מאשר זרם הכתבות והטורים העלובים בזמן האחרון השוטפים את וואינט, בנושא: לרדת או להישאר בארץ... תמשיכו לפרסם כתבות כאלו מעניינןת ואולי תזכירו לכולם מהי אחווה רעות ואהבה למדינה ולא רק כסף כסף ועוד כסף אחד על חשבון השני

נשלח מהסלולארי שלי

עד היום אפשר למצוא בעמק השלום ליד המעיין את 2 הברושים, שלט שמזכיר את השניים וברוח התקופה גם סינגל לאופניים שנקרא "יואש ויצחק". איזו דרך נפלאה להנציח. כתבה מצויינת

ההיסטוריה שלנו קצרה אך מאוד מעניינת. אני גר באזור ונעים ללמוד על העבר הלא כ"כ רחוק.

היום הכל פוליטיקה

את כל סיפור התקופה כולל הצגת מסמכים מקוריים  וניתוח מדוייק של השטח עצמו במבט כולל של אירועי התקופה הן ברמה המקומית והן ברמה הארצית ראיתי ושמעתי  בסיור בשטח עם המדריך  המופלא ארז קמה

היינו במקום בו אירע המקרה  וסיימנו  בבית הקברות ליד קברם של יואש ויצחק ,ארז קמה הקריא לנו בלדה שכתב  המשורר דוד שמעוני (שמעונוביץ ) ובסוף הבלדה בבית האחרון מסופר על לידת תאומים  ביקנעם לאחר הרצח,שנקראו יואש ויצחק על שם הנופלים ,

כאז... כן גם היום...
האם יש שריד כלשהו ליישוב - רמת השניים ?
האם שמרו על המגדל ברמות מנשה ?

נשלח מהסלולארי שלי

בית הקברות הוא לא של "השומר". הוא של "אגודת השומרים" שהוקמה שנים אחרי שהשומר התפרק - נידמה לי שב 1936.

ולגבי הבלדה יתכן וזה נכתב לזכרם אבל בילדותי למדו בספר שנקרא "מקראות ישראל" ושם היה שיר שנכתב לזכרם ועד כמה שאני זוכר, זה לא אותו השיר.

ולגבי המדור עצמו - כמשב רוח מרענן

השיר נקרא "בהר אפרים ביקנעם" של דוד שמעוני

באתר זמרשת יש גרסה שונה לסיפור על כתיבת השיר:

יהושע פרושנסקי, איש העלייה השלישית, סיפר את נסיבות חיבור השיר לבקשת דן אלמגור בסדרת הטלוויזיה "שרתי לך ארצי, פרק ט' (1974).

לאחר נפילת טרומפלדור בהגנת תל-חי ב-1 במרץ 1920 (י"א באדר תר"ף) ובעקבות רוח הנכאים שפשטה בייישוב בשל נפילתו, חיבר פרושנסקי שיר לזכרו.

כהשראה לשיר שימש לו שיר רוסי מהפכני מראשית המאה ה-20 על חבורת שודדים שבזזו את העשירים והתחלקו בביזה עם האיכרים (נוסח רובין הוד). באחת הפשיטות נהרג מפקדם וחבריו נשאו אותו על כתפיהם לקבורה ובעת הקבורה אמרו: "שכב חברנו במנוחה ואנו נמשיך את דרכך בקרב".

פרושנסקי חיבר מלים דומות ורק שינה את השמות הגיאוגרפיים בהתאם לנוף הארצישראלי ואף התאים את מילות השיר למנגינת השיר הרוסי. על שאלתו של המראיין "מה ל'הרי אפרים' ולטרומפלדור שנפל ונקבר בגליל, ענה פרושנסקי ש"הרי אפרים" נבחרו כחרוז ל"קדרו פני השמים".

המתנחלים האלה לא מבינים שהפרובוקציה שלהם, לחיות בלב המון ערבי, תגרום למדינה שעוד לא נולדה- ליפול.

יש להפסיק מייד את ההתיישבות בארץ ישראל ולהפנות את המשאבים להתיישבות במקום תרבותי, עם אנשים מתורבתים, למשל בגרמניה...

השאלה מה אנשים רוצים לדעת.
יש מתועד גם את הסיפור האמיתי.

כל חורף עוטה עמק השלום כלניות בשלל צבעים. טיילתי בו עוד בגיל הגן וגם היום תמיד שב אליו. פעם גר שם טייס גרמני שהפך ליהודי צמחוני, פעם גרה בו משפחה מארץ צפונית שהשאירה כלבו גדול לעובדיה שם. בעמק עוברת דרך רומאית עתיקה. קרוב לקיבוץ הזורע יש מפל מים קטן ומערכת תעלות מים שנחצבה בתקופת הרומאים. בדרך גם "מעיין עמי" עם שורת שקערוריות של משחק קוביה עתיק. כשהייתי קטן אהבתי לשמוע את יללת התנים מכיוונו. בלילות, חרש הצפרדעים ואוושת הרוח בצמרות העצים שבים ומאשרים: זה עולמי, טוב ומבטיח כטבע עצמו.

ואתם חייבים להודות שאמא הינדה הייתה די שווה... :-)

ולא, הסיפור לא מזכיר לי בכלל את המתנחלים דהיום.  אבל זה כבר סיפור אחר.

 

 

כתבה נפלאה

נשלח מהסלולארי שלי

תיקון חוסר דיוק: רמת השניים מעולם לא היה שם של יישוב, ולא תוכנן להיות כזה. המקום היה אתר עבודה ושמירה ולא יישוב עצמאי. היום הוא מכונה "עמק השלום" בעקבות החווה שהקימו שם מתיישבים גרמנים-אוסטרים בשנות ה-60 של המאה העשרים. אלה אדמות המושבה יקנעם. גם סיפורה המלא של הינדה עופר מראה זאת, ציטוט: " הוא אמר לי: מכיון שרמת השנים זה לא יישוב רק נקודת שמירה, לא מחייב אותו לבוא למעלה להגיש לנו עזרה רפואית".
עוד מידע על המקום בספרו של פרי לוינגר מיקנעם "יקנעם - הכפר החריג", עמוד 54-55, סיפורה של צילה שרטר תושבת המושבה, על השמירה במטעים לה היה שותף בחלק מהזמן בעלה וילי. שם יש - לא כל כך נעים להגיד - את שבירת המיתוס על השומרים שנהרגו...