור בחלק הצפוני של הרמה, בעוד שחטיבה 188 ניהלה קרב מגננה חסר סיכוי מול כוחות עדיפים עליה בהרבה מבחינה מספרית.

 

זה כל הסיפור, רבותיי. להחמיא לחטיבה אחת, אין פירושו להמעיט בחלקה של חטיבה אחרת. פשוט צריך להיצמד לעובדות. 2 החטיבות עשו עבודה נפלאה במלחמת יום כיפור. ההבדל העיקרי הוא מול איזה היקף כוחות הן נלחמו, ובאיזה תנאי פתיחה.

 

החרמון נכבש ע"י 51 בלבד ולא שום גדוד/פלוגה/ או חטיבה אחרת ! מספיק לנסות לדחוף לשם כל הזמן יחידות אחרות

ישראל שלטה על פסגת הגולן עד הסכמי הפרדת הכוחות עם סוריה מ-1974, ורק אז נסוגנו למצפה שלגים בגובה 2236מ'.

במלחמה זו הייתי מ"מ בחטיבת 179. ת"פ רן שריג (שאחיו יסף נהרג ברמה"ג).

אני רואה את קהלני כמייצג של כל לוחמי השיריון, שלחמו בגולן והצילו את הגליל (ואולי את כל ארץ ישראל) מתבוסה. גדוד אחד שלנו (בפיקודו של עוזי מור) נמחק כליל, כבר בלילה של מוצאי יוה"כ. שני הגדוים האחרים חטפו ג"כ מכות רציניות ביותר ואיבדו לוחמים רבים.

אנחנו לחמנו בציר המרכזי, יהודיה-חושניה, בואכה הקו הסגול ואח"כ היינו חוד החנית של הפריצה לסוריה. בציר אמריקה המפורסם.

דא עקא, קבלני, אורי אור וגם יוסי פלד, הם שמות "מוכרים" וקליטים ולכן הם וחטיבותיהם זכו ב"תהילה". יבושם להם.

מספיק אם אספר שמתוך 40 הטנקים שהחלו את הפריצה לחאן-אורינבה, הגיעו בלילה רק ארבעה טנקים. כולם טנקי מ"פ. היתר נשארו על הציר.

אז לכל אחד שלחם שם יש את הזכרון שלו. ואת זכר הקרבות שהוא אישית עבר.

נשלח מהסלולארי שלי

נשלח מהסלולארי שלי

ולא רצו לכתוב ספרים ולעשות יח"צ אלא נשארו בצל. היום ברור שאלולא דבוקותם ועוז רוחם, גם גרינגולג, גם קהלני וכולנו היינו יכולים לשבת עכשיו על החוף המערבי של הכנרת

מי שלא ראה את הכתבה לא יבין איך הבחור בעזרת בודדים הציל את המדינה

אני ש שירתתי באותה תקופה ואף היתי בגיזרה  לצערי עד היום לא תפסתי את גודל האסון  שהיה מיתרחש ללא אומץ ליבו אדיר של קהלני

תודה לך ולחברך

קהלני ולוחמי חט' 7? אנשים מספרים את זכרונותיהם ולא זכרונות של אחרים. שנים שאלתי על חט 188 ---(אחיו של בן שוהם היה מפקדי חלק מהזמן במלחמה שביליתי אותה דווקא בדרום הלוהט ולכן גם התעניינתי יותר) מעולם אבל מעולם לא שמעתי מאף אחד שמץ של מילה רעה על לחימתתה ההירואית של חט' ברק שגם מפקדיה עוטרו בעיטור ההעוז. ופה אתם משמיצים בלי בושה את גיבורי ישראל מחטיבה 7 (דומני שצביקה היה דווקא בחט' 188 ) לדעתי הבילתי נחשבת כל מי שעמד ב-3 ימים הראשונים ,לחם ולא התחבא ולא ברח הוא גיבור אמיתי וגיבור ישראל לבטח והייתי מעטיר את כולם---אבל להשמיץ את קהלני? הוא שעמד גם הוא בסגה בילתי אפשרית? תתביישו לכם אתם מבזים את חט' ברק שהיא חטיבה מפוארת מלאת הוד וגבורה. איציק בן שוהם לא היה נותן לכם לדבר כך. אגב,לחט' אורי אור היה בסופו של דבר משקל מכריע בקרב שאותו התחילה ברק.חיזרו בכם מדברי הבלע.

אחרי שחצו את הגבול בקלות לא הבינו שהם יכולים לגלוש למטה לגליל בלי הפרעה. הטנקים שלהם ירו אחד על השני (גם שלנו אבל הרבה פחות) ונעו במעגלים לא עלו לעמדות לא ירו בתנועה היו גרועים.
מזל גדול היה לנו.

מתחת לאדמה  קבורים מיטב בנינו,יפי הבלורית,

שלכו תדעו עד לאן הם היו מגיעים,לו אלוהים ברך להם חיים.

יש בינהם טייסים,נהגי טנק,כל המקצועות....אפילו טבחים.

כ ו ל ם לחמו בעוז מול האוייב,בכל הגזרות.

 

וזה לא משנה ,חווה סינית,או עמק הבכא

הם הגנו עלינו,ועל המדינה ,במחיר חייהם,

אלה הבנים שלנו אלה הבנים.

 

ואתם רבים כאן על קרדיט.

מי עשה מה.

יש אמהות שכל הזמן מחכות שהדלת תיפתח -והוא יכנס.

אי אפשר לשכנע אותן שזה לא יקרה.

די נמאס עם פולחן האישיות שעושים לקהלני . נכון שאין לקחת ממנו את שעשה למען מדינת ישראל וסיכון חייו במהלך המלחמה .

אבל מדרום לו על רכס הבוסטר החולש על עמק הבכא , לחם גדוד 74 של חטיבה 188 בפיקודו של יאיר נפשי . שגם הוא חרף נפשו וחיי חייליו לא פחות מקהלני , אולם האיש הצנוע הזה לא רץ לצערי וכתב ספרים , או הילל עצמו . גם הוא קיבל צלש על לחימתו בעצירת הסורים בעמק הבכא , ואותו לא זוכרים או בעברית קלה לא סופרים וחבל. גדוד 74 של חטיבה 188 , היה ת"פ חטיבה 7 . ואילו חטיבה 7 הורידה לדרום הרמה את גדוד 82 אם זכרוני איינו מטעה אותי , שהיה ת"פ 188 . 

למזלנו מספר אנשים בחטיבה 188 לקחו יוזמה וחבל מאוחר אבל יותר טוב מכלום ונכתב ספר על מעלליה של החטיבה . כדאי ורצוי לקרוא אותו , כדי להבין את מהלכי הקרב של החטיבה .

כשריונר לשעבר

אדם שלחם ומוצא לנכון לשחרר נפשו בכתיבה לא ראוי לביקורת מאף סוג שהוא

ההשואות הללו מי לחם יותר ולמי יש יותר או פחות יוקרה שם זה לא נושא הדיון כאן מותר לכל אדם להעלות  זכרונותיו ובזכות כתביו אלו ההסטוריה נשמרת .

ענין ילדותי הוא לדון במה עשה כל אחד לעומת חברו במקום להנציח כל אחד את פועלו בנפרד ללא השוואות חסרות טעם

 

לכתב הנכבד,

צריך לדייק במה שכותבים. עמיר דרורי לא תבע את המשפט העניים של המדינה, אמירה זו מיוחסת לבני מסס כחודש וחצי לאחר המלחמה. רוב הנופלים בכיבוש החרמון היו מפלוגה ג' גדוד 51, צנחנים הגיעו רק למחרת בבוקר לאחר כיבוש החרמון שהיינו בדרך לשטח כינוס. תעיין בספר "אינדיאנים מגבעה 16".ואולי ככתבים תתחילו לדייק ולא לעשות היסטוריה חדשה.

מאת לוחם לשעבר פלוגה ג'

40 שנה אחרי המלחמה מין הראוי שצה"ל ומרכז ההסברה של צה"ל יתנו את נמקום הראוי לחטיבה 188 על כל חיליה, מפקדיה, מעשיה וגבורתה.חטיבה 188 עצרה את הסורים הגופה המדמם!!!! חטיבה 188 נלחמה בגולן בגבורה, בחוכמה, בתכנון נכון של מפקדיה וחילייה.

אחד הלוחמים הגדולים של החטיבה רב סרן אסקרוב שסיפור גבורתו בעמק הבכא מעורר צמרמורת, לא נשמע מאחר והגיבור נפגע במלחמה ואינו יכול לדבר.