אני לא מחדשת לך. תענוג לקרוא אותך. בהחלט בהחלט. שולחת חיבוק גדול.

מה הקטע של הפחד להיות לבד.זה הדבר הכי כייף שיכול להיות.

נשלח מהסלולארי שלי

בן השורות נמצאת האמת והיא מאד כואבת !

נשלח מהאייפון שלי

אהבי את עצמך זו כל התורה


נשלח מהסלולארי שלי

כל-כך מבינה אותך ומזדהה איתך!
כיף לגלות את עצמך ולהסתדר עם זה.
רק הצלחה! :)

נשלח מהסלולארי שלי

בדיוק סיימתי מערכת יחסים שבה הבחור שיחק בי ובעוד בחורה בו זמנית. גם אני כמוך תמיד פחדתי להיות לבד. נטעת בי תקווה. תודה לך.

פחד ללכת לבד ברחוב, השחתה של המראה החיצוני על ידי אכילת יתר, הדחקה רבת שנים של המשיכה כלפי בני המין הגברי. נשמע שהגברת עברה משהו לא נעים בעברה.

מאחל לך בריאות פיזית ונפשית והרבה אושר וקבלה עצמית.

נדמה לי שהיה משהו כזה אם אני לא טועה

rats get fat while good men die

אני מבינה שנפרדת מהבחור...

 

זה לא נורא...

 

אני נגד דיאטות.

אוכל זה דבר נהדר וטוב....זה בעיני מסמל את התשוקה לחיים.

את השמחה והתאווה....

 

חושבת שמי שרוצה לרזות, להיות חתיך ולהרגיש טוב עם עצמו, צריך רק להיות פעיל גופנית.

וחובה עליו לאכול טוב!!!

 

 

תאמיני לי שאם תצאי מהבית להליכה או לריצה באוויר הצח, תרגישי נפלא!!!

ולבד תמצאי את עצמך שמחה וטובת לב...כי המח שלך יפריש כל מיני דברים טובים, ותוכלי לשרוף את כל הרעל שמדכדך אותך.

 

אני מאמינה שבית הוא המקום שבו רק ישנים...

זה המקום שאליו מגיעים רק כי סחוטים מעייפות, במיוחד הרווקים!!!

 

ואם אפשר למלא את היום כמה שיותר ומחוץ לבית...ועדיף גם למצוא זמן לפעילות גופנית, זה הדבר הכי טוב.

 

לשבת מול הטלוויזיה כמו פדלעה או כמו בטטה, לא מועיל לאף אחד!

 

**אם הייתי את, ענת, הייתי דבר ראשון נרשמת לקורס  קרב מגע!!!

(ככה הייתי מתחילה להגשים את המשאלות שלי.)

כדי שתרגישי בטוח לצאת מן הבית מבלי לפחד!!!

 

והיציאה מהבית, במקום להרקב מול הטלויזיה, תעשה את שלה כבר ותעזור לך להגשים את יתר משאלות לבך.

 

חבוקים

 

 

**נ.ב

ועזבי אותך מכל הקובות...;o)

*קורצת*

 

זה בעקבות תגובה מספר תשע.

ממש נהניתי לקרוא את הטור שלך. גם אני לבד ומיום ליום מקבלת את זה יותר בהבנה ולא בגלל שרע לי כל כך לבד אלא בגלל שהחברה נותנת לי להרגיש שזה בושה ושאני מסכנה. כשרואים אותי שמחה, מיד מסיקים שכנראה הכרתי מישהו... למה בחורה לא יכולה להיות שמחה גם כשהיא לא בזוגיות?
לגבי כל ה"נשמות הטובות" שכתבו פה דברים לא ממש נעימים, אני מקווה שאת לא מתייחסת לזה. כל אחד כותב מהמקום שלו (והייתי אומרת גם מהמרמור שלו) ויש כאלה בינינו שקשה להם להבין, לחשוב או בכלל לתפוס שרווקות זו לא מחלה. נכון שגידלו אותנו לחשוב שכבר בגיל 20 וקצת צריך להתחתן וילדים... וכל אלה שמנסים להגיד לנו כמה זה רע וש"בתוך תוכינו" אנחנו באמת "עצובות" ו"מסכנות", אלה רק אנשים שאולי הם התחתנו בגיל 20 פלוס וכבר עם שלושה ילדים ואף פעם לא ממש נהנו מהלבד גם כשהיו לבד או כאלה שמשום מה נלחצים מרווקות (כאילו שכל רווקה זוממת על בעל של מישהי אחרת...) ועל אלה אני מרחמת יותר.
אז שוב רציתי להגיד שנהניתי לקרוא, שמחה בשבילך. פעם ראשונה שאני קוראת את הטור שלך ולא מכירה את הסיפור שלך ממש אבל נשמע שאת חיה בשלום עם עצמך וזה הכי חשוב!
יום משפחה שמח - כי גם לרווקים יש משפחה ;-)