Karati et hakatava shalosh pe'amim.  Hutz mimilim yafot lo bediyuk havanti et ha'meser.  Mr. Ventura should have used some examples in his article.

ילד /ה שאין לה קואורדינציה לא יכולה לשחק ולא יכולה להיות חברותית

תקראו על הנושא קואורדינציה השתלב בחברה

בהצלחה

אילוסטרציה, אבל תודו שהיא דומה קצת לגיל ונטורה...

והכתבה.. הנושא תמיד מעניין, ההתחלה טובה אבל המסקנות וההמלצות קצת יותר מעורפלות... נראה שונטורה מאד מנסה להסביר אבל לדעתי זה קצת לא ברור.

מה שכן ההמלצה לתרגל עם ילדים איפוק טובה תמיד ובעיקר בארץ

בכלל להתאמן על כל מה שקרוי כישורים חברתיים זה המפתח רק שלא תמיד זה פשוט בעיקר לא כששני ההורים עובדים עצמם לדעת ואין להם סיכוי לאקסטרה זמן פנוי לתירגולים הקשבות ושאר "מותרות"

אמן שב2012 לכולם יהיה קצת יותר זמן למה שבאמת חשוב בחיים

לי כלל לא ברור על מה הכתבה והיא לא נותנת פתרונות אמיתיים , אולי כנושא להרצאה משעממת או איזה נושא חסר תועלת באוניברסיטה , אבל למציאות ולנאמר כאן אין שום קשר

איך אתה לא מתבייש לשים פה הסטות סמויות במאמר שלך? הא?!!
עלאק"רחמנא ליצלן" .
סתם מרחיק בינינו

  איך לגרום לילד לשתף אותנו

הכתבה חשובה ונוגעת בנושא משמעותי להורים רבים. עם זאת, להורים שלא עושים את זה בצורה טבעית דרושה עוד קצת הכוונה, יותר דוגמאות, ואיך לשלב באופן אקטיבי ילד שיושב בצד בבית הספר במשך הפסקות שלמות.

אני בטוחה שאם תרחיב תקבל תגובות אוהדות.

תודה מראש.

היכולת להתחבר היא ללא ספק המיומנות החשובה ביותר שהחינוך צריך להעניק לאדם הצעיר.

אם יש לו קשר נכון עם הסביבה הוא מצליח, הוא מקבל ביטחון, ערבות, שמחה.

הגישה לחיבור, לבניית חברה ידידותית סביבו, לדעת איך להתקשר נכון לאנשים, להשלים אותם ושהם ישלימו אותו, היא עיקר מטרת החינוך.

בין אם הוא מצייר שמש וירח ובין אם הוא יוצא לטיול, עלינו להדגיש בפניו, שהוא נמצא בעולם גלובלי, אחד, שלם. שידע שכל פרט בעולם קשור ותלוי בשאר הפרטים, ושהוא כאדם נמצא במערכת הזו.

אם כתוצאה מהחינוך תמונת העולם העגול, המקושר מצטיירת בפני האדם הצעיר בכל מעשיו. הצלחנו!

הכתובת שלי בפייסבוק: https://www.facebook.com/navonniv

ככל שהילד יפגש עם יותר ילדים אחרי הגן,/ ביה"ס. כך יוגדל הסיכוי שהוא יהיה ילד חברותי. גם אם זה לא הכי מתאים להורים - זו חובה!!! לפחות - 2 מפגשים בשבוע,

פעם להזמין ופעם להתארח.. (אחד X אחד).

ובקיץ זה אפילו יותר נוח -מפגש בגינה הציבורית עושה את העבודה.. הילדים משחקים ביניהם כל הזמן..

ואם למשל צצה "בעיה "ההורה יכול להיות  עזר וללמד לפשר..

חמישה  ילדים מהגן. (המדריך מלמד אותם לחכות בתור, איפוק, סבלנות ושת"פ) ומעבר לכך הם רצים ונהנים ומוציאים המון אנרגיה.. ויש בינהם אינטראקציה חברתית מהנה מאוד..למחרת הם מדברים על כך בגן..:) פשוט מקסים..

כמו כן, כדאי לדבר עם הילד על אמפטיה..ולתת לו דוגמאות מהשטח: למשל: הילד/ה העליב/ה חבר, לתת לו את הדוגמא ההפוכה אילו חבר היה אומר כך וכך - איך היית מרגיש/ה? רק כך הם ממש יכולים להבין אמפטיה..

ככל שמתחילים מוקדם כך עדיך (שנתיים ) הילד כך יהיה יותר בשל רגשית ומלא בבטחון עצמי.

מנסיון זה רק כך עובד!!!! להורים יש השפעה ענקית בייחוד בגילאים הצעירים..

 

 

 

 

אם אתם מבחינים שהילד שלכם לא משתלב, או אפילו רק נדמה לכם שהוא לא משתלב, אל תישארו אדישים בשום אופן, אם דבר כזה גדול יוזנח, הילד שלכם עלול למצוא את עצמו כמתקשה להשתלב במסגרות שונות בחייו כבוגר.

ז"א קושי חברתי בגיל כה צעיר, עלול להותיר את הילד, הנער המתבגר, האיש הבוגר עם צלקות שספק אם יהיה ניתן לטשטש אותן, ואם כן, אז אולי בעבודת נפש מאוד קשה ומתישה.

היו עירניים לכך שאולי הילד שלכם נדחה, שאולי מסיתים נגדו, ששונאים אותו חינם, שהוא לא יודע להתגונן, שמשפילים ומחרימים אותו.
עירנות וטיפול בזמן יכולים להפוך את חייו בהווה ובעתיד לפשוטים, קצת יותר.

עצם זה שישנו פרוטוקול חברתי-חינוכי שאומר שהאדם יצור חברתי וחברה זה חשוב לנו כמו מזון לא אומר שכולם נופלים עליו.  כמו שיש אנשים חברתיים באופן קיצוני ישנם אנשים שהצורך להתבודד ולצפות מהצד גדול מהצורך שלהם להתחבר.

עצם זה שגורמים להם להרגיש שהם לא בסדר הוא הטריגר לצלקות נפשיות.

 

ילד לא יודע שהוא שמן עד שלא מגיע ילד או מבוגר אחר ואומר לו שהוא שמן.

מרגע זה מתחיל כדור השלג להתגלגל.

"עם מי שחקת היום בגן"-הספר כולו עוסק בנושא הכישורים החברתיים של הילד,

שואלים, את בני שיטלפן לחברים או שפשוט יזמין אותם הביתה.

הוא מתנגד בדרך כלל.

לא ברורה הסיבה.

האם להניח לו? לסמוך עליו? לתת לו את הזמן?

"הזדמנות להשמיע את דבריי ולהאדיר את עצמי, עם הפרעות נסבלות מהצד השני".

האיפוק כמו שציינת חשוב אבל הפוך להתנהגות חברתית.

 

זה משהו שהיה ועדיין קשה לי... גם אני לומדת עדיין איך לחיות בין אנשים...

 

מיכל

מילה של אמא

 

www.mamysword71.wordpress.com

 

לכל ההורים המודאגים,
הבן שלי עלה לכיתה א ולא הצליח להתחבר (למעשה כבר בגן לא היו לו כמעט חברים). הוא הרגיש בודד ואפילו מדוכא והחלטנו ללכת לטיפול פסיכולוגי שעשה פלאים!!!!!! הפסיכולוגית עלתה על כל מיני דברים אצלו וכבר אחרי כמה חודשים המצב השתפר!!!!!