ניסיתי לקבוע תור ראשון לבן שלי שנולד פג. רצו לתת לי תור ראשון לעוד 4 שבועות!! רק אחרי שנאלצתי להרים קול, לדרוש לדבר עם אחראית או לבקש טלפון של תלונות הציבור לכך שפג במשקל נמוך צריך לחכות 4 שבועות הסכימו לתת לי תור מיידי.
קיבלה אותי אחות מקסימה אדיבה ומקצועית, רק בלי תורים למעקב המשך. הבן שלי היה במשקל מאוד נמוך והבנתי מהר מאוד שאם אני לא אנטר את הגדילה שלו (מבחינת גובה ומשקל) אף אחד לא יעשה את זה, גם לא רופא הילדים שבדק אותו בדיקה של 10 דק' מקס' שרק אמר לי להיות עם "אצבע על הדופק". בלית ברירה, אמרתי לאחות בטיפת חלב שהרופא הורה לי לבוא למעקב גדילה אחת לשבוע בטיפת חלב. היא לא טרחה לבדוק את זה ופשוט סיכמנו שאני אבוא אחת לשבוע בסוף היום והיא תכניס אותי. רק ככה עליתי על זה שהבן שלי לא גובה, מכאן חזרתי לרופא, הוא שלח לסדרת בדיקות נוספת ואכן התברר כי היתה לו בעיה (הטיפול בסוף היה מאוד פשוט רק שאם לא היינו עולים עליה בזמן הנזק היה עצום). אם הייתי משאירה את זה בידיי הרופא וטיפת חלב, אין לדעת מה היה קורה.
בקיצור - חלק מההפרטה של כל מערכות המדינה היא העברת אחריות ממערכות הבריאות, החינוך וכיו"ב להורים. היום אין להורים ברירה אלא לבדוק ולנטר לבד את המצב, לקרוא באינטרנט, לדרוש טיפולים ובדיקות ספציפיים, לשאול שאלות ולצערי הרב גם להרים את הקול.
לא נותר לי אלא להצטער על אלו שאין להם יכולת לעשות את זה, מכל מיני סיבות. להצטער עליהם ועל ילדיהם.
חדשות
