אני כל כך נהנה מהכתיבה שלך!
תענוג לעיניים..:)

התהליך המכוער הזה שנקרא רגשות מתומצת פה לכדי דיוק ההורים שלנו מצלקים אותנו בזמן שהילדים מקעקעים בנו שקרים צריך עין רגישה כדי ללכוד תובנות ומכחול עדין עד דוק כדי לכתוב כזו מורכבות שאפו כ

בתור אחד שחווה אבדן אם לא מזמן - מאותה המחלה - מבקש ממך לגלות מאת חמלה לאמך שניה לפני שהיא מתה

 

לא מספיק לסלוח - מותר גם לבקש סליחה!!!

 

 

 

מתחבר לנאמר מהחוויה האישית שלי...

כתבתי על זה בפוסט "כוכה של סליחה"

 http://www.bloger.co.il/tovanot/4994/

 

אחת החוויות שבעקבותיהן החיים שלי עלו על נתיב חיובי, מאפשר ואוהב יותר היתה תהליך ההורים בסמינר אינסייט. מומלץ בחום! 

נשלח מהסלולארי שלי

לו רק ידעו ההורים כמה כח יש להם להבריא ילד או לחילופין להרוס את ילדם שלהם.

ביהדות יש משפט שאומר: "חנוך לנער לפי דרכו", תן לילד להתפתח ולצמוח לכיוון שהוא שואף אליו ולמה שהוא מיועד לו בחיים, ההורים צריכים לאחל הצלחה ולשמור מרחוק.

כמה חבל שהורים לא מבינים זאת.

אני על המיכתב הזה ועל הכתבה הזו - יותר ממודה לך ומוריד את הכובע .. נשמה .. סידרת לי את הראש ובגדול !!

לא ציפיתי ביכלל להיתקל בדבר כזה או במישהו שיכנס לי למישבצת הכואבת הזו ובאופן כל כך מדוייק ומיושב.
שנים אני סוחב את זה בפנים וזה כל כך כואב שנחסמה לי הגישה לקבצים האלה ביכלל .. אני פשוט טלא חשבתי שמישהו יתן לענין הזה יחס כה עניני וחודר. אני שומר את זה - ואני מניח שגם אעשה בזה שימוש ..

אנחנו לא יודעים כמה אנחנו משפיעים ...

ושוב תודה רבה מאוד על הכתוב פה ועל תרומתך לחיי ברגע זה

יש הורים שאינם מסוגלים לקבל את עצמאותו של הגוזל, שפורש כנפיים וממריא אל הדרך שלו, שאינה הולמת את התבנית שהם תכננו לו.
בד"כ אלה אנשים קשים, סגורים וקרים. הם הורסים את חייהם ואת הדבק המחבר משפחות חמות. הילדים, שאינם עומדים בציפיות, ושאינם מסוגלים לוותר על החיים שלהם מפתחים מנגנון הגנה ומתרחקים.
ההורים מאבדים את הילדים שלהם, אך אינם מוכנים לוותר על העקשנות הארורה שלהם.
רק כשהסוף נראה קרוב, חוזרת הביולוגיה לתפקד ודוחפת את הילדים לסלוח, לתקשר, להתחבר ולומר שהם אוהבים. פרידה כזאת עשויה ליצור מציאות שבה הקשר היה נורמלי וקל הרבה יותר לחיות עם זכרון כזה...
שחר המוכשרת צובעת את התחושות הטעונות במילים רכות ורהוטות.
חזק, מרגש, אמיתי, אנושי... שאפו!

רק אשה שיכולה להיות סלחנית כלפי אמא שלה היא אישה שלמה עם עצמה. מכתב כואב ומרגש מאוד.

כמה שזה נכון, אני מכיר לא מעט מערכות יחסים בין הורים לילדיהם שפשוט נדפקו לגמרי, על הדרך גם נדפקים הילדים.. שהם בעצם כבר אנשים בוגרים..
סיפור מצוין, כתוב עם המון רגש ועדינות
יישר כח.

יש הורים שאינם מסוגלים לקבל את עצמאותו של הגוזל, שפורש כנפיים וממריא אל הדרך שלו, שאינה הולמת את התבנית שהם תכננו לו.
בד"כ אלה אנשים קשים, סגורים וקרים. הם הורסים את חייהם ואת הדבק המחבר משפחות חמות. הילדים, שאינם עומדים בציפיות, ושאינם מסוגלים לוותר על החיים שלהם מפתחים מנגנון הגנה ומתרחקים.
ההורים מאבדים את הילדים שלהם, אך אינם מוכנים לוותר על העקשנות הארורה שלהם.
רק כשהסוף נראה קרוב, חוזרת הביולוגיה לתפקד ודוחפת את הילדים לסלוח, לתקשר, להתחבר ולומר שהם אוהבים. פרידה כזאת עשויה ליצור מציאות שבה הקשר היה נורמלי וקל הרבה יותר לחיות עם זכרון כזה...
שחר המוכשרת צובעת את התחושות הטעונות במילים רכות ורהוטות.
חזק, מרגש, אמיתי, אנושי... שאפו!

אני איבדתי את אבי לאחרונה, והטור הזה פשוט נתן ביטוי לתחושות ומחשבות שחשתי וחשבתי תוך כדי השהייה בבית החולים, אך מעולם לא הצלחתי לבטא או להבין מה בדיוק הרגשתי. המילים קשות ומצמררות, אך גם אמיתיות וכנות. תודה על הכתבה המדהימה.

להיות איש חי מת זה אחד הפחדים הגדולים שלי.

תבורכי, ריגשת עד דמעות ואפילו הצלחת לסדר נכון את המילים והרגשות של אותה הבחורה עבורה נכתב מכתב הפרידה.

כולי דומעת..צריך הרבה כוחות נפשיים כדי לסלוח.

עם כל הכאב והצער על הפרידה הממשמשת ובאה, לאף אמא בעולם לא מגיע לקבל מכתב כזה מביתה. לא בחייה ולא במותה. גם אני התייתמתי מאמי והיה לי הרבה הרבה מה להגיד לה...והייתי מאוד צודקת.
אולי כשתהיי את בעצמך אמא לבת בגיל שלך ...אז תביני כמה מילותייך מכאיבות ובגדול, הייתי מציעה לך לקרוא שוב בעוד כמה שנים את מה שכתבת היום, ולחשוב על מה שאמרתי לך...
חשבי שוב.
שירה.

הכתיבה שלך מרגשת אותי כל פעם מחדש,
האמת והרגישות שיוצאות ממילותייך מעוררות חלקים נסתרים בתוכי וגורמות לי לחשוב על סיטואציות דומות בחיי וההתמודדות שלי איתן.
המשיכי כך!

גם אני עברתי את זה
למרות שאמי חיה
עדיין
אך אמת
היא כבר לא
מבינה?
ברור שיש כעס
אך ניתן לסלוח ולהמשיך הלאה

זו בעיה הרבה יותר קשה. אין לזה הצדקה, והרבה יותר קשה להבין ולסלוח.

אנחנו בני אדם ולאף אחד אסור לפגוע, לסחוט רגשית או לנצל את החולשות שלנו, גם לא להורים.
מה שאת אומרת, זה שבעצם לאמא מותר לעשות מה שהיא רוצה, לפגוע, לרמוס, ללעוג- והיא תצא בסדר וקדושה, כי היא אמא! לאף אמא הרי לא מגיע כזה מכתב, נכון?

כנראה שאין לך מושג, למה הורים מסוגלים ואיך הם יכולים להרוס לך את החיים.
יש לך מזל.

אין לי מילים!! השארת אותי פעורת פה!!!

עצוב ומרגש ובעיקר גורם לחשוב על החיים, טיב הקשרים בינינו לבין ההורים..

אני מוצאת את עצמי מחכה כבר לשבוע הבא, כדי לראות, או יותר נכון לקרוא מה תביאי לנו שבוע הבא....

כל הכבוד!!! יישר כוח!!

שלי לא אוהבת אותי, למרות שתמיד היתי ילדה טובה, תלמידה מצטיינת, עוזרת בבית. אבל היא משוממה תמיד אהבה את אחותי שברחה מבית הספר, לא עשתה כלום בבית, לא הקשבה לה והתחצפה. אבל לה היא סלחה, ואני , תמיד חיפשה בי פגמים, תמיד רק מילות ביקורת. מעולם לא חיבקה אותי מעולם לא נישקה. זאת אמא?

נשלח מהסלולארי שלי

מכתב מרגש ומדהים שמביא שוב את כתיבתה של שחר לשיאים חדשים ונפלאים

הגורמים לכל אחד מאיתנו לעצור לרגע ולהתבונן על כל מוסכמות העולם באופן

חדש ואחר , אפילו באם לא מסכימים עם כל דבריה האופן בהם הם נכתבים

הכנות והאומץ של קילוף הקליפות העוטפות את כולנו ראוי לכל שבח ואשרי

המדור ששחר הדר נמנית עם כותביו, המשיכי בדרך זו ,שימי את המראה בפנינו

הגיע הזמן שכולנו נתמודד עם הקשה והכואב דבר שלבטח רק יחזק אותנו

במבחן הזמן ובמה שאנו נוריש לילדינו.